הלכת השיתוף הספציפי בירושה
הלכת השיתוף הספציפי בירושה היא הלכה שתפסה מקום גם בדיני ירושה. ראשיתה של ההלכה בסוגיה הנוגעת לאופן חלוקת הרכוש בין בני זוג עד ליום 1.1.1974, אז נכנס לתוקפו חוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר קבע הסדר חדש על פי חוק, המכונה "איזון משאבים" בין בני זוג. אחד מחלקיה של הלכת השיתוף היא "כוונת השיתוף הספציפי", אשר משמשת גם כיום לשם קביעת הבעלות על נכסים של בני זוג ידועים בציבור שלא נישאו, במצב שבו אין ביניהם הסכם חלוקת רכוש. כוונת השיתוף הספציפי נקבעה לראשונה ב-פסק דין יעקובי, שם נקבע כי בן זוג רשאי לטעון לשיתוף בנכס מסויים, ספציפי, גם אם אינו רשום על שמו.
נטל ההוכחה בהלכת השיתוף הספציפי
ככלל, על בן הזוג הטוען לכוונת השיתוף הספציפי, הנטל להוכיח כי היתה כוונה מן הצד השני לשיתופו בזכויות באותו נכס שאינו רשום על שמו. כיום קובעת ההלכה, כי אין בחוק יחסי ממון בין בני זוג כדי למנוע שיתוף ספציפי בין בני זוג שנישאו, אפילו אם הנכס נרכש טרם הנישואין (רע"א 8672/00 אבו-רומי נגד אבו-רומי). במאמר זה נדון במצב השני, כאשר ידועים בציבור טוענים לזכויות בנכס של בני זוגם, מכוח כוונת השיתוף הספציפי וזאת על פי דיני החוזים, השליחות, הנאמנות ועשיית עושר ולא במשפט.
דירת מגורים וכוונת שיתוף בירושה
כאשר מדובר בדירת מגורים הנטל על הידועה בציבור הטוענת לזכויות בה הינו נטל קל יותר מאשר לו היתה טוענת לשיתוף בנכס עסקי (בג"צ 5416/09 פלונית נ' פלוני). עוד נפסק, כי ההחלטה ביחס לשיתוף ספציפי מתבססת בין היתר גם על שיקולי הגינות, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו לעבר השיתוף (בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית).
כוונת שיתוף ספציפי מוחלשת בדיני ירושה
במקרים אחרים נקבעה כוונת שיתוף ספציפי מוחלשת, המבוססת על כך שכוונת השיתוף נחלשה והיא משפיעה על היקף השיתוף. בפרשת בג"ץ 4602/13 קבע בית המשפט העליון כי בגידתה של אשה בבעלה באופן נמשך במשך שנים ללא ידיעתו. בעקבות כך, קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ כי עד למועד הבגידה השיתוף הוא מלא, ואילו לאחר המועד, השיתוף הוא חלקי, בשל ההסתרה המתמשכת של מעשה הבגידה. ביקורת על פרשה זו מבוססת על כך שהיא סוטה לכאורה מעיקרון היסוד שקבע בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, לפיו בגידתו של בן זוג אינה שיקול שיש בו כדי להשפיע על אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג הנפרדים זה מזו.
היקף עיזבון וכוונת השיתוף הספציפי
בעת בירור סכסוך ירושה נעשה לעיתים שימוש על ידי בן הזוג שנותר בחיים בטענה של כוונת שיתוף ספציפי, על מנת לטעון כי היקף העיזבון שונה מזה שהניח המנוח בעת שערך צוואה. הטענה השכיחה שמעלה בן הזוג היא שמכוח יחסיו עם הנפטר, הוא בעל זכויות בנכס הרשום על שמו של המנוח, ועל כן, חלק מן העיזבון שייך לו, חרף הוראות הצוואה או צו הירושה.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
