ידועים בציבור וירושה הם שני מושגים הדרים זה לצד זה בהתאם להוראות חוק הירושה. בני זוג ידועים בציבור הינם הגדרה למעמד משפטי חליפי לנישואין אשר נוצר בהתנהגותם של בני הזוג ברבות השנים שהינם יחדיו. שאלת מעמדם של ידועים בציבור וזכויות הידועים בציבור עולה בתחום דיני הירושה בשנים האחרונות בעיקר לאור העובדה שזוגות רבים בוחרים שלא להינשא באופן רשמי, אלא לחיות יחדיו כבני זוג לכל דבר ועניין. עם לכתו של אחד מבני הזוג לעולמו, עולה שאלה בדבר חלוקת רכושו-עיזבונו בין יורשיו, ואם הידוע בציבור הוא בגדר יורש של בן הזוג שנפטר. במאמר זה נסקור את הגדרת "ידועים בציבור", מתי יקבע מעמדו של בן או בת זוג כידוע בציבור, מהי זכות הירושה של ידוע בציבור את בן הזוג ולהיפך, מהי זכות הירושה של ידועים בציבור את בני זוגם, וכן נענה על השאלה, האם בת הזוג זכאית למחצית מרכושו של בן הזוג, ללא קשר לזכויות בירושה, מעצם קיום יחסים של ידועים בציבור באמצעות הוכחת כוונת שיתוף ספציפי ברכוש או בנכס מסוים, אף שהינו רשום על שם אחד מבני הזוג. חרף העובדה שהמאמר נרשם לעיתים בלשון נקבה ולעיתים בלשון זכר, הכוונה בדברים היא כמובן גם לזכויותיו של ידוע בציבור כלפי בת זוגו המנוחה וכן זכויותיה של אשה שחיה חיים משותפים עם בן זוגה המנוח או מי שנפרדה ממנו. שאלת זכויות של הידועה בציבור היא שאלה נוספת שעולה, לא רק באספקט של דיני ירושה אלא גם כאמור, באספקט של שיתוף ברכוש מסויים. בנוסף, יש לתת את הדעת גם על הסכמים שנחתמים בין הידועים בציבור ולמתח שיכול להיווצר ביניהם. כך לדוגמא המתח שבין הוראות הסכם ממון למול הוראות צוואה.
הגדרת ידועים בציבור לצורך ירושה
הגדרת ידועים בציבור לצורך ירושה היא סוגיה שראשיתה ב-סעיף 55 לחוק הירושה, שכותרו היא "מעין צוואה" וזו לשון הסעיף: "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.". סעיף 55 לחוק הירושה קובע איפוא כי למעמד של ידועים בציבור משמעות כפולה. ראשית, ידוע בציבור (או ידועה) יכול, בתנאים מסויימים להחשב לבעל מעמד זהה לבן זוג הנשוי לאשה ולהיפך, ושנית, ידוע בציבור רשאי לטעון כי הוא יורש של בת זוגו ולהיפך, כאילו היו נשואים, וזאת מכוח "הלכת השיתוף" בין בני זוג. במקרים אלו, יתכן וניתן לטעון למעמד של ידוע או ידועה בציבור, והטענה תוכרע במסגרת דיון בהליך משפטי בבית משפט לענייני משפחה.
מתי תוכר בת זוג כידועה בציבור
יש להוכיח בראש ובראשונה חיי משפחה וכן ניהול משק בית משותף, אך ברי כי אין די בהגדרה שכזו שכן חיי משפחה הוא מושג ערטילא
י וכך גם ניהול משק בית משותף. לכן, יש להוכיח כי חיי המשפחה המנוהלים מבוססים על קשרי אהבה המיוסדים במטרות משותפות לעתיד (גורל) וניהול משק הבית המשותף צריך שיהא בשים לב לאותן מטרות, ולא מטעמים של יעילות ונוחות. כאשר עוסקים בהכרה במעמד של ידוע בציבור חשוב עד מאד להסתייע בעורך דין מומחה לענייני ירושה, שכן יש להוכיח בבית המשפט את המעמד ביחס לסעיף 55 לחוק הירושה ולא בהכרח ביחס לזכויות אחרות שנובעות מן המעמד לבת הזוג (או לבן הזוג). יובהר, כי אין הכרח שמי שהוכרה כבת זוג במוסד לביטוח לאומי כידועה בציבור לצורך קבלת קצבה, תוכר גם בבית המשפט לצורך ענייני ירושה כבת זוג ידועה בציבור.
הלכת השיתוף בין בני זוג
הלכת השיתוף בין בני זוג מתבטאת בכך שהוכח כי בני הזוג לא הפרידו ביניהם באופן יזום את ענייניהם הכלכליים ולכן הם שותפים מלאים בנכסים וברכוש שנצבר, אפילו אם רק אחד מהם רשום כבעלי הנכס. התנאי הראשון להחלתה של הלכת השיתוף בין בני זוג הוא טיב מערכת היחסים בין בני הזוג. בדיקה זו מתבססת על פירוש אומד דעתם הסוביקטיבי של הצדדים בני הזוג לאותה מערכת יחסים כלכלית. בתי המשפט קובעים בדרך כלל כי בני זוג ידועים בציבור יהיו אלו שהחליטו, בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על מערכת היחסים ביניהם, את מכלול דיני הנישואין והגירושין, הן הזכויות והן החובות, גם ללא אקט הנישואין הרשמי. בפרשת ביטון נפסק כי מבחן זה אינו מתייחס לאופן שבו ראה הציבור את מערכת היחסים בין בני הזוג, אלא לכוונתם שלהם, כפי שעולה מנסיבות חייהם [iv]. נפסק, כי בבואו לבחון את מערכת היחסים הזוגית ואופיה לעניין שאלת קיומם של מערכת יחסים, יתייחס בית המשפט לענייני משפחה לעצם קיומם של חיים משותפים אם לאו, ובמידה והתשובה לכך תהיה חיובית, ימשיך ויבדוק את הראיות לרצונם של בני הזוג להכיל על יחסיהם את הזכויות והחובות של דיני הנישואין והגירושין. מכאן אף עולה, כי חיים משותפים כשלעצמם, אין משמעם כי בני הזוג מקיימים מערכת יחסים של ידועים בציבור. על מנת לזכות בהגדרה זו, יש צורך להוכיח כי בני הזוג חיו כזוג נשוי מתוך מטרה הרמונית לפעול לשם הטבת עתידם המשותף, כדרך שמצופה מבני זוג שנישאו, ובתוך כך הכילו על יחסיהם גם שיתוף רכושי בנכס או בנכסים השייכים לאחד מהם באופן פורמלי.
כוונת שיתוף ספציפית
העובדה שסעיף 55 לחוק הירושה השווה את מעמדה של הידועה בציבור למעמד של אדם נשוי לבן זוגו אפשרה לבתי המשפט לענייני משפחה לקבוע נוסחה מאזנת בנושא שיתוף רכוש בין בני זוג שהם ידועים בציבור. ולקבוע כי ידוע בציבור רשאי להוכיח "כוונת שיתוף ספציפי" בנכס מסויים. כוונת שיתוף ספציפית שונה מהלכת השיתוף, בכך שהיא מתמקדת בטענה שקיימת בין בני הזוג הלא נשואים אך הידועים בציבור הפרדה רכושית, למעט בנכס או בנכסים מסויימים. כך לדוגמא, יכולה ידועה בציבור לטעון כי בדירות הרשומות בנפרד, היתה הפרדה רכושית שבני הזוג הקפידו עליה, אך לעומת זאת בחשבון בנק מסויים היתה כוונה של שני בני הזוג לשותפות מלאה ללא תנאי, ולכן הם פתחו חשבון משותף, הפקידו לחשבון כספים בהתאם ליכולתם ומשכו מהחשבון כספים לצרכיהם או לצרכי המערכת הזוגית.
ידועה בציבור כיורשת
תכופות עולה השאלה מיהי הידועה בציבור ומהי הגדרתה באופן ספציפי. הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק היא, מתי אשה שקיימה מערכת יחסים זוגית עם בן זוגה היא גם ידועה בציבור של האיש. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה קבעה, כי יש להוכיח את קיומם של שלושת תנאים המפורטים בסעיף 55 לחוק הירושה בכדי להתמודד על זכ
ות הירושה על פי דין. ואלו הם התנאים להוכחת מעמד זה: יש להוכיח כי בני הזוג קיימו חיי משפחה, במשק בית משותף, בשעה שאיש מהם לא היה נשוי לאחר.
ידועה בציבור של גבר נשוי
נציין, כי התנאי האחרון בחוק הירושה האוסר על הכרה באשה כבת זוג של גבר נשוי אינו עוקב אחר השתנות העיתים, שכן פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה כבר הכירה כבר במצב שבו אדם הינו ידוע בציבור של אחת, בשעה שהינו נשוי ופרוד מאחרת, הווה אומר – ניתן להיות גם ידועים בציבור של אדם בזמן נישואים לאדם אחר, ואכן הגדרת הידועה בציבור לפי חוק הירושה שונה מזו המופיעה בדברי חוק רבים אחרים.
חיי משפחה במשק בית משותף
הביטוי "חיי משפחה במשק בית משותף" מורכב מחיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. חיי האישות משמעם חיים אינטימיים, כמו בין בעל ואשתו, על בסיס של חיבה, מסירות ונאמנות הנגזרת מאהבה. ההיגד "משק בית משותף" משמעו התמודדות עם נסיבות החיים על בסיס החלטתם של בני הזוג לקשור את גורלם זה בזו. תנאים אלו שפורטו לעיל שלובים זה בזה [v]. לדוגמא, על פי פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה, לא ניתן להוכיח כי אשה הינה ידועה בציבור של בת זוגו שנפטרה, לו חיו בבתים נפרדים או בשעה שחיו יחדיו, אך ניהלו מערכת כלכלית נפרדת של חשבונותיהם או כאשר ניהלו את כספיהם יחדיו, אך לא היה ביחסיהם כל מרכיב של אהבה, חיבה, מסירות ושותפות גורל. מתנאים אלו עולה כי יש וידועה בציבור תוכל לטעון כי יש לה זכות קניינית בחשבון הבנק המשותף עם בן זוגה שהלך לעולמו.
כמה שנים נדרשות להכרה כידועה בציבור
משך הזמן או מספר השנים שחלפו מעת תחילת היחסים של בני הזוג אינו מצביע בהכרח על ההכרה בהם כידועים בציבור או קביעה כי אשה היא ידועה בציבור של איש. במקרים מסויימים די היה ב-3 חודשים של חיים משותפים עם חלל צה"ל בכדי להכיר באשה כידועה בציבור ואלמנת צה"ל ואילו במקרה אחר בני זוג לא הוכרו כידועים בציבור למרות שחיו במשך למעלה מ-5 שנים יחדיו. בנוסף, בעבר הוכרה אשה כידועה בציבור חרף העובדה שלא התגוררה עם בן זוגה יחדיו אלא בנפרד, בדירתה שלה. במקרה אחר, דחה בית המשפט תביעה לסעד הצהרתי להכיר באשה כידועה בציבור, למרות שהוכיחה שחיה עם בן זוגה 3 שנים תחת קורת גג אחת.
ראיות להכרה ידועה בציבור
מבחינת סיכויי ההוכחה של מי שטוענת להיותה ידועה בציבור, המבחן יתבסס על תשתית ראייתית מכוח דיני הראיות. לפיכך, הסיכוי להוכיח יחסים של ידועה בציבור, נגזר ישירות מהיקף ואיכות הראיות שיוצגו בפני בית המשפט בנושא בשים לב לתנאים שפרטנו לעיל. כך לדוגמא, הבאת עדויות של מכריהם וידידיהם של בני הזוג בדבר אופי יחסיהם מהווה בהחלט משום ראיה תומכת להוכחת כוונת בני הזוג לחיות כזוג שנישא, ולהכרה באשה כידועה בציבור. הראיות הטובות להוכחה הן אלו המציגות עובדות אוביקטיביות המעידות על אופי היחסים ולא פרשנויות של העדים בדבר אופי היחסים. ראיה נוספת התומכת במתן פסק דין הצהרתי להכרה באשה כידועה בציבור. עריכת צוואה הדדית שערכו בני זוג ידועים בציבור מהווה גם היא ראיה מעולה לכך שבני הזוג קשרו את גורלם זה בזו, לרבות מהבחינה הרכושית.
הסכם חיים משותפים
הצגת הסכם חיים משותפים בין בני זוג יכולה לשקף לבית המשפט את ההסכמות בין בני הזוג וללמד מה היתה כוונתם, שהרי כפי שהראנו לעיל, החשוב הוא מה האופי שבני הזוג רצו לשקף למערכת היחסים ביניהם ולא מה שחושב הציבור. הסכם חיים משותפים עשוי להוכיח את כוונתם של בני הזוג לחיי שיתוף גם במישור הכלכלי, כגון כאשר יש להם כוונת שיתוף ספציפי, ומנגד גם יכול ללמד שבני הזוג החליט להפריד את הרכוש ומכאן כבר ברור שהאשה לא תוכר כידועה בציבור לעניין אותו רכוש שהופרד בהסכם חיים משותפים. הסכם חיים משותפים או כל הסכם זוגי העוסק במערכת הזוגית של בני הזוג (המכונה גם "הסכם שותפות זוגית") יהיה בכתב, שכן קשה מאד להוכיח קיומו של הסכם חיים משותפים מכוח התנהגות או בעל פה. ככל שההסכם נכרת בעל פה, הרי שיווצר קושי של ממש להוכיח את קיומו. בהעדר הסכם כתוב, הנטל הראייתי הינו כבד במיוחד. על מנת שהסכם שותפות זוגית יתרום לטענה שהא
שה היא ידועה בציבור, עליו לכלול את החיובים והזכויות של השותפים הזוגיים במיוחד בנושאים שפרטנו לעיל המוכיחים את קיומם של חיי משפחה במשק בית משותף.
זכויות ידועים בציבור בירושה
ידועה בציבור זכאית לרשת את בן זוגה כאמור בכללי ירושה על פי דין בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה, ולכן התנאי הראשון לבחינת זכות הירושה של ידועה בציבור היא חסרונה של צוואה, שהרי אם המנוח ערך צוואה תקפה וכשרה שבה קבע שבן הזוג לא יירש מעיזבונו, הרי שאין כל משמעות לכך שאותו בן זוג היה ידוע בציבור או נשוי כהלכה. חריג לכך הוא במצב שבו בני הזוג ערכו צוואה הדדית שכן עריכת הצוואה ההדדית מלמדת שהם החליטו יחדיו בדבר גורל רכושם בהחלטה משותפת, דבר המעיד על כוונת שיתוף ברכוש. מכוח המעמד המוקנה להם בחוק הירושה, ידועים בציבור הם בעלי מעמד להגיש התנגדות לצוואה. עוד ברור כי ידועה בציבור זכאית להגיש התנגדות הנוגעת לצוואה הדדית שנערכה עם בן הזוג הנשוי ולטעון כי יש לה חלק בעיזבון של המנוח שכיבכול יורשת בת הזוג, וכך הם פני הדברים כאשר נטענת טענת זכות למזונות מן העיזבון.
ידועה בציבור כשיש צוואה
זכותה של ידועה בציבור בירושה היא לרשת את בן זוגה עולה כאמור במצב שלא הותיר צוואה אחריו. בפרשת פלוני נקבע, כי אחת ממטרותיו של חוק הירושה היא להתחקות אחר רצונו של המוריש [i] ולפיכך, לו יתברר כי ביקש לחיות עם בן זוג כנשוי, אף אם לא נישא רשמית, הרי שיש להחיל את הוראות חוק הירושה המתייחסות לבן זוג נשוי, גם על בת זוג שהינה ידועה בציבור. במקרה שאין צוואה תקפה, הרי שניתן לדון בזכותו של ידוע בציבור לרשת את בן זוגו. בהתאמה, נפסק בפרשת בלאו ורוזנברג כי הכרה בהיותם של בני זוג משום ידועים בציבור במועד פטירת מי מהם תוביל להקניית זכות הנובעות מן הפטירה לאחר, לרבות זכות הירושה [ii], זכות לקבלת קצבאות שארים והכרה בדיירות מוגנת והקלות הניתנות למי שנישא למוריש [iii].
ידועים בציבור וחזקת השיתוף
זכות הידועים בציבור לשיתוף רכוש צומחת גם ללא קשר לזכות המוקנית להם לפי סעיף 55 לחוק הירושה. ידועים בציבור רשאים לטעון כי חלה על היחסים בין בני הזוג חזקת השיתוף בין הידועים בציבור. ברגיל, חזקת השיתוף גורסת, כי אף אם הרכוש אינו רשום על שמה של הידועה בציבור, הוא שייך לה במחציתו, מכיון שהיא קשרה את גורלה בגורלו של בן זוגה ולהיפך, ותרומתה לחיים המשותפים בסיוע, תמיכה ועמידה לצד בן זוגה וכיוב' מקנה לה גם את הזכות להנות מהפירות שקצר בן הזוג במשך תקופת החיים המשותפת. בפרשת בע"מ 2478/14 קבע בית המשפט העליון את המבחנים לקביעה בדבר השיתוף בנכסים של בני זוג שלא נישאו. נפסק כי על בן הזוג שטוען לחלוקה שוויונית של הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, להוכיח שבני הזוג התכוונו לשתף את הנכסים ביניהם באופן שיוויוני. אין קשר בין מידת ההוכחה שהיתה כוונה לשיתוף ברכוש לבין העובדה שבני הזוג לא יכולים היו להינשא מסיבה כלשהי. קיומו של קשר שיש בו כוונה לחלוקה שוויונית של רכוש נלמד מהתקופה הארוכה שבה חיו ביחד, אם גידלו יחדיו ילדים, אם ניסו למסד את הקשר ביניהם בטקס כלשהו, כיצד ניהלו לאורך השנים את המערכת הכלכלית ואת משק הבית המשותף, מהו המקור הכספי לרכישת הנכסים (דירות) במהלך השנים והאם הנכסים נקנו במאמץ כלכלי משותף. נוכח מורכבות העניין והדקויות המאפיינות אותו, מומלץ להיוועץ בעורך דין ירושה מומלץ בטרם תוגש תביעה על ידי ידוע בציבור כנגד עיזבון בן זוגו המנוח.
ידועה בציבור ודירת מגורים
כידוע, משווה סעיף 55 לחוק הירושה בין בני זוג נשואים לבני זוג ידועים בציבור וזו היתה מטרתו של הסעיף בהקשר לירושה על פי דין. סעיף 55 לחוק הירושה אינו עוסק בדירת מגורים או בדירה ואינו מחליף את האמור בסעיף 11 לחוק הירושה, כך שתוקפו של סעיף 11(א)(2) לחוק הירושה הקובע כי בן זוג נשוי מקבל את כל הזכויות של המנוח בדירת המגורים שבו התגורר איתו ערב פטירתו, תקף גם לגבי הידוע או הידועה בציבור. מטבע הדברים, כי המוציא מחברו עליו הראיה, ולכן נטל ההוכחה הוא על הידועה בציבור להוכיח כי היא עומדת בתנאי סעיף 11(א)(2) לחוק הירושה, לאמור: התגוררה עם בן זוגה במשך 3 שנים לפני פטירתו, בדירת המגורים, כאשר המנוח הותיר אחריו רק אחים, צאצאי אחים או הורי הורים.
ביטול זכות הירושה של ידועים בציבור
מכיוון שסעיף 55 לחוק הירושה קובע שלידועים בציבור קיימת זכות לרשת את בני זוגם, עולה מיד השאלה, האם ניתן לבטל זכות זו, ואם כן, כיצד. פסיקת בתי המשפט קבעה כי למוריש יש זכות לבטל את זכותו של בן הזוג הידוע בציבור לרשת אותו באמצעות צוואה. הדברים מושכלות יסוד, שכן אם זכאי ורשאי המוריש המצווה לערוך צוואה שבה הורה לנשל את אשתו הנשואה לו, בוודאי ובוודאי שהוא יכול להותיר אחריו צוואה המנשלת את בת זוגו שאינה נשואה לו מירושתה. עמדת הפסיקה תואמת את הגישה הקובעת כי לא ניתן להוריש לאחר פטירה, אלא באמצעות צוואה וזהו הכלי המשפטי היחידי שהינו בעל תוקף משפטי להכיל הוראות הורשה. יחד עם זאת, כבר נקבע בבית המשפט לענייני משפחה, כי עריכת הסכם חלוקת רכוש בין בני הזוג שאינם נשואים בעודם בחיים, מבטלת את הוראת סעיף 55 לחוק הירושה, כך שברור שבנסיבות המתאימות, בית המשפט עשוי לקבוע, בהתאם לעקרונות החלוקה הצודקת, כי ידוע בציבור אינו זכאי לרשת את בן זוגו המנוח, אם חלוקת הרכוש הוסדרה קודם לכן בהסכם, ואין כל הוראת צוואה שנערכה לאחר ההסכם לחלוקת הרכוש בין בני הזוג.
נה על השאלה, האם בת הזוג זכאית למחצית מרכושו של בן הזוג, ללא קשר לזכויות בירושה, מעצם קיום יחסים של ידועים בציבור באמצעות הוכחת כוונת שיתוף ספציפי ברכוש או בנכס מסוים, אף שהינו רשום על שם אחד מבני הזוג. חרף העובדה שהמאמר נרשם לעיתים בלשון נקבה ולעיתים בלשון זכר, הכוונה בדברים היא כמובן גם לזכויותיו של ידוע בציבור כלפי בת זוגו המנוחה וכן זכויותיה של אשה שחיה חיים משותפים עם בן זוגה המנוח או מי שנפרדה ממנו. שאלת זכויות של הידועה בציבור היא שאלה נוספת שעולה, לא רק באספקט של דיני ירושה אלא גם כאמור, באספקט של שיתוף ברכוש מסויים. בנוסף, יש לתת את הדעת גם על הסכמים שנחתמים בין הידועים בציבור ולמתח שיכול להיווצר ביניהם. כך לדוגמא המתח שבין 
