צדק בדיני ירושה
צדק בדיני ירושה אינו מושג שבתי המשפט נשענים עליו בדרך כלל בעת שניתן פסק דין בתחום של סכסוך ירושה. אין ספק כי דיני הירושה הקלאסיים או דיני החוזים אינם מאפשרים תמיד לתובע להציג בפני בית המשפט עילת תביעה חזקה דיה. הדינים האזרחיים מכוונים את בית המשפט לתיקונו של נזק שנגרם באמצעות השבת הכספים ששולמו, אכיפת ההסכם שנערך או פיצוי הנפגע, במטרה להחזיר המצב לקדמותו. חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, מאפשר הגשת תביעה לקבלת כספים או לקבלת פיצוי ממי שזכה בטובת הנאה על חשבונו של התובע, שלא כדין. מדובר בענף משפטי שאינו חלק מדיני החוזים או דיני הנזיקין והוא עומד בפני עצמו כסוג מיוחד של דיני חיובים. ראוי לציין, כי עילת עושר ולא במשפט שכיחה בסכסוכים מסחריים, אך אין מניעה, כאמור, להכילה גם על סכסוכי ירושה.
צדק בסכסוך ירושה
המיוחד בעילה של עשיית עושר הוא שמדובר בתביעה לתשלום או השבת כסף בו זכה האחר, ולא לתשלום נזקים שנגרמו לתובע. עיקרון העילה המדוברת גורס כי אין להתיר למי שגזל או זכה ברכוש בתחבולות בלתי הוגנות והגונות להינות מפירות מעשיו. המיוחד בחוק הוא, שאין צורך בקיומו של חוזה או בהוכחת נזק כדי לזכות בתביעה. כל שנדרש הוא להוכיח, כי אדם זכה על חשבונו של אדם אחר בתוך התנהגות חסרת תום לב, ללא שהייתה לו זכות לקבל את הזכייה מכוח הדין. תביעה המבוססת על דיני עשיית עושר משקפת את העיקרון עתיק היומין, לפיו "מעוולה לא תצמח עילת תביעה" או במילים אחרות, "חוטא לא יצא נשכר".
זוהי תביעה של צדק במובנו הטהור, כפי שאנו תופסים אותו בלבנו, באופן סוביקטיבי. מעצם העירפול הנדון, מסתבר הקושי בהגשת תביעה בעילה זו, המכונה עילת סל. בדין העברי נדונה עשיית העושר ב-"דיני נהנה", על יסוד הפסוק "זה נהנה וזה לא חסר – פטור". כלומר, התנאי לחיוב הנהנה בתשלום לאחר הוא, שהאחר יפסיד מפעולת הנהנה.
תביעה לעשיית צדק בסכסוך ירושה
כדי להוכיח תביעה בעילה זו, יש לשכנע את בית המשפט, כי הנהנה או הזוכה קיבל מן המצווה נכס שלא על פי זכות שבדין, ובנוסף היה בהתנהגותו יסוד נוסף שלילי כגון הפרת תום לב או הפרת חובת הנאמנות והשליחות. אותו יסוד חמקמק של אי הגינות מכונה בפסיקת בתי המשפט "היסוד הנוסף". הסעיף הראשון לחוק קובע את התנאים הבסיסים לתביעה מכוחו "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן -הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה".
הפרת זכות שבדין לפי עילת עשיית עושר אינה מוגדרת במדויק. משמעה, לדוגמא, משיכת כספים מחשבון בנק של המנוח באמצעות יפוי כח שניתן לו, שלא לצרכי המנוח או בניגוד להרשאת המנוח. אין ספק שהמושך פגע באמון שולחו כשלקח את כספו, ולכן פעולתו אינה בהתאם להוראות הדין, ומאידך, משיכת כספים מחשבון הבנק בהוראת בעלי החשבון בימי חייו, כשרה אלא אם כן יוכח על ידי התובע, כי נפל בה פגם מהותי, כגון ניגוד עניינים, הטעיה או מצג שווא. דוגמא זו אינה מתאימה לתביעה בעילה יחידה של עושר ולא במשפט, שכן ניתן לתבוע מכח חקיקה ספציפית בדיני הנאמנות והשליחות. לפיכך, תביעה לפי חוק זה מתאימה למקרה שבו לא ניתן להפעיל דיני חיובים או חוזים או חוק ספציפי. דומה כי דווקא הגמישות הנוהגת בדיני ראיות בדיני ירושה בעת בירור סכסוך ירושה יכולה לסייע בתביעה של עשיית עושר ולא במשפט.
עשיית עושר ולא במשפט בדיני ירושה
אחת הבעיות העולות מניסוחו של סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט ביחס לדיני ירושה נוגעת לעובדה, שהאדם שזכאי לזכייה הוא המזכה. לכן, ככל שהמזכה בחיים, הרי שרק הוא יכול לתבוע בעילה זו וצד שלישי אינו רשאי לעשות כן, לכאורה. שונים פני הדברים כאשר המזכה נפטר, שאז קיימת ליורשיו עילת תביעה מעצם העובדה שמעשיו של הנתבע סיכלו את זכותם לרשת את מלוא הרכוש שצווה להם. נוסף על הקשיים המשפטיים שחלקם המזערי תואר לעיל, לא די בכך שיוכח על ידי התובע שאדם אחד נהנה על חשבונו שלא כדין, אלא יש להוכיח גם קיומו של "יסוד נוסף" כדי לזכות בתביעה. היסוד הנוסף הוגדר בפסיקת בתי המשפט כנושא מטען שלילי ניכר, הנושא בחובו התנהגות חסרת תום לב, כפי שנקבע בפרשת א.ש.י.ר: "…מקובל עליי שהיסוד הנוסף חייב שיכיל מטען ערכי שלילי במידה ניכרת…. הגרעין הקשה של התנהגות כזו מאופיין בחוסר תום-לב, בהתנהגות פסולה הפוגעת בחוש ההגינות והצדק"[i]
צדק כנימוק לסטייה מדיני ירושה
זכות שבדין אינה רק דבר חוק הקובע איסור למהלך פיננסי. בפרשת ליבוביץ נפסק כי ניתן לטעון שהמבחן להפרתה של זכות שבדין הינה תחושה קשה של פגיעה בצדק או התנהגות שאין בה תום לב[ii]. טענה זו מבוססת על הוראות החוק המשולבות אשר קובעות כי חלה על אדם חובת התנהגות בתום לב בכל פעולה בעלת משמעות משפטית[iii]. לפיכך, דיני עשיית עושר מאפשרים לתבוע השבה של רכוש שנלקח שלא כדין, במקום שתחושת הצדק וההגינות של הציבור הנאור בישראל מחייבת זאת. גישה מהפכנית זו מאפשרת לאדם לתבוע אחר, רק מכיון שלדעתו זכייתו אינה צודקת, ובתנאי שזכייה זו גרעה מן התובע. ביסוס תביעה על תחושת מצפון, תחושת אי צדק ופגיעה בהגינות הראויה נקבעה בפרשת אדרס "הקטגוריות שהוכרו בעבר אינן הקטגוריות היחידות. העקרון עוצר בחובו כוח ליצור מצבים חדשים בהם קיימת התעשרות שלא כדין… יש להורות על השבה מקום שתחושת המצפון והיושר מחייבת השבה… אמת המבחן המדריכה אותנו היא תחושת הצדק וההגינות של הציבור הנאור בישראל"[iv]. הלכה למעשה, יש בפגיעה בצדק לפי עילת עשיית עושר ולא במשפט משום דימיון להגנה על המושג תקנת הציבור.
הסכם פשרה בסכסוך ירושה
הסכם פשרה בעקבות הליך גישור עשוי להוות גם הוא אמצעי לעשיית צדק בסכסוך ירושה, אך אין מדובר בצדק אבסולוטי אלא בצדק יחסי, בבחינת כל אחד מהצדדים יוצא וחצי תאוותו בידו. מאידך, איש מהצדדים אינו יכול לומר שניצח או הפסיד והתוצאה תהיה תוצאה צודקת, מכיון שעצם הסכסוך הסתיים. להרחבה על הסכם פשרה בסכסוך ירושה כאמצעי להשגת צדק.
להרחבה על צדק בדיני ירושה
[i] רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ
[ii] רע"א 371/89 ליבוביץ נ' את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 323
[iii] סעיף 12,39,63 לחוק החוזים (חלק כללי, התשל"ג-1973
[iv] ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה. [13], 273
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב – יפו 6520206
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה. .
