חופש לצוות
עו”ד דיני צוואה ומתנה
חופש לצוות
חופש לצוות הינו עיקרון יסוד בדיני הירושה בישראל ומופיע בסעיף 27 ל-חוק הירושה. עיקרון חופש לצוות גורס כי לאדם הזכות לצוות כרצונו בצוואה שהינו עורך, ואין כל אפשרות למנוע ממנו את החופש להוריש את רכושו כרצונו בעת עריכת צוואה. זכותו של האינדיבידואל לצוות כאמור באופן אישי מכונה גם חופש הציווי. סעיף 27 לחוק הירושה מגדיר את רכיביו של עיקרון החופש לצוות כדלקמן: התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה – אינה תופסת. הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בטלה. בהתאם לאמור בסעיף 27 לחוק הירושה, הוראה המונעת מהמצווה לשנות את צוואתו בהתקיים תנאי או תנאים, הינה הוראה בטלה. בטלותה של הוראת הצוואה אינה גורעת מכשרותן של יתר הוראות הצוואה, אלא אם לא ניתן לקיים ההוראה ללא קיומה של ההוראה המגבילה, או כאשר ניתן להסיק באופן מובהק, כי המצווה לא רצה שצוואתו תעמוד בתוקפה ללא אותה הוראה המגבילה את זכותו לערוך או לשנות את צוואתו. מכאן עולה כי אין כל תוקף לציפיה או הסתמכות יורש וגם אין כל תוקף להבטחה להוריש. חופש הציווי הוא עיקרון המתנגד באופן ישיר עם העקרונות המצויים בסעיף 8א לחוק הירושה והעוסקים בזכותם של בני זוג לערוך צוואה הדדית. כיום, מקובל לומר כי זכות ההורשה ב-צוואה הדדית משמעה גם הכרה של חוק הירושה בעיקרון של "הסתמכות יורש".
הסתמכות יורש
במקרים רבים, מערכת היחסים בין המוריש לבין היורש הפוטנציאלי מבוססת על הבטחות שניתנות בעל פה או בכתב, אשר מכילות סוג של התחייבות מטעמו של המוריש להוריש מרכושו לאותו יורש. על יסוד אותן הבטחות, מתנהל היורש הפוטנציאלי למול המוריש באופן המיטיב עימו. לדוגמא, היורש הפוטנציאלי הופך למטפל העיקרי של המוריש, משקיע מכספו, מזמנו ומשאביו בסיוע ובעזרה למוריש, מתוך ציפייה לקבלת תמורה בדמות הוראה הורשה בצוואתו של המוריש. עד לאחרונה, הסתמכות יורש לא הוכרה בחוק הירושה ובפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה כהסתמכות לגיטימית. ברם, עם תיקון מס 12 לחוק הירושה קמה הזכות לבני זוג לערוך צוואה הדדית המכילה רכיבים הסכמיים בין בני הזוג. התחייבות הדדית בצוואה הדדית מקימה איפוא הסתמכות של כל אחד מבני הזוג כיורש עתידי על הוראות הצוואה ההדדית. בנוסף, קיימת פסיקה של בתי המשפט הקובעת כי עיסקה בנכסי עיזבון עתידי בין המוריש לבין היורש אינה עסקה אסורה. המסקנה העולה מפסקי דין אלו היא שבתי המשפט הכירו במצב שבו יורש מסתמך על הבטחה לרשת את העזבון בעתיד משום הסתמכות יורש לגיטימית במקרים מסויימים.
הבטחה להוריש
הבטחה להוריש כשלעצמה אינה מקימה כל התחייבות בין המוריש ליורש, לנוכח עיקרון "חופש לצוות" וחופש הציווי של המוריש. כך, למעט במקרים חריגים, הסתמכות יורש על ההבטחה לירושה אינה תקפה, ואין להבטחה שכזו, בין אם ניתנה בכתב או שבעל פה כל תוקף. למעט במקרים מיוחדים, על האדם המסתמך על התחייבות לכך שיירש את המצווה בעתיד לדעת, כי הסתמכות זו חסרת בסיס משפטי, וכי אם לא יירש בסופו של דבר, הוא יוכל, לכל היותר, לתבוע את עיזבונו של המוריש להשבת אותם כספים שהוציא כביכול מכוחה של אותה התחייבות. השאלה אם תביעה שכזו תתקבל תלויה בגורמים רבים, שכן התובע יצטרך להוכיח כי היתה לו זכות להסתמך על ההתחייבות או ההבטחה להוריש, כי המנוח פעל מתוך כוונה להטעותו וניצל אותו לצורך קבלת תמורה או טובות הנאה, ובכך גרם ליורש המסתמך על ההבטחה להוריש נזקים משמעותיים, שיש עילה להשבתם.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב-יפו 6520206
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
