חיובי יורש
חיובי יורש הינו מצב המוסדר בסעיף 45 לחוק הירושה.
חוק הירושה קובע, כי למרות שהיורש הראשון הוא בעלים ברכוש שירש, עדיין יכול ורשאי המוריש לכלול בצוואה הוראה המצווה את היורש לעשות דברים או להימנע מעשייתם [i].
הגבלות היורש
בית המשפט מנה שלושה מצבים אפשריים להגבלת כוחו של היורש הראשון לעשות בנכס כבשלו בפרשת שחם [ii] שם נקבע כי קיימים שלושה מצבים להגבלת היורש:
א. המוריש קובע בלשון מפורשת הגבלות על כוחו של יורש ראשון לנהוג בנכסי ירושה מנהג בעלים.
ב. ניתן להסיק מהוראות הצוואה ומנסיבות חיצוניות כי כוונת המוריש היתה להגביל את היורש.
ג. הוראת יורש אחר יורש, שכלעצמה מגבילה את היורש הראשון לצוות בצוואה באופן שיגרע מהיורש השני. קרא
כאן להרחבה על יורש אחר יורש. בהקשר לכך, לא יתכן מצב שבו יוגבל יורש בהסדר יורש במקום יורש.
חיובים נוספים על יורש
בפרשת סולמון נקבע, כי המצווה יכול להגביל את כוחו של יורש א' לעשות כרצונו ברכוש שקיבל גם על יסוד סעיף 53 לחוק הירושה [iii].
עיון בסעיף זה מלמד כי החוק קובע את זכות המוריש להתנות את הירושה והשימוש בעיזבון בתנאים. הסעיף מוסיף וקובע זכות התערבות בשימוש ברכוש למדינה ולבא כוחה, אם יש בכך עניין ציבורי, ואף לאדם פרטי שיש לו עניין בשימוש ברכוש. לכן, אם קבע המוריש שיורש א' אינו יכול להשתמש בעיזבון לצורך מימון נסיעה לחו"ל, הרי שאיסור זה תקף, ויורש ב' עשוי להגיש בקשה לצו מניעה לצורך סיכול כוונתו של יורש א'. היועץ המשפטי לממשלה עשוי לפנות לבית המשפט בבקשה להורות ליורש למלא את הוראות הצוואה, ולהקים הקדש למטרה ציבורית, אם כך ציווה המנוח.
חיובים מעין אלו יכולים לשמש כעילה לבשביל התנגדות לצוואה.
חיוב על היורש הראשון
לכאורה, אמנם יש בהוראת סעיף 53 לחוק הירושה משום פגיעה בקניינו של יורש, אך מאידך, הקניין מותנה בהוראת המצווה, ותנאי זה מהווה סייג שאין לעקוף אותו. מנגד, אם לא קיימת הוראה כזו ואין אינדיקציה מפורשת לכוונת המוריש לשימוש מסוים ברכוש, היורש יכול לעשות כאוות נפשו ברכוש, ובלבד שלא יצווה אותו לאחר בצוואתו. כאמור, מצב זה עשוי להעלות בעיות מוסריות קשות, באשר קיימת זכות ליורש א' ל-"בזבז" את ירושתו של יורש ב', מי שזכאי לקבל את העיזבון מאוחר יותר. סעיף 53 לחוק הירושה קובע כי הוראות סעיפים 41-52 (פרט לסעיף 42(ד)) לא יחולו אם מופיעה בצוואה הוראה אחרת, ובכך מאפשר להגיש טענה מעניינת במיוחד כנגד מימוש מלא של הוראות הסיפא לסעיף 42 לחוק, אשר מאפשר ליורש הראשון "לעשות במה שקיבל כבשלו".
אם המצווה קבע בצוואתו תנאי, כי היורש רשאי לעשות בעיזבון רק לצרכיו ולמילוי מחסורו, הרי שהיורש השני רשאי להגיש לבית המשפט בקשה כנגד היורש הראשון, במטרה להגן על העיזבון מפני מהלכי העברת העיזבון לידי אחר או מכירתו. בקשה שכזו עשויה לכלול מינוי מנהל עיזבון אשר יפקח על נכסי ההורשה וידאג כי השימוש בהם יערך לפי הוראות הצוואה. סעד זו הינו למעשה צו מניעה לכל דבר ועניין, בבחינת הקדמת תרופה לחולי, באמצעות הגבלת היורש בשימוש בעיזבון. קראו להרחבה יורש על תנאי
הענקת מתנה בניגוד לחיובי יורש
מצב שבו נאסר על היורש הראשון להעניק במתנה מהרכוש שירש מהווה חיוב של יורש. הפרת החיוב יכולה להביא להפעלת סנקציה המפורטת בצוואה, אך גם אם אין כל סנקציה בצוואה, עצם הענקת המתנה ללא תמורה, יש בה כדי להעמיד עילה להגשת תביעה לביטול מתנה.
מבחן חיוב היורש
המבחן להגבלת היורש מצוי בבחינת תוכן הצוואה. ככל שלא קיימת הוראה המגבילה את זכות היורש לעשות או להימנע מלעשות דבר בזכייתו, וככל שלא הועמדה תשתית ראייתית מבוססת על קיום הגבלה כלשהי התלויה בעוגן מילולי בצוואה, הרי שלא חלה כל הגבלה עליו, כפי שנקבע בפרשת ד.א:
"..השאלה הטעונה הכרעה היא איפוא האם יש בצוואה הוראה המסייגת את זכותו של המבקש לעשות במה שקיבל כבתוך שלו" או הוראה המטילה עליו חיובים במובן סעיף 45 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, לפיהם עליו להימנע ממכירת הנכס…במקרה שלפניי, המנוחה רצתה להוריש את רכושה בראש וראשונה לבעלה, הוא המבקש. היא כתבה זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים בסעיף 4 לצוואה. האם ביקשה המנוחה להגביל את כוחו של המבקש לעשות בחייו בנכסים כרצונו? לא מצאתי לכך תימוכין לא בהוראות הצוואה ולא בנסיבות שאפפו את עריכתה, על פי התמונה שמצטיירת מן התצהירים. מלבד מילותיו המופרשות של סעיף 4, בסעיף 5 מוסיפה המנוחה וקובעת כי רכושה יעמוד לרשותו, לשימושו להנאתו של המבקש עד לפטירתו. לו רצתה המנוחה להגביל את הרשות, השימוש או ההנאה של המבקש מהרכוש, מה היה טבעי יותר מלכלול את ההגבלה בסעיף 5 לצוואה? והנה, אין בצוואה כל חיוב או הגבלה המופנים כלפי המבקש, לא בסעיף 5 ולא באף אחת מההוראות האחרות בצוואה…" [iv]
כפי המפורט לעיל, חיובו של יורש אינו מבוסס אך ורק על הוראת צוואה ברורה, אלא שניתן ואפשר, בעזרת עורך דין צוואות, להציג בפני בית המשפט תיזה המלמדת כי המוריש התכוון להגביל את היורש, במסגרת התנגדות לקיום צוואה. כך לדוגמא, במצב שבו נערכה צוואה הדדית, ניתן לטעון כי אינטרס ההסתמכות של בן הזוג שהלך ראשון לעולמו, מונע מבן הזוג שנותר בחיים לעשות כרצונו ברכוש שירש מבן הזוג המנוח, והוא מוגבל אך ורק לעשיה כרצונו ברכושו שלו.
הרחבה על חיובי יורש
[i] סעיף 45 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965
[ii] ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330
[iii] סעיף 53 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ע"א 4402/98 מלמד נ' סלומון פ"ד נג(5) 703)
[iv] ת"ע 1491/07 ד.א נ' מ.ק ואח', בימה"ש לענייני משפחה בבאר שבע
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
