נטל ההוכחה
נטל הוכחה הינו הנטל המוטל על בעל דין להוכיח את תביעתו. בהליכים בענייני צוואות מוטל הנטל בדרך כלל על מי שטוען שצוואה אינה כשרה שכן נקבע בפרשת סיטוצקי כי הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. לכן, מי שטוען לפגם בצוואה חייב לשכנע את בית המשפט בראיות מוצקות שנפל בה פגם מהותי. לדוגמא, הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום [i]. נטל ההוכחה מוטל גם במצבים של ירושה על פי דין בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה. כך לדוגמא, זכות הירושה של בן זוג היא עניין שלעיתים נתון להוכחה, אם מדובר בידועה בציבור, אשר מוטל עליה להוכיח את תנאי סעיף 11(א)(2) לחוק הירושה.
רכיביו של נטל ההוכחה
נטל ההוכחה מורכב משני נטלים: נטל השכנוע ונטל הראיה.
נטל השכנוע
נטל השכנוע הינו הנטל הראשי (נטל מס' 1) ומשמעו שבעל הדין חייב לשכנע את בית המשפט בכך שטענותיו נכונות. בדרך כלל, הנושא בנטל השכנוע הוא התובע, וזאת על יסוד הכלל העתיק של "המוציא מחברו עליו הראיה".
נטל השכנוע במשפט האזרחי מבוסס על מאזן ההסתברויות, כך שאם התובע הוכיח את תביעתו ב-51 אחוזים, הוא הזוכה ואולם אם הצליח לשכנע ברמה של 50 אחוזים בלבד, הרי שהנתבע הצליח להתגונן בפני התביעה. שונים פני הדברים כאשר התובע מעלה טענות מתחום הדין הפלילי או כאשר הנתבע הינו בעל דין מוחלש שאין בידו להתגונן כהלכה. במקרים מעין אלו, נדרש מהתובע נטל הוכחה מוגבר.
מכאן עולה שבמקרה הרגיל, די שהתובע יוכיח שגירסתו מסתברת יותר במעט על פני גירסתו של הנתבע, על מנת לזכות במשפט כולו.
היפוך נטל השכנוע
במקרים מסוימים עובר גם נטל השכנוע (ולא רק נטל הראיה) מהמתנגד למי שמבקש לקיים את הצוואה. כך לדוגמא, במקרה של צוואה בכתב יד או צוואה שבעל פה, הנטל לשכנע באמיתות הצוואה מוטל על המבקש לקיימה.
נטל הראיה
נטל הראיה הינו הנטל המשני (מכונה גם בפסיקת בתי המשפט נטל מס' 2) ומשמעו חובתו של בעל דין להביא את הראיות התומכות בטענותיו. בהליכי התנגדויות לצוואות, מי שתובע את פסילתה של צוואה או ביטול של הוראה מהוראותיה חייב להביא את כל ראיותיו, ולצרפן לכתב ההתנגדות לקיום הצוואה. היה ואין במסת הראיות כדי להביא את בית המשפט להשתכנע שיש לבטל את הצוואה, הרי שהמתנגד לא הרים אפילו את נטל הראיה.
במשפט הישראלי לא ניתן להביא כל ראיה להוכחת טענה, שכן קיימות ראיות לא קבילות, כגון ראיות שהושגו בתוך פגיעה בפרטיות וכן ראיות שהושגו בתוך האזנת סתר. ראיות מסוג זה נפסלות על ידי בית המשפט ולא ניתן לעשות בהן כל שימוש במהלך המשפט על מנת להוכיח טענה. ככלל, יש להציג את הראיה הטובה ביותר לבית המשפט. לדוגמא, עדות שמיעה היא ראיה, אך אינה מהווה ראיה טובה במיוחד שכן משקלה נמוך ביותר. ראיה טובה בהרבה תהיה ראיה חפצית בדמות מסמך.
היפוך נטל הראיה
במקרים מסויימים מתהפך נטל הראיה, כך שדווקא הנתבע נדרש להעמיד ראיות להוכחת טענותיו. בסכסוכי ירושה, הנטל מתהפך כאשר מדובר בצוואה בכתב יד או בצוואה שבעל פה או כאשר הוכחה תלות קיצונית של המנוח בזוכה בצוואה עוד במהלך ההליך. קרא בקישור על היפוך נטל הראיה.
[i] דנ"א 1516/95 מרום נ' היועהמ"ש לממשלה פ"ד נב 2) 813 , ע"א 190/08 סיטוצקי נ' קלנבורט
[ii] ת"ע 1580/07 ד.א נ' י.פ, ביהמ"ש לעניני משפחה בבאר שבע
[iii] ע"א 423/75 מרדכי בן נון נגד מטילדה ריכטר ואח', פ"ד לא(1) 372, עמ' 378
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
