אסטרטגיה משפטית בסכסוכי ירושה
אסטרטגיה משפטית בסכסוכי ירושה הינה, בתמצית, בחירת נתיב פעולה שיניב תוצאה אופטימלית בכל מקרה אפשרי של בירור ההליך נשוא סכסוך הירושה בבית המשפט לענייני משפחה. מתפקידו של כל עורך דין ירושה וצוואה לתכנן אסטרטגיה משפטית נאותה. שכן, תוכנית הפעולה הטובה תתרום לצמצום אי הוודאות שבנקיטת הליכים משפטיים בסכסוכי ירושה. במקרים המתבררים בבית המשפט לענייני משפחה, אי הוודאות גדולה במיוחד, שכן מדובר בערכאה ליברלית במיוחד באספקט של דרכי הוכחת הטענות ודיני הראיות, וניתן לומר, כי הכלל הקובע "כל מקרה לגופו" שולט בדיונים בבית משפט זה. כך לדוגמא סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה מאפשר לשופט לסטות מדיני הראיות לשם עשיית צדק, אך צדק הינו מושג ערטילאי, בעל פנים רבות מספור, כך שהגדרתו תלויה בעיני המתבונן ברור איפוא, שסכסוך ירושה מחייב אסטרטגיה משפטית שמטרתה לאפשר למתדיין וודאות בסיסית ביחס להליך ותוצאותיו. בשל האמור לעיל, מאבקים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בתחום של דיני ירושה וסכסוכי ירושה, ובמיוחד אלו הנוגעים להליך ה-התנגדות לצוואה, ביטול מתנה, ביטול התחייבות למתנה או מינוי אפוטרופוס, מחייבים גיבוש של תוכנית פעולה אשר תצמצם את מצבי אי הודאות שבהליך השיפוטי. על פניו, נכון לגבש תוכנית פעולה אשר מורכבת מאלגוריתם הצופה פני עתיד, כזה המכיל את שורת המטרות שאליהן שואף להגיע הלקוח ומציג חלופות מתאימות לסיטואציות שעשויות להתגשם במהלך ניהול סכסוך הירושה
בבית המשפט לענייני משפחה. לתוכנית פעולה מעין זו מספר שלבים, אותם נפרט להלן בתמצית.
איסוף מידע לקראת סכסוך הירושה
איסוף המידע במועד מוקדם בטרם פריצתו של סכסוך הירושה מאפשר לעיתים קרובות "לשרטט" את ההליך העתידי ולצפות את האפשרויות שינבעו מהעמדת הטענות המבוססות על אותו מידע שנאסף, כך שניתן יהיה לצפות ולבחור נתיבי פעולה מיטביים בזמן אמת. הערכת המצב המוקדמת, מאפשרת לנו להעריך את סיכויי ההליך כולו ואף לשפרם, שכן בדיקת הטענות והראיות התומכות בהן מאפשרת הערכה מקצועית-משפטית של סיכויי ההליך כולו, בהנחה שעורך הדין לענייני ירושה מכיר את החוק והפסיקה ביחס לטענות אלו. עורך דין מקצועי לענייני ירושה וצוואה יידע להציב את התשתית העובדתית בעמדת הפסיקה וממילא שגם ראוי שיידע מה הקשיים הצפויים בשכנועו של בית המשפט באמיתות הטענות. להלן נביא מספר דוגמאות ליכולת המקצועית הנדרשת לשם גיבוש טענה משפטית נכונה.
תלות מול ניצול בהשפעה בלתי הוגנת
המתח שבין תלותו של אדם חלש לבין ניצולו של אותו אדם לשם השפעה על הוראות הצוואה שערך עומד במוקד הליכים רבים העוסקים בעילת "השפעה בלתי הוגנת". במקרים רבים מתאר היורש הפוטנציאלי שנושל מהירושה את תלותו של המצווה בזוכה שירש אותו במסגרת צוואה בעדים שערך. אותה תלות הופכת לפתע ל-השפעה בלתי הוגנת. ברם, תלות בטענת השפעה בלתי הוגנת היא רק אחד הנדבכים של העילה, ולכן, גם אם הוכחה, אין בה כדי ללמד שאכן היתה השפעה בלתי הוגנת בעת עריכת הצוואה המנשלת. עורך הדין לענייני צוואה יידע לומר, כי אין בתלות כשלעצמה כדי ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ויש להוכיח תנאים נוספים בכדי לשכנע בקיומה של העילה. במקרה שכזה, הערכה מושכלת של הסיכויים תחייב איסוף נתונים שונים נוספים, במטרה לבחון אם ניתן להוכיח גם את אותם תנאים נוספים, כך לדוגמא: בידודו של המצווה מהעולם הרחב, חולשתו הפיזית, נפשית, מנטלית כפי שהיא מתבטאת בצורך בסיוע מאחר. לעיתים, הוכחת תנאים אלו מקפלת בתוכה גם צורך בהוכחה של פעולות עקיפות שעשויות להעיד על השפעה בלתי הוגנת, כגון איומים על המצווה ובני משפחתו, נטילת כספים מהמצווה בקנה מידה גדול ועוד.
ניצול תלות לשם קבלת מתנות
בדוגמא אחרת, במסגרת בקשה למינוי אפוטרופוס, מועלית טענה כנגד אח אשר מנצל את תלותו של האב עוד בעודו בחיים, כדי לקבל מתנות חינם יקרות ערך, כחלק מסכסוך ירושה. טענה זו תבחן, בראש ובראשונה, באמצעות בדיקת כשירותו של האב להבין את מעשיו על ידי אנשי מקצוע שימנה בתי המשפט. לאחר מכן, עשוי בית המשפט גם להיזקק לבחינת שאלת תלותו של האב ורצונו החופשי להעניק מתנות, בצל אותה תלות. כך לדוגמא, ניתן לתהות, אם אדם סביר הוא מי שמעניק את כל רכושו למי שמטפל בו מרצונו החופשי, או שאותה הענקה נולדה למעשה כתוצאה מחששו של המעניק, שהמטפל ינטוש אותו והוא יוותר בבדידותו.
דרישה לתעודה רפואית המעידה על כשירות
בדוגמא שלישית, צוואה בפני רשות נערכת לעיתים על ידי נוטריון. אין מניעה לזמן את הנוטריון ולחקור אותו על דרך עשיית הצוואה, ואם אותו נוטריון עמד בכללים הנקובים בתקנות הנוטריונים לגבי אישור פעולה משפטית (כגון צוואה). חל איסור על נוטריון לאשר חתימת המנוח על הצוואה ללא אישור רפואי שניתן ביום עריכת הצוואה, אם המנוח, היה רתוק למיטתו בשל מחלה או מאושפז בבית החולים.
היפוך של נטל ההוכחה
יישום מוצלח של האסטרטגיה המשפטית בעת ניהול סכסוך ירושה תלוי, בין היתר, בהבנה מעמיקה של עורך דין ירושה ב-דיני ראיות בהליכי ירושה, ובמיוחד בשאלה "על מי מוטל נטל ההוכחה". כידוע, הכלל המנחה הוא "המוציא מחברו, עליו הראיה", כך שהתובע הוא זה שצריך להוכיח את טענותיו. ברם, לא כך המצב תמיד. כך לדוגמא, בהתנגדות לקיום צוואה בכתב יד, אין צורך שהמתנגד יוכיח שהצוואה לא נרשמה בכתב ידו של המנוח, שכן הנטל להוכיח זאת מוטל על מי שמבקש לקיימה. כך גם הנטל להוכיח כי צוואה בכתב יד היא צוואת אמת – אף הוא מוטל על מי שמבקש לקיימה, כלומר – על התובע את קיומה. מצד שני, בצוואה שנערכה בפני שני עדים, מוטל דווקא על המתנגד להוכיח את הפגמים שנפלו באישור הצוואה על ידי העדים, כך לדוגמא, אם העד לא נכח בעת שהמצווה חתם על צוואתו, נפל פגם מהותי בצוואה בעדים, פגם שעשוי להביא לפסילת הצוואה במצבים מסוימים. עו"ד ירושה צריך להבין גם בשאלות של קבילות ומשקל בדיני ראיות בסכסוכי ירושה. כך לדוגמא, הקלטה שהושגה בהאזנת סתר אינה ראיה קבילה.
אסטרטגיה משפטית מול טקטיקה משפטית
אסטרטגיה משפטית בהליכי ירושה מקפלת בתוכה מטבעה גם טקטיקה. הטקטיקה היא היישום של תוכנית העל, באמצעות פעולות פרקטיות נקודתיות אשר מטרתן ליישם את האסטרטגיה השלטת שנבחרה. כך לדוגמא, עורך דין בקיא יודע כיצד יתנהל ההליך ומה צפוי בכל אחד מהשלבים בו, ולכן יכול להכין כבר בכתב התנגדות או התגובה להתנגדות לצוואה נקודות שיעמדו במוקד החקירה הנגדית, באמצעות משיכת היריב להכחיש בתגובתו טענה, שניתן להוכיחה בעתיד כנכונה באמצעות שאלה פשוטה. הצלחה של פעולה טקטית מסוג זה תביא בהכרח לפגיעה אמיתית באמינות הצד שכנגד, בעת החקירה הנגדית. אין פלא, כי עורכי דין מצוינים יודעים, עוד בשלב עריכת כתב הטענות הראשון בשם מרשם, מה יהיה תוכן הסיכומים שיוגש מטעמם לבית המשפט, עוד בטרם ינתן פסק הדין. מומלץ, איפוא, להבין מעורך הדין המנהל את ההליך, עוד בתחילת הדרך, מהי תוכנית הפעולה, ולהתרשם, אם זו התוכנית האופטימלית שתוביל לתוצאות המקוות.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
