זכות הירושה של בן הזוג
זכות הירושה של בן הזוג מוסדרת בסעיף 10 ו-סעיף 11 לחוק הירושה. סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי מי שהיה במות המוריש בן זוגו הינו יורש שלו ואילו סעיף 11 לחוק הירושה קובע מה יורש בן זוג של המוריש ומה זכויותיו למול קרובים אחרים של המוריש. יובהר, כי סעיפים 10 ו-11 לחוק הירושה עוסקים בירושה על פי דין ולא על פי צוואה שהותיר המצווה אחריו. אחת הסוגיות שבהן דן בית המשפט לענייני משפחה עוסקת בשאלה מיהו "בן זוג" לפי חוק הירושה לעניין ירושה על פי דין. נפסק כי "בן זוג" הוא מי שנשוי בקשר נישואין כדין עם המוריש בעת פטירתו (עמ"ש (ת"א) 38845 -10-12 פלונית נ' ל.א). עוד נפסק כי המבחן שיש להפעיל בשאלה אם אדם נשוי למוריש אם לאו הוא מבחן פורמלי ולא מהותי. הדברים התבססו, בין היתר על הצעת חוק דיני ממונות שגם היא קובעת בדברי ההסבר שלה כי בן זוג הוא מי שנשוי למוריש, שכן הוראות חוק הירושה הן פורמליות ולא "מהותיות", לאמור, מי שהינו בן זוג של המוריש הנחזה להיות מי שנשוי עימו לכל דבר ועניין מבחינת התנהלותם של בני הזוג, אינו בן זוג לעניין חוק הירושה. עוד נציין, כי סעיף 55 לחוק הירושה עוסק במצב של "מעין צוואה", שם מאפשר המחוקק באופן מעורפל הכרה בזכויות של "ידוע בציבור" או "ידועה בציבור" כמי שנחשבים לבן זוג נשוי. מהי זכות הירושה של בן הזוג? מהי תביעת יורשי בן זוג לזכויות בדירה? מהן זכויות בת זוג וחובות עזבון ? דין זכויות בת זוג מנישואין ? על כך במאמר הבא.
סעיף 11 לחוק הירושה
11 (א) בן זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העיזבון –
(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;
(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון
(ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א), יורש בן הזוג את העזבון כולו.
(ג) המגיע לבן-זוג על-פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן-זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזיר כשיפקעו.
סעיף 11 לחוק הירושה נותן מענה לזכות הירושה של בן הזוג. הסעיף קובע כי בן זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית הנוסעים השייכים לפי הנסיבות למשק הבית המשותף ונוטל משאר העזבון חצי, אם הותיר אחריו המוריש ילדים, צאצאיהם של הילדים או הורים. במצב שבו הותיר המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים, זוכה "בן הזוג" בשני שליש של העזבון של המוריש. נוסף לכך, קובע סעיף קטן 11(א)(2) לחוק הירושה, כי אם בעת פטירתו של המוריש, היה בן הזוג נשוי לו במשך 3 שנים או יותר וגר איתו באותה דירה השייכת כולה או חלקה לעזבון, הוא יזכה בכל זכויות המוריש בדירה, ומיתר העזבון ייטול שני שלישים מהנותר משאר העזבון. לבסוף, אם לא הניח המוריש קרוב כלשהו מאלו המנויים לעיל, יורש בן הזוג את העזבון כולו. כאמור, סעיף 11 לחוק תקף אך ורק כאשר מדובר בירושה על פי דין, ולא כאשר קיימת צוואה שם רשאי המצווה לקבוע חלוקה אחרת, כראות עיניו.
זכויות בת זוג מנישואין
זכויות בת זוג מנישואין היא סוגיה העולה בעת הצורך לחשב את היקפו של העיזבון שהותיר אחריו המנוח לקראת הגשת תביעה באמצעות עורך דין לענייני ירושה. אחת השאלות העומדת על הפרק במצב שכזה הוא האם לבת או לבן הזוג זכויות רכושיות כתוצאה מקשר הנישואין, ובעיקר מדובר בזכויות שאינן רשומות. כאמור, לבן הזוג נשוי זכויות רכושיות הצומחות מקשר של נישואין למוריש, וזכויות אלו אף קובעות מהו היקף העזבון של המוריש הכפוף להוראות ההורשה על פי דין. העזבון של המוריש משמעו הזכויות של המנוח בלבד ואין זכויות אלו מכילות את הזכויות שיש לבת הזוג מכוח יחסי הנישואין. זכויות אלו צומחות מתוך 3 נתיבים אפשריים: ראשית, הלכת השיתוף החלה על בני זוג עד למועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג, בשנת 1973. הלכה זו קובעת כי בכל עת שותפים בני הזוג בכלל הזכויות והחובות הצומחות מהנישואין, ובעת פטירה של אחד מבני הזוג, זכאי בן הזוג הנותר למחצית משווי הזכויות בקיזוז החובות. שנית, חלוקת הרכוש המשותף בעת לחוק יחסי ממון בין בני זוג, והשלישית, קביעה על יסוד הלכת השיתוף הספציפי, כי לידוע בציבור יש זכויות ברכוש מסויים שבו חפץ המנוח לשתף אותו במהלך חייהם המשותפים כידועים בציבור. בכל אחד משלושת הנתיבים הללו, העזבון יכלול כאמור, רק את אותו חלק השייך למוריש מכוח פירוק הרכוש השייך לבני הזוג. לאחר שהעבירו לבן הזוג הנותר בחיים את חלקו, יש לחשב מהו אותו חלק שיורש בן הזוג מהעזבון של המוריש בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה.
בן זוג נשוי בחוק הירושה
בן זוג יהודי נשוי לעניין חוק הירושה הוא מי שהיה נשוי למצווה בעת פטירתו כאמור, והמבחן לקיומם של הנישואין אינו בכך שהתקיים טקס נישואין אלא בכך שבית דין רבני דרש כי יש ליתן לאשה גט לצורך התרת הנישואין אם ברצונה להינשא לאחר. מכך עולה, וזו אף עמדת הפסיקה כי אם בית הדין הרבני נותן היתר נישואין לבן זוג, משמעו כאילו ניתן גט, לצורך ענייני ירושה. השאלה אם בן זוג היה נשוי או בת זוג היתה נשואה בהתאם למבחן שפרטנו לעיל משמעותית ביותר ביחס לסוגיית זכויות בת זוג מנישואין וכן לסוגיית זכויות בת זוג וחובות עזבון, מקום שהנישואין אינם מקימים רק זכויות אלא גם חובות ובהתאם לסעיף 104 לחוק הירושה, חובות הנושים קודמים לחובות בן הזוג המנוח כלפי בת או בן זוגו.
זכויות בת זוג וחובות עזבון
זכויות בת זוג וחובות עזבון היא סוגיה העומדת למבחן בעת שבן הזוג דורש את חלקו מעזבון המנוח בטרם חלוקת הנושים. החוק קובע, כי אף אם בן זוג זכאי לחלק מעזבון המנוח כתוצאה מחוק יחסי ממון, הלכת השיתוף או הלכת השיתוף הספציפי, אין בכך כדי להקנות לו זכות ראשונים לקבלת חלקו, במקרה שבו העזבון חב בחובות לנושים חיצוניים. חוק הירושה קובע כי קיימת קדימות לתשלומם של אותם חובות על פני ירושת בן הזוג, בהתאם לסעיף 104 לחוק הירושה. סעיף 104 לחוק הירושה מפרט את סדר חלוקת העזבון על פי דין כך: ראשית יש לשלם את "(1) ההוצאות הכרוכות בהלווית המוריש, בקבורתו ובהצבת מצבה על קברו, לפי הנהוג באותן נסיבות", שנית יש לשלם את חובות העזבון לפי סדר עדיפות זה: "(2) ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל ניהול העזבון במידה שהן חלות על העזבון"; "(3) המגיע לבן-זוגו של המוריש על פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות המגיע לאשתו על פי כתובה במידה שסכום הכתובה אינו עולה על סכום סביר"; "(4) המגיע לבן-זוגו של המוריש על פי עילה הנובעת מקשר האישות, פרט לכתובה כאמור בפסקה (3), והמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק.". כמו כן קובע סעיף 104 לחוק הירושה כי "(ב) חובות העזבון בעלי עדיפות שווה יסולקו לפי יחס הסכומים שלהם."; "(ג) עדיפותם של מסים ותשלומי חובה אחרים תהיה בהתאם להוראות החוקים הדנים בהם."; "(ד) חובות העזבון עדיפים על מזונות מן העזבון.".
זכות בן זוג בדירת המגורים
זכות בן זוג בדירת המגורים נקבעה בסעיף 11(א)(2) לחוק הירושה. החוק קובע כי בן הזוג יזכה בכל חלקו של המנוח בדירת המגורים, ובלבד שהדירה שייכת לעיזבון, הנישואין ארכו 3 שנים לפחות בטרם הפטירה, בני הזוג התגוררו יחד באותה דירת מגורים עד לפטירת המנוח, וכל זאת בתנאי שהיורשים עם בן הזוג הם אחיו של המנוח, צאצאי אחיו של המנוח או הורי הוריו. כלומר, לבן הזוג אין זכות לקבלת מלוא חלקו של המנוח בדירה אם הותיר אחריו צאצאים. הדרישה למגורים במועד הפטירה עשויה לעמוד למבחן אם דווקא באותו מועד לא שהה בן הזוג בדירת המגורים אלא נעדר ממנו לתקופה ממושכת. דומה שיש להפריד בין מצב שבו בן הזוג נעדר לתקופה ארוכה מתוכננת, כגון יציאה לטיול ארוך, ומצב שבו בן הזוג נטש את הדירה בשל מריבה ונפרד מבן זוגו, שאז יכולה לעמוד למבחן השאלה אם התגורר עם בן זוגו המנוח בעת פטירתו אם לאו. עוד נציין כי המונח דירת מגורים כולל אך ורק את אותה דירה שבה התגוררו בני הזוג יחדיו, והוא מכוון לאותו מבנה המשמש למגורים, במשמע של "דירה" ואינונ כולל שטחים נוספים שיתכן ששייכים למבנה, אך לא נדרשו למגורים של בני הזוג, כגון במצב שבו קיימת וילה ששטחה 200 מ"ר על פני דונם רבוע השייך כולו לבני הזוג. ראוי לציין, כי גם בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה, גם במקרה של ידועים בציבור וירושה, יש להם זכות בהתאם לסעיף 11(א)(2) לקבלת מלוא חלקו של המנוח הידוע בציבור, אם הוכיח שעמד בכל תנאי הסעיף, שכן המוציא מחברו עליו הראיה. נושא זה עומד למבחן גם בעת הגשת תביעת יורשי בן זוג לזכויות בדירה, כפי שנפרט להלן.
זכות בן זוג בדירה שאינה רשומה על שמו
זכות בן זוג בדירה שאינה רשומה על שמו תתברר רק באמצעות הגשת תביעה לסעד הצהרתי במסגרתה יתבקש בית המשפט לענייני משפחה להצהיר כי לבן הזוג זכויות בדירה, חרף העובדה שאינה רשומה על שמו. באשר לסיכויי ההליך, הרי שתביעת בן הזוג מכוח חוק יחסי ממון או מכוח הלכת השיתוף היא תביעה לגיטימית שתתברר על סמך הראיות שיובאו לכך
שבן הזוג לא נרשם כבעל זכויות בדירה אך אין בסיבות אלו כדי למנוע הצהרה שיפוטית בדבר קיומן של הזכויות במועד התביעה.
תביעת יורשי בן זוג לזכויות בדירה
תביעת יורשי בן זוג לזכויות בדירה שלא נרשמה על שם בן הזוג היא תביעה סבוכה יותר, הנגזרת מ-זכויות בת זוג מנישואין, והיא נמדדת בעיקרה בשאלת ההשפעה על צדדים שלישיים, במהלך התקופה שבין רישום הזכויות על שם בן הזוג המנוח והגשת התביעה על ידי היורשים, ובמילים אחרות, האם לשיהוי בהגשת התביעה, קיימת משמעות כלפי העולם החיצון. שאלה נוספת העומדת למבחן היא מדוע לא הגיש בן הזוג שנפטר את התביעה, ורק יורשיו נזקקים לה, והאם אין בכך כדי ללמד שבן הזוג המנוח ויתר על זכויותיו, אפילו אם נניח שהיו קיימות כאלו. סוגיה נוספת העומדת למבחן היא האם זכותו של בן הזוג לתבוע את רישום הזכויות בדירה על שמו היא זכות אישית שלא ניתנת להורשה אם לאו. על פי הפסיקה, אכן מדובר בזכות אישית שלא ניתנת להורשה, אך בחריג מובהק הקובע, כי היתה צריכה להיות לאותו בן זוג "הזדמנות סבירה" לתבוע את מימוש השיתוף בין בני הזוג והוא לא עשה כן. קיימים מקרים שבהם העדרה של הזדמנות סבירה ברור לחלוטין. לדוגמא, מצב שבו נרכשה דירה ונרשמה על שם הבעל, כאשר האשה חסויה וחסרת יכולת להבין את טיב הפעולות המשפטיות הכרוכות ברישום הדירה גם על שמה.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה על צוואה, תביעות לביטול מתנה, עריכת צוואה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
