סעיף 55 לחוק הירושה וירושת ידועה בציבור
סעיף 55 לחוק הירושה הוא שכותרתו היא "מעין צוואה" והוא עוסק בירושת ידוע בציבור (ידועים בציבור). מטרתו של הסעיף היא בניסיון להשוות בין זכויותיה הרכושיות (או זכויותיו) של מי שבחרה שלא להתחתן עם בן זוגה, אך חיה עימו כבת זוגו כפי אשה נשואה. לכן, מבחינה מעשית, נערך שימוש בסעיף 55 במסגרת פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בכדי להכריע ביחס לזכות הירושה של בת זוג או בן זוג שאינם נשואים לאדם שנפטר. לצורך ההכרעה הנדרשת, בוחן בית המשפט אם יחסי הזוגיות מכילים ו/או עומדים בשורת תנאים מצטברים אותם מונה סעיף 55. היה והוכחו התנאים, הרי שבן/בת הזוג יוכרו כידועים בציבור ומאידך, היה ולא, עשויים בני הזוג להיות מוכרים במה שכונה בעגה המקצועית "חברים במובן הצר". ברם, אף הכרה בבת זוג כידועה בציבור של אדם שנפטר, אינה מקנה לה באופן מיידי זכות בעיזבונו כיורשת, שכן עליה להוסיף ולהוכיח כי היתה כוונת שיתוף רכושית בינה לבין לבן זוגה המנוח, כאשר משקל הראיות עשוי ללמד כי השיתוף היה כללי, ספציפי, מוחלש או שלא היה קיים כלל. הוראת סעיף 55 לחוק הירושה קובעת: "… איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהאיר המוריש…". במאמר זה נדון בקצרה בסוגיות הבאות: בני זוג כידועים בציבור, תנאי סף להכרה בידועים בציבור, הלכת השיתוף בין ידועים בציבור, פסיקת בתי המשפט ביחס לסעיף 55 לחוק הירושה, ירושת ידוע בציבור.
בני זוג כידועים בציבור
התנאים המצטברים להכרה ב-בני זוג כידועים בציבור מבוססים על כך שהוכח כי הם החליטו לקשור גורלם אחד בשני, לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין ונמנעו מלמסד את מערכת היחסים בנישואין. הכרה במצב זה מובילה כאמור לשיוויון במעמדם של בני זוג החיים ביחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים (ראו לדוגמא ע"מ 264/05 פלונית נ' אלמוני).
תנאי סף להכרה בידועים בציבור
שני תנאי הסף העיקריים להכרה בידועים בציבור הם "חיי משפחה" המוגדרים בקיומם של יחסי אישות, אהבה ונאמנות, מהם נלמד כי בני הזוג בחרו לקשור את גורלם זה בזו. לענין חיי המשפחה, ישנה משמעות למשך הזמן שנמשכו יחסים אלו. בנוסף ל-"חיי משפחה" יש להוכיח גם "ניהול משק בית משותף", שמשמעותו שיתוף במקום המגורים, הוצאות המחיה השונות, לרבות אוכל, לינה, הלבשה ויתר צרכי היום יום. שיתוף זה מבוסס על רצונם של בני הזוג בקשירת גורלם כאמור, ולא ממניעים של צורך אישי, נוחות או כדאיות כספית.
הלכת השיתוף בין ידועים בציבור
הלכת השיתוף בין ידועים בציבור היא ליבת המחלוקת במקרים רבים המגיעים לבית המשפט. אין די בכך שהתובע או התובעת הוכיחו כי הם היו ידועים בציבור של המנוח, אלא שעליהם גם להוכיח כי היתה כוונת שיתוף כלכלית בין בני הזוג, ובכל מקרה, כוונה זו יכולה לחול, בדרך כלל, רק על נכסים שנצברו במהלך חייהם המשותפים של הצדדים או שנרכשו על ידיהם במשותף. על פי הפסיקה, נטל ההוכחה להראות כוונת שיתוף הוא נטל הוכחה מוגבר החל על מי שטוען לכוונת שיתוף, ויש צורך להבאת "ראיה נוספת" המלמדת על אותה כוונה של בני הזוג לשיתוף בנכסים כלכליים.
פסיקת בתי המשפט ביחס לסעיף 55 לחוק הירושה
פסיקת בתי המשפט ביחס לסעיף 55 לחוק הירושה, מציגה עמדה רב משמעית ביחס להפעלת הסעיף, כאשר כל מקרה נבחן לגופו. מחד, כידוע, הסעיף נועד להשוות מבחינה תוצאתית רכושית בין מאפייניו של קשר נישואין ומאפייניו של קשר זוגי שבו בחרו בני הזוג שלא להינשא. ברם, בפועל, במקרים רבים מתייחס בית המשפט לכך שבני הזוג בחרו שלא להתחתן כראיה לכך שהם ביקשו שלא להחיל על מערכת היחסים ביניהם את מכלול החובות והזכויות הנובעות מדיני הנישואין.
בפסק הדין בפרשת י' בייצוגו של משרד עוה"ד של ד"ר רן מובשוביץ, התייחס בית המשפט לענייני משפחה בחיפה לעובדה שהצדדים בחרו שלא להתחתן במשך 20 שנים תמימות, חרף העובדה שלא היתה כל מניעה לעשות כן, כראיה המחזקת את ההנחה שהם לא רצו בשיתוף כלכלי ביניהם (ראו תמ"ש 62487-11-20, כב' הש' טל פפרני). עמדה זו מצאה ביטוי גם בפסיקות של הערכאות הגבוהות, כגון בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש (חיפה) 418-
12-08 ס.ג נ' ג.ג, כב' השופטת י. וילנר).
בית המשפט העליון פסק עוד בשנת 2008 כי "יש להיזהר מאוד מלהטיל על בני זוג שבחרו לחיות בזוגיות (רצופת אהבה ככל שתהיה) ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר נישואין, תוצאות משפטיות מרחיקות לכת: ' עלינו גם לגלות זהירות בבואנו להשתית זכויות שונות על יסודות שאיננו יודעים אם יתבררו כסלע איתן או כחולות נודדים (וגם לא להטיל מסגרת על מי שאינו רוצה בה)…" (ראו רע"א 9755/04 ביטון נ' קצין תגמולים – משרד הבטחון).
ירושת ידוע בציבור
היה והוכח כי בן הזוג הינו גם ידוע בציבור של המנוח, והאחרון לא השאיר אחריו צוואה המנשלת את בן הזוג, הרי שבן הזוג הנותר הופך ליורש על פי דין, כבן/בת זוג של המנוח, על פי הכללים שבדין הקובעים את זכות הירושה של בן הזוג. משמעות הדבר היא, כי ינתן צו ירושה המכריז על בן הזוג הנותר כיורש של המנוח, על פי זכויותיו של בן זוג נשוי, בהתאם לסעיף 11 לחוק הירושה. במצב עניינים זה, שבו עשוי ידוע בציבור לרשת מחצית מנכסי בן זוגו המנוח, עשויים בני המשפחה להיזקק להליך של פירוק שיתוף בין יורשים, לאחר שהפכו להיות שותפים בנכסי מקרקעין מכוח הוראות חוק הירושה.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מפני התנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה, עריכת צוואה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
