תום לב בדיני ירושה
תום לב בדיני ירושה הינו יישום פרטני בתחום הירושה של עיקרון יסוד במשפט הישראלי המתאר את סטנדרט ההתנגדות המצופה מכל אדם באשר הוא. על פי המשפט הישראלי, כל אדם וכל ישות משפטית חייבים בחובת תום הלב, בין אם מדובר בהתנהלות חוזית ובין אם מדובר בהתנהלות שאינה קשורה דווקא לחוזה בין בני אדם (סעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי). ראוי לציין, כי "תום הלב" הינו אחד מהביטויים השגורים ביותר בפסיקת בתי המשפט, באשר באמצעותו ניתן לסווג אם התנהלותו של אדם חרגה מהמצופה, מהסביר ומהמקובל על פי ערכי החברה הישראלית. למול חובת תום הלב עומדת חובה מחמירה יותר, עליה נעמוד בהמשך, היא חובת נאמנות בדיני ירושה.
יחד עם זאת, יש לזכור כי חובת תום הלב היא חובה מוגבלת ביסודה שכן אין משמעה שחל איסור על אדם להתנהל לצורך השגת טובות הנאה לעצמו ולאחרים. בפרשת רוקר נפסק כי תום הלב מחייב אדם לפעול לפי העיקרון "אדם לאדם – לא זאב ולא מלאך. אדם לאדם – אדם" (ע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 279). לכן, החובה להתנהג בתום הלב אינה מבטלת את זכותו של אדם לפעול משיקולים עצמאיים אישיים. כאמור, אדם יכול להיות תם לב ועדיין לשאוף לריווח מעיסקה שערך עם חברו. מותר לאדם לשמור על האינטרס העצמי ואין בכך משום הפרת חובת תום הלב.במילים אחרות, אין פסול בהתעשרות ובחתירה לקבלת טובת הנאה ואין הדבר נוגד את חובת תום הלב.
לתום לב קיימים צדדים רבים בדיני ירושה ואף בדיני מתנה ובעסקאות חסד אחרות כגון צוואה הדדית. כך לדוגמא, קיימת חובת הגינות בדיני מתנה בעת החתמה על מסמך מסויים, להסביר לחותם את כל המשמעויות הנובעות מאותו מסמך, שאחרת, עשוי בית המשפט לקבוע כי החתימה אינה תקפה. בית המשפט פסל ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בצמוד להסכם מתנה, משהתברר לו שלא הוסברה לחותם משמעות חתימתו. כך לדוגמא, צדדים לחוזה חייבים לפעול בצורה תמת לב, אך גם כאשר עורכים את ההסכם וגם כאשר מקיימים אותו, לכל אחד מצדדיו יש זכות לשמור על האינטרסים הכלכליים שלו. בהתאם, לא ניתן לקבוע כי אדם חרג מהמצופה, אם דרש עבור שירות שביצע סכום עתק, ככל שמקבל השירות הסכים לתשלום לאחר שהוצגו בפניו כל הנתונים המהותיים לכך. זהו יישום של הכלל הלטיני 
העתיק "יזהר הקונה". במילים אחרות, אין היתר מובנה למי שטעה בכדאיות העיסקה לטעון כנגד מקבל התמורה. צד נוסף לנסיבות המשקפות את חובת תום הלב מתבטא במושג התנהגות מחפירה בדיני מתנה, התנהגות חסרת תום לב ומבישה. נפסק שהתנהגות שכזו עשויה לזכות את נותן המתנה בזכות לחזור בו מן המתנה. נוסף לכך, קיים מתח בין חובת תום הלב לחובת הנאמנות, ולעיתים מקים הדבר סוגיה משמעותית ביותר בסכסוכי ירושה. .
חובת נאמנות בדיני ירושה
חובת הנאמנות בדיני ירושה היא חובה מחמירה ביחס לחובת תום הלב. בפרשת בוכבינדר הוגדרה מטרת הנאמנות בהקשר לדיני ירושה וכן דיני מתנה והענקה ללא תמורה בעיסקת חסד: "אם מטרתו של עקרון תום הלב הינה "למנוע אדם לאדם–זאב" ולהבטיח "אדם לאדם-אדם" הרי מטרתה של חובת האמונים להבטיח "אדם לאדם-מלאך"… תום הלב אינו מניח "מידת חסידות"…, תום הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום הלב מעקרון הנאמנות (החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס, או עובד ציבור)" (ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס נכסים של בנק צפון אמריקה, סעיף 73).
לחובת נאמנות בדיני ירושה קיימים שני אספקטים עיקריים: ראשית, הפן האישי של חובת נאמנות, המכיל בעיקרו איסור על הימצאות בניגוד עניינים או ביצוע של פעולה למען קבלת טובת הנאה אישית המבוססת על ניצול מעמדו של הנאמן לטובתו שלו או לטובת בן משפחתו, בהתאם להוראות חוק הנאמנות. כך נפסק ולא פעם, כי הנאמן חב בחובת חסידות למי שמינה אותו ולנהנה של נכסי הנאמנות. לשון אחר, אין לו זכות לפעול למען עצמו בכל הנוגע לנאמנותו. שנית, הפן הציבורי של חובת הנאמנות, שהיא סוגיה העוסקת בסטנדרט ההתנהגות המצופה מנאמן על פי ערכיה של החברה הישראלית.
נאמנות בדיני ירושה באה לכדי ביטוי בנסיבות רבות. כך, אפוטרופוס הינו נאמן מיוחד שמטרתו לדאוג לענייניו של האדם שעליו מונה. מנהל עיזבון אף הוא תפקיד של נאמן מיוחד שמטרתו לכנס את נכסי העיזבון ולחלקם בין היורשים על פי הוראות הצוואה. בני זוג העורכים צוואה הדדית מתחייבים בנאמנות זה כלפי זו ולהיפך לעמוד בהתחייבותם. להרחבה ראו גם הוראה אחרת בצוואה הדדית. נאמנות יכולה להיווצר גם ללא כתב. כך לדוגמא, אדם המטפל במוריש כ-אפוטרופוס למעשה חב כלפיו בנאמנות הזהה בחומרתה לחובות החלות על אדם שמונה כאפוטרופוס על אחר במסגרת הליכי בית משפט. כאמור, חובת הנאמנות עשויה לצמוח גם בעת קיום של צוואה. לדוגמא, מנהל עיזבון שמונה בצוואה חב בחובת נאמנות כלפי המוריש שמינה אותו בצוואתו, כלפי בית משפט לענייני משפחה שנתן צו מינוי על פי רצון המצווה, וכלפי היורשים שהינם הנהנים בהסדר הנאמנות.
כאמור לעיל, הנאמן חייב להתנהל כמלאך, ולא להתייחס לשיקולים אישיים בניהולו את רכוש שולחו. הנאמן חייב להיות מסור למטרת הנאמנות וחייב להימנע מהימצאות בניגודי עניינים, ולפיכך, חתירה לטובת הנאה בתוך ניצול מעמד הנאמנות, אסורה. נמצא לנו ביסוס שבפסיקה להעלאת טענות כנגד שלוח, נאמן או אפוטרופוס בעניין הפרת אמונים. לסיכום, כאשר דנים בהפרתה של חובת האמונים, יש לפרש את מעשי הנאמן לפי חובת האמונים המחמירה. כאמור לעיל, ולנוכח הפסיקה, נבחנות פעולותיו של אפוטרופוס לרכוש או לגוף על בסיס חובת הנאמנות וקיים איסור על טובת הנאה לאפוטרופוס, אך יש ליטול לכדי חשבון, כי הפסיקה הרחיבה את פרשנות הדרישה לחובת נאמנות גם בנסיבות אחרות. לדוגמא, עורכי דין העורכים מסמכים עבור לקוחות נדרשים להסביר להם את המשמעות הצומחת מחתימתם על המסמך. כך לדוגמא, עיסקת מתנה שהוכח בה כי נותן המתנה לא הבין כל את המשמעויות העולות מייפוי כוח בלתי חוזר שעליו הוחתם, בוטלה, בשל הפרת חובת הנאמנות.
הנה כי כן, ברור כי חובת נאמנות בדיני ירושה ומתנה היא חובה מחמירה ומקיפה יותר, המונעת מאדם שהינו נאמן לפעול למען עניינו האישי, זאת לעומת חובת תום הלב שדורשת מאדם לנהוג לפי סטנדרט מסויים של הגינות, כפי שהחברה רואה אותו בהתאם לפרשנותו של בית המשפט. ההבדל המהותי בין חובת הנאמנות לבין חובת תום הלב עשוי להשתקף בהליכים משפטיים בדיני ירושה וביטולי עסקאות מתנה, ולכן מומלץ להסתייע בעו"ד לענייני ירושה המומחה בתחום.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
