חוק הירושה, תשכ"ה-1965- סעיף 8
עו”ד דיני צוואה ומתנה
עסקאות בירושה עתידה
- (א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.
(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף
אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה."
מטרות
חופש הציווי הוא ערך עליון בחוק הירושה, והוא שהנחה את המחוקק שלא לכבול את ידי המוריש, אשר רשאי לשנות את צוואתו בכל עת שיחפוץ[1]. דיני הירושה אינם אוסרים על עשיית פעולות משפטיות בנכסי העיזבון, אלא שוללים הסכם, שיש בו התערבות בסדר הירושה שלא בדרך של צוואה[2]. אדם אינו יכול לקבל מעמד של יורש באמצעות הסכם, אלא אם הוא זכאי להיות יורש ע"פ דין או צוואה. כך גם לא ניתן לבטל את זכותו של אדם לרשת, ואי אפשר להעביר את הזכות לרשת לאדם אחר.
למעשה המחוקק הבדיל בין הזכות לרשת לבין ביצוע עסקה מותרת בנכסי העיזבון[3]. לכן ליורשים אסור לכרות ביניהם הסכם לפיו אחד מהם לא יירש את המוריש, אבל מותר להם לכרות הסכם בדבר העברת נכס מנכסי העיזבון מהאחד לשני.
סעיף 8(א) אוסר הורשה בדרך של הסכם או ויתור בחיי המוריש. לאחר מות המוריש, משכבר עבר העיזבון לידי יורשיו, זכאים הם לעשות בירושה כבשלהם.
סעיף 8(ב) דן בהענקת מתנה, ומורה, כי אם המתנה אמורה להיות מועברת למקבל לאחר מות הנותן, אזי יש לבצע את ההענקה אך ורק בצוואה. כל דרך אחרת לא תהא ברת תוקף. בימה"ש יבחן לשם כך את כוונת המעניק. אם יהא ספק בכוונתו, בימה"ש יבחן הן את דיני המתנה והן את דיני הירושה. אם המתנה עומדת בדיני המתנה, כלומר הינה מתנה לאלתר[4], יקבע כי מדובר בהענקה בחיים, ואם עומדת בדיני הירושה כמתנה לאחר המוות, יבחן תוקפה ע"פ הכללים הצורניים שנקבעו בחוק הירושה ובסעיף 25 לחוק.
נדגיש, כי בית המשפט העליון פסק[5], כי אין להחיל את הוראת הבטלות כל אימת שכוונת הצדדים הינה שדבר המתנה יועבר לרשות המקבל לאלתר, תוך שהנותן מותיר בידו שליטה מסוימת בדבר המתנה באמצעות הטלת מגבלות או חיובים על המקבל.
רכיבי הסעיף
על הסכם חלים דיני חוק החוזים בניגוד לצוואה עליה חלים כללי חוק הירושה. הסכם נערך בין שני צדדים וכפוף להסכמת שניהם בניגוד לצוואה. עבודת פרשנות ההסכם תקבע אם המהלך היה חוקי ועומד בתנאי הסעיף אם לאו. כך לדוגמה[6], אישה שערכה הסכם למראית עין להעניק נכס במתנה לאישה אחרת, נפסל, כיוון שכוונתה היתה להעניקו רק לאחר מותה.
דוגמה אחרת[7] הדנה בהסכם ממון בין בני זוג. חוק יחסי ממון הוא חוק ספציפי ומאוחר לחוק הירושה ולכן בעיקרון גובר, ולא רק זאת, אלא מאחר והסכם ממון מקבל את אישור בית המשפט. על פי הלכת יקותיאל, יש לפרש הסכמים בצמצום ולהימנע מפסילתם בכלל ובפרט הסכמי ממון. הסכם כזה ייתכן שיש בו השלכה על היקף עזבונו של המוריש, ואז אינו סותר את סעיף 8. במיוחד כשההסכם אינו דן בהעברת זכויות למי שאינו יורש על פי דין. במידה ובהסכם יש תחולה מידית להענקה, אזי זו הענקה בחיים ואין עמה כל בעיה. הסכם עסקי שערך המוריש בחייו ואינו דן במעמדו של אדם כיורש, אלא בנכס מתוך נכסי העיזבון, דהיינו הסכם מותר ותקף. התוצאה היא שסעיף 8(א) לא יביא במקרה זה לביטול ההסכם[8].
סוגיה נוספת שיש לשים אליה לב, היא האם הנכס עליו מדובר הוא חלק מן העיזבון או חוץ-עיזבוני. דוגמה לכך היא כספי ביטוח[9]. כספים אלו אינם מחולקים בהתאם לדיני הירושה, אלא ישולמו למוטב בהתאם להוראה שנתן המוריש בחייו בעת שהצטרף לביטוח או לקופה או בדרך אחרת[10], אלא אם המוריש התנה שהכספים הללו יהיו חלק מעיזבונו. נכסים חוץ-עיזבוניים אינם כפופים לחוק הירושה, ולכן ניתן לבצע בהם עסקאות שלפי סעיף 8 אסורות.
מתנה מוגדרת בסעיף 1(א) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 כהקניית נכס שלא בתמורה. הסכם מתנה כפוף לחוק החוזים וחופש החוזים, ולכן יש להמציא ראיות משמעותיות, שיעידו על רצון המצווה להעניק נכס במתנה למי שאינו יורשו החוקי. במקרה זה יפורשו הוראות ההסכם, וייקבע, האם כוונת המנוח היתה להוריש לאחר מותו או במהלך חייו. במקרה בו המעניק נפטר בטרם הושלמה העברת המתנה, מדובר על התחייבות להענקת מתנה. התחייבות זו איננה סותרת את סעיף 8 לחוק הירושה, כיוון שמדובר בעסקה תקפה שהיתה אמורה להסתיים עוד בחיי המוריש. התחייבות זו כפופה לתנאים בסעיף 5 לחוק המתנה[11]. ראה מקרה[12] בו ביהמ"ש ביטל את הסכם המתנה של זכויות במשק חקלאי מהאב לביתו, עקב התנהגותה המחפירה כלפיו, אך גם בחן תקפות ההסכם ביניהם ע"פ סעיף 8. ביהמ"ש קבע כאן, כי למרות שנקבע בהסכם שהרישום (ברמ"י) ייערך לאחר מות המוריש/מעניק המתנה, ההסכם אינו מהווה סתירה לסעיף 8, אלא מהווה חלק מן הצוואה.
לסיכום, ע"פ הלכת יקותיאל, מאחר שהסעיף מגביל את חופש החוזים, יש לפרשו על דרך הצמצום. יש להבחין בין עסקאות שעניינן העברת זכות ירושה, בהענקה או בשלילה, לבין עסקאות שעניינן העברת נכס בעיזבון. עסקה מהסוג הראשון אסורה ע"פ הסעיף, ואילו עסקה מהסוג השני מותרת[13]. ההבדל בין "עסקה בירושה" לבין "עסקה בעיזבון" מתייחס להסכם שאליו שותף המוריש. ובאשר למתן מתנה לאחר המוות, יש להעניקה רק באמצעות צוואה.
[1] סעיף 27 לחוק הירושה
[2] ד"נ 39/80 גניה ברדיגו נ' צבי פדרליין, לה(4) 197 (1981)
[3] ע"א 682/74 אברהם יקותיאל נ' בינה ו-אסתר ברגמן, כט(2) 757 (1975)
[4] ע"א 4009/22 נעם כץ נ' שלי בן עטיה (נבו 18.10.2023)
[5] ע"א 879/14 עמוס נחשון נ' יהודה נחשון (נבו 05.05.2016)
[6] ה"ש 5
[7] בע"מ 1811/20 פלוני נ' פלונית (נבו 13.04.2021)
[8] בע"מ 8974/12 פלונית נ' פלוני (נבו 26.01.2014)
[9] סעיף 147 לחוק הירושה
[10] ע"א 4377/04 גל גורן הולצברג נ' אביבה מירז, סב(2) 661 (2007)
[11] ע"א 2215/00 דני ג'ורי נ' דייזי דנגור, נו(3) 932 (2002)
[12] תה"ס (משפחה נצרת) 47590-04-13 ש.נ נ' א.נ.ב.מ (נבו 11.05.2014)
[13] בע"מ 8974/12 פלונית נ' פלוני (נבו 26.01.2014)
