היפוך נטל הראיה בצוואה
היפוך נטל הראיה בצוואה הינו מושג מתחום דיני הראיות בהליכי ירושה, המתאר מצב שבו הנטל להביא ראיות להוכחת טענותיו של בעל דין מתהפך אל היריב במסגרת הליך התנגדות לצוואה. ברירת המחדל היא, בהתאם לעקרונות שצוינו כבר במשפט העברי, כי המוציא מחברו עליו הראיה, אך במצב שבו הנטל מתהפך, דווקא מי שהוא בעל הזכות לכאורה, צריך להוכיח אותה בראיות. לדוגמא, המתנגד לצוואה חייב בהבאת הראיות התומכות בטענותיו כנגד הצוואה לשם פסילתה, ואולם במקרים מסויימים מתהפך הנטל אל מי שמבקש לקיים את הצוואה. רשימת המקרים שבהם מתהפך נטל הראיה אינה רשימה סגורה והיא מבוססת הן הוראות שבדיני הראיות והן על מקרים יציר פסיקת בתי
המשפט. נטל הראיה הינו אחד ממרכיביו של נטל ההוכחה. כאמור, בדרך כלל, נטל הראיה מוטל על מי שתובע. היפוך נטל הראיה מתרחש כאשר בית המשפט מצפה מן הנתבע להביא ראיות ולשכנע אותו ראשון כי גירסתו היא הנכונה. רק אם יעשה כן הנתבע ויצליח בשכנועו של בית המשפט לענייני משפחה – יצטרך התובע להוכיח, כי גירסת הנתבע אינה נכונה. משמעות הדבר היא, כי אם יכשל הנתבע בהוכחת גירסתו, יזכה התובע בתביעתו בסיכוי מוגבר.
המוציא מחברו עליו הראיה
המוציא מחברו עליו הראיה הוא כלל משפטי הקובע כי התובע הוא זה שאחראי להבאת ראיות להוכחת טענותיו שכן הוא זה שמבקש סעד נגד הנתבע. ברם, במסגרת הליכי התנגדות לצוואה, המצב הפוך. התובע הוא מי שמבקש את קיום הצוואה ואילו הנתבע הינו המתנגד לקיומו. יחד עם זאת, לעניין דרישת הבאת הראיות הכלל אינו שונה, שכן הנתבע דורש סעד כנגד התובע ועל כן עליו חלה ההוראה לפיה המוציא מחברו עליו הראיה. כאמור, במקרים מסויימים מתהפך נטל הראיה, כך שמי שתובע את קיום הצוואה חייב בהבאת ראיות להוכחת אמיתותה. דוגמא להיפוך הנטל הוא במצב של צוואה בכתב יד, שם מוטל נטל הראיה להוכיח כי כתב היד שבו נרשמה הצוואה הוא כתב ידו של המצווה על מי שמבקש לקיים את הצוואה.
מקרים של היפוך נטל הראיה בהליכי התנגדות לצוואה
תלות קיצונית של המנוח בזוכה בצוואה
הוכחת תלות מוחלטת של המצווה בזוכה על פי הצוואה הופכת את נטל הראיה בהתאם להלכת בן נון [i]. לכן חייב הזוכה בצוואה, לו הוכחה תלות מוחלטת, להוכיח כנגד, כי לא ניצל את התלות הקיצונית של המצווה בו, בכדי להשפיע השפעה בלתי הוגנת. כך לדוגמא פסק בית המשפט כאשר הפך את נטל הראיה בשל תלות קיצונית:
"…על פניו צוואה זו נראית מוזרה ויש בה דבר הנוגד כל הגיון. מדוע ירצה המנוח להדיר את אשתו [שהיתה אז בין החיים] ואת ילדיו וליתן את כל רכושו למטפלת…בעת עריכת הצוואה המנוח היה קרוב לגיל 90 ומתברר שהיה זקוק לטיפול צמוד. בבית המשפט בקריית גת הוגשה בקשה שלוש שנים לאחר עריכת הצוואה למינוי אפוטרופוס למנוח, כאשר מגישת הבקשה היא המטפלת הזוכה על פי הצוואה לצורך מינוי זה, הוגש תסקיר לבית המשפט וממנו עולה כי המנוח היה נתון להשפעתה ושליטתה המלאה של המטפלת…כל הנ"ל מטילים ספק באשר לכשרות הצוואה ולכן, בית המשפט מוצא לנכון בנסיבות העניין, להפוך את נטל הראיה…".
פגם צורני בצוואה
הכלל הוא, כי אם נפל פגם בצורתה של הצוואה, נטל הראיה עובר למי שמבקש לקיים אותה. נפסק, כי כאשר נפל בצוואה פגם צורני, עובר הנטל להוכחת אמיתותה על מי שמבקש לקיימה שכן "הלכה פסוקה בידינו, כי 'צוואה שאין בה פגם מבחינת הצורה, חזקה עליה שצוואת אמת היא, והטוען שאין לה תוקף-עליו הראיה…. והוא הדין להיפך: צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה, אינה בחזקת עומדת, והטוען שיש לקיימה – עליו הראייה תחילה שצוואת אמת היא. נטל ההוכחה המוטל על המבקש אינו רק לעניין אמיתותה של הצוואה אלא גם לעניין גמירות דעתו של המצווה, שהמסמך ישמש כצוואה בדבר חלוקת רכושו לאחר מותו. משנפלו פגמים צורניים בצוואה עובר הנטל להוכחת אמיתותה של הצוואה ולתקופתה על מי שמבקש לקיימה" כנקבע בפרשת אבו סנינא [ii].
הודאה והדחה בהתנגדות לצוואה
היפוך נטל הראיה יתרחש גם במקרה של הודאת בעל דין. לדוגמא, במסגרת טענת "הודאה והדחה". במענה לטענתה התובע עונה הנתבע "כן – אבל", כלומר, הנתבע מודה בכל העובדות הנטענות על-ידי התובע, אך בצדה של אותה הודאה גם טענות המפקיעות את זכותו של התובע…" [iii].
לדוגמא, הנתבע מודה כי, כטענת התובע, הוא אכן נטל לכיסו את כספיה של אמם המנוחה, אלא שקיימת תוספת לעניין והיא, שהאם הרשתה לו לעשות כן. בפרשת שרייבר נפסק, כי על הנתבע להוכיח את רשותה של האם באמצעות ראיות מתאימות אך כאשר הביא ראיות אלו, עובר נטל הראיה אל התובע להוכיח כי האם לא הרשתה לנתבע למשוך את כספה.
חזקות שבדיני ראיות
היפוך נטל הראיה מתרחש גם על פי חזקות שבחוק, כך בעת העברת דירה במתנה וללא תמורה. לדוגמא, סעיף 125 לחוק המקרקעין קובע, כי רישום זכויות בעלות של אדם על נכס שהינו מקרקעין מוסדרים במרשם המקרקעין, מהווה ראיה חותכת לתוכנו. לפיכך, בעל הקרקע אינו חייב להוכיח כי הינו הבעלים, מקום שעצם הרישום בפנקס המקרקעין מלמד על כך, ומי שמבקש לערער על עובדה זו, הוא החייב בהבאת ראיות מתאימות התומכות בטענתו.
כאשר מביאים שני בעלי הדין ראיות, ואולם אחת מהן היא ראיה שבכתב ומנגדה הועמדה עדות שבעל פה, יחול כלל הראיה הטובה ביותר, ראיה שבכתב גוברת על ראיה שבעל פה. המשמעות לכך היא, שהנטל הראייתי עשוי להתהפך אל מי שהביא עדות שבעל פה, כך שיאלץ להביא ראיה לסתור את הראיה שבכתב.
הרחבה על היפוך נטל הראיה
[i] ע"א 423/75 מרדכי בן נון נגד מטילדה ריכטר ואח', פ"ד לא(1) 372, עמ' 378)
[ii] ע"א 493/83 אבו סנינה נ' טהא, פד"י ל"ט (4)
[iii] ע"א 777/80 קלרה שרייבר נ' מרגוט שטרן ו-3 אח', פ"ד לח(2), 143
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מפני התנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה, עריכת צוואה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
