שותפות בחשבון בנק
שותפות בחשבון בנק של המנוח מקימה מחלוקת בשאלת הבעלות בכספים המופקדים בחשבון, לאחר שהמנוח הלך לעולמו. השאלה העומדת על הפרק בדרך כלל היא אם השותף הינו בעלים משותף בכספים המצויים בחשבון הבנק המשותף של אדם שנפטר. במילים אחרות, הסוגיה העומדת על הפרק היא מהם זכויות יורשים בחשבון בנק הנחזה להיות חשבון בנק משותף. במסגרת התנגדויות לקיום צוואה, נטען לעיתים ביחס לשווי העיזבון, ואחת הטענות היא שכספים בחשבון משותף אינם שייכים במלואם למנוח, ולכן לא היה יכול לצוות אותם מלכתחילה. נקדים ונאמר שבירור היקף העזבון אינו עניין להתנגדות לצוואה ועל כן במרבית המקרים ידחה בית המשפט לעניני משפחה את הניסיון לברר למי שייכים הכספים בחשבון הבנק במסגרת הליך התנגדות לצוואה ויפנה את הצדדים להגיש תביעה נפרדת בעניין. יחד עם זאת, במידה וסוגיית זכויות היורשים בחשבון הבנק מהווה חלק מהמסד העובדתי שבית המשפט נדרש לברר בכדי לקבוע אם דין ההתנגדות להתקבל, ייטה בית המשפט לברר את הטענות הנוגעות לחשבון הבנק ופעולת היורשים בו.
חשבון בנק משותף עם מנוח
חשבון בנק משותף עם המנוח אינו נדיר מבחינה נסיבתית. לאחר שהולך האדם לעולמו, מסתבר כי אחד מבני המשפחה הוכנס כשותף לחשבון הבנק שלו. הטענה העיקרית העומדת ביסוד המחלוקת בנושא זה היא כי הכספים המצויים בחשבון המשותף למנוח ולבן המשפחה, שייכים אך ורק לעיזבון ולא לאותו שותף ומדובר בכספי ירושה שהינם חלק מעזבונו של המנוח. לעומת זאת, בסכסוך ירושה עשוי בן המשפחה השותף לחשבון לטעון, כי מחצית הכספים שבחשבון המשותף שייכים לו, ולא לעיזבון המנוח, כדי למנוע מהיורשים לקבל את מחצית הכספים הללו.
בעלות בחשבון הבנק
טענת השותף לחשבון תהא, כי מכיון שמחצית הכספים שייכת לו, הרי שהמוריש המנוח אינו יכול לצוות הון זה, והעובדה שהכספים אוחדו בחשבון אחד, אינה מביאה לכך שהם בבעלותו המלאה של המנוח. הבסיס לטענה זו מצוי בהוראות בסעיף 9(ב) לחוק המטלטלין, תשל"א-1971, הקובע כי בהעדר הסכמה אחרת, החלוקה בין שותפים היא חלוקה שווה.
הוראה זו נתמכת בפסיקת בית המשפט בפרשת גיברשטיין [i]. בדרך זו, תוקף השותף את היקף העיזבון שיש לחלק, ולא את הוראות הצוואה שהותיר אחריו המנוח. אם תתקבל טענתו, הרי שרק מחצית מחשבון הבנק של המנוח תחולק לפי הוראותיו, בעוד שהמחצית השניה תעבור לשותף. בדרך כלל, נסמך השותף על ראיות נסיבתיות להוכחת גירסתו, כגון קיומו של סעיף אריכות ימים.
בניגוד לפסיקה מוקדמת שציטטנו לעיל, פסיקת בתי המשפט החדשה, מאפשרת להתגונן כנגד טענת בעלות בכספי חשבון בנק משותף.
יפוי כח לפעולות בחשבון בנק
מי שקיבל יפוי כח לפעולה בחשבון הבנק אינו שותף בחשבון הבנק. מי שפועל בחשבון בנק בשם אחר הינו שליח של בעל החשבון והוא חב לו בחובת השליחות והנאמנות. חוק הנאמנות וחוק השליחות מחייבים אדם שהינו נאמן או שליח לפעול על פי הוראות השולח וחל איסור מפורש לקבל מתוך אותם כספים שבחשבון הבנק. איסור זה מכונה גם "איסור טובת הנאה אישית" והוא חל לא רק על בן המשפחה שמחזיק ביפוי כח אלא גם על קרובו, בן זוגו או מי מילדיו. לפיכך, משיכת כסף שלא למטרת השליחות או הנאמנות אינה מותרת.
חשוב לדעת, כי תוקפו של יפוי הכח בטל מעת פטירתו של האדם שהינו בעל החשבון, על פי מסמכי הבנק.
חשבון משותף או חשבון נאמנות
הטענה השגויה משל חשבון בנק משותף למנוח ולאדם חי הוא חשבון נאמנות מובילה למחלוקות מיותרות רבות. חשבון נאמנות הינו חשבון המצוי בשליטתו של נאמן הממונה על ידי אדם. הנאמן מנהל את החשבון עבור הנהנה. חשבון משותף הינו חשבון שלכאורה מצוי בבעלותם של השותפים בו. לכן, נאמנות בחשבון בנק אינה אלא ראיה חד משמעית שהזכויות בחשבון אינן שייכות לנאמן, אלא שהוא רק מופקד על ניהולן ושמירת ערכן. שותף שצורף לחשבון בנק לשם סיוע בניהולו, והוא אינו תורם לחשבון ואינו מפקיד בו, ומתייחס אליו כחשבונו של האחר שצירף אותו, אינו בעלים בזכויות קנייניות של חשבון הבנק.
טיבה של שותפות בחשבון הבנק
גם אם בן המשפחה הפך לשותף בחשבון הבנק, חל עליו איסור למשוך כספים ללא רשותו של בעל החשבון המקורי, שכן אסור למשוך כספים באופן הפוגע בזכויותיו של השותף האחר, וללא רשותו. פעולה שכזו מהווה הפרה של חובת הנאמנות כלפי בעל החשבון.
במילים אחרות, השותפים לחשבון הבנק חייבים בחובת נאמנות זה כלפי זה, המתבטאת בכך שיפעלו לשמור על ההון המופקד בחשבון. די בהבאת ראיה ששותף שווה בחשבון בנק משותף, משך למעלה ממחצית הכספים המצויים בו שלא ברשות שותפו או ידיעתו, כדי לטעון שמשיכות אלו לא נעשו כדין.
יש להבדיל בין שותפות בחשבון בנק לבין יפוי כח שניתן לאדם כלשהו, על מנת שיפעל בחשבון בנק. בעוד שהשותפות מעניקה זכויות לכאורה לשותף בחשבון, יפוי הכח מהווה מסמך ההופך אדם לשליח ולכן, אינו מקנה למיופה הכח זכויות בעלות בחשבון הבנק. קראו עוד: סעיף אריכות ימים בבנק
שותפות קניינית בחשבון בנק משותף
המבחן שעולה בבתי המשפט לענייני משפחה עוסק בעיקר במועד קניית הזכות בחשבון המשותף, כלומר- למועד שבו נפתח חשבון הבנק. נקבע בהלכה, כי כאשר חשבון בנק נפתח ע"ש אחד, ואליו צורף אדם במועד מאוחר יותר, לא קיים שיתוף בין השניים בתכולת החשבון, ואין די בהבאת מסמכים המוכיחים צירוף לחשבון כשותף, כדי להוכיח שבעלי החשבון הרשומים בבנק הם אכן שותפים בכספים המופקדים בו.
ברירת המחדל היא, כי מסמכי חשבון בנק אשר מעידים כי אדם שותף עם אחר בחשבון, אינם מוכיחים קיומה של שותפות קניינית בו, ונקבע שהם משמשים רק לצורך קביעת יחסי השותפים עם הבנק. אין במסמכי הבנק כדי להצביע על מהות השיתוף בין השותפים לבין עצמם.
החריג לקביעה זו קיים רק במקרה בו בן זוג מצורף לחשבון הבנק במועד מאוחר יותר, שאז אכן קונה הוא בעלות בכספי החשבון המשותף [ii].
בית המשפט לענייני משפחה יוסיף ויבדוק את אופן ניהול החשבון וההפקדות אליו. המצב הטבעי הוא, ששותפים בחשבון ידאגו להפקיד בו כספים באופן שווה, פחות או יותר. ברם, אם יוכח כי אחד השותפים עסק בעיקר במשיכת כספים בעוד האחר הפקיד, תקום שאלה מהותית ביחס לזכויותיו של מי שאינו מפקיד אלא רק מושך.
מצב עניינים זה שכיח למדי באותם מקרים שבהם צורף אדם לחשבון הבנק, במטרה לסייע לקשיש לנהל את הכספים המופקדים בו, כך שבוודאי לא היתה כוונה ליתן לו במתנה את אותם כספים, שהינם, כאמור, כספי ירושה.
שותפות בחשבון בנק כמתנה
שותפות בחשבון בנק כמתנה היא טענה של אחד היורשים, הטוען כי הכספים בחשבון המשותף בבנק שייכים לו בחציו, מכיון שהם ניתנו לו במתנה. נטל ההוכחה מוטל על היורש המבקש להוכיח כי אין לאחרים זכויות בכספי הירושה המופקדים בחשבון המשותף. היורש יצליח במשימתו, אם יוכיח כי בעל החשבון המקורי ביקש לתת לו מתנה כאשר הצטרף במועד כשותף מאוחר יותר. מקום שהנטל להוכיח קבלת המתנה הוא על הטוען לקבלתה, יש צורך להוכיח הכוונה ליתן מתנה בדמות שותפות בחשבון בנק בראיות. כך, במסגרת התנגדות לקיום צוואה טוענת אלה כי היא שותפה עם אמה המנוחה בחשבון המשותף ולכן היא הבעלים של מחצית ממיליוני הדולרים המופקדים בו. לטענתה, מחצית הכסף לפחות אינו שייך לעיזבון אמה, ולכן אין לחלקו בין היורשים. בית המשפט דוחה את טענתה וקובע, כי לא הוכיחה שקיבלה מתנה ושהכספים שייכים לה. להרחבה על ביטול מתנה כספית.
מידע על שותפות בחשבון בנק של המנוח
[i] ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, מו (5) 661
[ii] ע"מ 2022/07 פלונית נ' אלמונית, ת"ע 594/88 שרשבסקי נ' שפירא בבימ"ש מחוזי ת"א פ"מ תשנ"ג [1] 501, עמ' 509, ע"א 679/76 סלי נ' עזבון שפר פ"ד לב(12) עמ' 795 785 , ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי פד"י ל"ח[2] 45
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב – יפו 6520206
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה. .
