דיני ירושה ועיזבון

ירושה על פי דין

ירושה על פי דין היא ירושה ללא צוואה אשר הוראותיה נקבעת לפי הוראות חוק הירושה. דיני ירושות קובעים 3 שכבות של יורשים לפי סדר קירבתם המשפחתית למנוח. שכבות אלו מכונות גם פרנטלות בדיני ירושה. בשכבה הראשונה של היורשים מצויים בן הזוג של המנוח וצאצאיו, ואם נפטרו הצאצאים, צאצאי צאצאיהם. לשכבה זו מיוחס סעיף 11 לחוק הירושה, העוסק באופן ממוקד ב- זכות הירושה של בן הזוג. בשכבה השניה של היורשים מצויים הורי המנוח והורי הוריו (משמע, הסבא והסבתא). בשכבה השלישית של היורשים נמצאים אחיו ואחיותיו של המנוח וצאצאיהם. לכל שכבה (פרנטלה) קדימות על פני יורשי השכבה שאחריה, כך שאם קיים יורש לפי הפרנטלה השניה לדוגמא, לא יהיו יורשים מהפרנטלה השלישית. כאמור, בכדי לקבל תוקף לירושה על פי דין יש לקבל צו ירושה. את הצו מנפיק הרשם לענייני ירושה. נוסף לזכויות קנייניות שהן עיקר עיסוקו של חוק הירושה, קיימות הוראות נוספות בירושה על פי דין, העוסקות במתן זכויות הנאה, כגון זכות מגורים בדירת הירושה לקרובים שהתגוררו עם המנוח ערב פטירתו בדירתו, בין שהדירה בבעלותו ובין ששכר אותה לתקופה העולה על 25 שנים (חכירה לדורות).

מי יורש אח שנפטר

כאשר המנוח השאיר אחריו רק אחים, ירשו כל האחים בחלקים שווים אך כאן קמה סוגיה נוספת והיא מי יורש את ירושתו של האח שנפטר? היה ונפטר אחד האחים, ירשו אותו צאצאיו, ואם אין לו צאצאים ואין לו הורים, ירשו את חלקו יתר האחים בחלקים שווים.

ילד מאומץ יורש את הוריו מאמציו

ילד מאומץ שהינו מי שאומץ על פי הוראות חוק אימוץ ילדים, יורש את ההורה המאומץ כאילו היה בנו ואין משמעות לעובדה שאינו צאצא ביולוגי שלו. בנוסף, המאומץ יורש גם את קרובו הביולוגי, כך שיתכן בהחלט שיירש גם את אביו המאמץ וגם את אביוהביולוגי. חרף האמור לעיל, אביו הביולוגי של המאומץ לא יירש את הבן שאומץ על ידי אחר. ב-תזכיר חוק הירושה החדש מוצע לבטל מצב שבו המאומץ יורש גם את ההורה הביולוגי.

ירושה של בני זוג לא נשואים

בן זוג שאינו נשוי יורש את בן זוגו המנוח, ככל והינו ידוע בציבור. חוק הירושה השווה בין מעמדם של ידועים בציבור ובין מעמדם של בני זוג נשואים במסגרת סעיף 55 לחוק הירושה. יחד עם זאת, ראוי לציין כי הגדרת הידוע בציבור מעורפלת ולא ברורה על פי החוק ועל כן היא יציר פסיקת בתי המשפט.

ירושה על פי צוואה

היה והמנוח הותיר אחריו צוואה, תהא ההורשה בהתאם להוראות הצוואה, וזאת בכפוף לכך שינתן תוקף משפטי לצוואה באמצעות הוצאת צו קיום צוואה על ידי הרשם לענייני ירושה. כלומר, לצוואה אין כל תוקף עד למועד שבו ניתן צו קיום צוואה, והוא זה הקובע כי לצוואה תוקף משפטי כלפי כל העולם. כאשר קיימת צוואה שקיבלה תוקף באמצעות צו קיום צוואה, אין עוד משמעות להוראות הירושה על פי דין, אלא בנסיבות שבהן הצוואה אינה מקיפה את כל רכושו של המנוח או שלא ניתן לקיימה בשל אחת מהסיבות המנויות בחוק הירושה. במקרה שהצוואה סותמת או לא מורה דבר לגבי האופן שבו יחולק חלק מהעזבון בין היורשים, אזי הוא יחולק בהתאם להוראות חוק הירושה. הכלל הוא שיש לכבד את הצוואה, ואולם במקרים מסויימים, היה וקמו עילות להתנגדות לצוואה או עילות לביטול צוואה, ניתן להגיש התנגדות לצו קיום צוואה ולטעון בה כי והצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעריכת צוואה, טעות בצוואה, ניצול של המצווה או כאשר המצווה לא כשיר לערוך את הצוואה. במקרים של צוואה בכתב יד, ניתן לטעון כנגד העדר אופי צוואתי של הצוואה. עילות התנגדות נוספות הן כאשר הצוואה מכילה הוראה בלתי מוסרית או הוראה בלתי אפשרית. קיימות עילות העוסקות בפגמים באופן עריכת הצוואה, כגון העובדה ש-עדים לצוואה לא מילאו את תפקידם ולכן לא ניתן לאשר את הצוואה כ-צוואה בעדים. בנוסף, קיימות עילות מודרניות יותר שהינן יציר פסיקת בתי המשפט, כגון יישום של דיני החסר בצוואה (השלמה של הוראות שחסרות בצוואה), תחרות בלתי הוגנת בין יורשים, צוואה שנשתכחה, אם התקבלה ההתנגדות לצוואה, בית המשפט לא ייתן צו לקיומה ואז תהא חסרת תוקף מעשי. במקרה של הגשת התנגדות כאמור, יש צורך בדרך כלל להידרש לשאלה של ניהול עזבונות.