חוק הירושה, תשכ"ה-1965- סעיף 6

חוק הירושה, תשכ"ה-1965

פרק ראשון: הוראות כלליות

הסתלקות היורש מזכותו בעזבון

(תיקון מס' 9) תשנ"ח-1998

6.(א)  לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו, או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה.

(תיקון מס' 7) תשמ"ה-1985

   (ב)    מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

   (ג)    הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית המשפט.

   (ד)    הסתלקות על תנאי – בטלה.

(תיקון מס' 9) תשנ"ח-1998

   (ה)   בחוק זה, "רשם לעניני ירושה" – כמשמעותו בסעיף 65א.

מטרות

גם סעיף זה בתוך חוק הירושה מכוון להשארת העיזבון בתוך המשפחה, אף שמדובר בחלוקה שונה מזו שציווה המוריש. החוק מאפשר למי מהיורשים להסתלק מזכויותו בעיזבון, לא לקבל דבר וגם לא לשאת בחובות העיזבון אם יש. במקרה זה ההסתלקות כללית וחלקו בעיזבון יחולק ליתר היורשים ע"פ חלקם היחסי בצוואה או ע"פ דין. ישנה גם אפשרות להסתלק ספציפית לטובת אדם אחר, בתנאי שהמסתלק יעביר את זכויותיו בעיזבון לבן זוגו של המוריש, ילדו או אחיו. בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל' הורחב חוג בני המשפחה להם ניתן להעביר את הזכויות במקרה הסתלקות כמפורט בסעיף 6א לחוק. לרוב הסתלקות נעשית מכח רצון טוב להיטיב עם הקרוב הספציפי, כמו ילדים הרוצים להיטיב עם אימם במקרה בו נפטר אב המשפחה, שלא הותיר אחריו צוואה, ולכן האם זוכה ע"פ דין רק במחצית עזבונו והילדים במחצית השנייה.

חוק הירושה עבר מספר תיקונים במהלך השנים, כמו בסעיף זה. תחילה ההסתלקות היתה כללית בלבד, ולאחר מכן התווספו הקרובים לטובתם ספציפית ניתן להסתלק. בתיקון מס' 7 משנת 1985, למשל, שונו מי שניתן להסתלק לטובתם, ונכתב במקום "ילדיו", "ילדו", כלומר ניתן להסתלק רק לטובת ילד אחד ספציפי ולא לטובת כלל הילדים של המוריש. בתיקון זה גם נוסף "אחיו". לאור השינוי מ"ילדיו" ל"ילדו", והמגמה להסתלק למען אדם אחד בלבד ספציפי, יש להניח כי הכוונה לאח של המוריש ולא לאחיו ברבים. תיקונים כאלו בוצעו בהזדמנות זו גם בסעיפים אחרים בחוק כמו ס' 41 ו-50.

היתרון של העברת הזכויות במסגרת זו הוא שאין דרישת תשלום מס, בניגוד להעברת נכסים מחוץ לעיזבון. המסתלק מונע מעצמו את אי הנעימות בהליכים משפטיים ארוכי שנים. פעולת ההסתלקות הינה חד צדדית, לעומת הסכם בין יורשים, הדורש את הסכמת כולם[1] או ע"פ צו בית המשפט.

סעיף 6 מפרט הוראות לביצוע ההסתלקות[2] ותנאים מתי ניתן ומתי לא ניתן להסתלק מהזכויות בעיזבון. להסתלקות ישנה השפעה רוחבית ניכרת גם על היורשים האחרים וגם על צדדים שלישיים אם יש, ולכן במקרה של חשד, בית המשפט יבחן מעמדו של המסתלק במסגרת הדינים הכלליים הרלוונטים[3], כמו חוק החוזים ועקרון תום הלב, וכך יוכל אף לבטל את ההסתלקות במקרים שונים, כמו ניסיון להברחת נכסים מנושים או עושק של יורש. במקרה חריג, שייקבע ככזה, רשאי אף המסתלק לבטל את הסתלקותו[4].

על המסתלק גם כן לבחון היטב צעדו זה בטרם יבוצע, צעד ממנו כאמור יהיה לו קשה מאד לחזור ממנו, כי מעמדו  ישתנה לחלוטין מיורש, היכול גם להתנגד לצוואה, למעמד של "כאילו לא היה יורש מלכתחילה".

רכיבי הסעיף

"לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון" – זהו חלון הזמן בו ניתן להסתלק מהזכויות בעיזבון. לא לפני ולא אחרי.

התקופה הזו משמעותית כדי לקבוע, האם נעשתה ההסתלקות כדין ומשפיעה על צדדים נוספים, כמו נושים. אם המסתלק היה חדל פירעון[5] בתקופה הזו, אזי הסתלקותו עלולה להתבטל[6], אם מדובר בניסיון להברחת נכסים, שהם חלקו בעיזבון, שהוא אמור לקבל. על מסתלק כזה לנסות להוכיח, כי לא היה חדל"פ באותה התקופה או שלא נזקק לנכסים, שאמור היה לרשת, בכדי לסלק את חובותיו[7]. כך גם אם הוטל עיקול על נכס בעיזבון בטרם הוגשה ואושרה הסתלקות. עיקול כזה לא יאפשר ליורש להסתלק מזכויותיו בעיזבון בנכס המעוקל.

"רשאי יורש" – רק יורש רשאי להסתלק, והדבר נתון לבחירתו. אין לכפות עליו הסתלקות, הדבר ייחשב כעושק.

יורש גם אינו נדרש לנמק מדוע ברצונו להסתלק מזכויותיו בעיזבון. אך הוא נדרש לעמוד בעקרון תום הלב, המעוגן בסעיף 39 לחוק החוזים. דיני הירושה לא נועדו להכשיר פעולות משפטיות פסולות ובכלל זה פעולות שנעשו מתוך כוונת מרמה, הברחת נכסים מנושים, חוסר תום לב ועוד.

יחד עם זאת אין בהסתלקות עצמה משום התנהגות שלא בתום לב[8]– "יתרה מזו, גם אם מבחינה עובדתית תוצאת ההסתלקות כוללת פגיעה בצד שלישי (לדוגמה נושה), אין הדבר מלמד בהכרח על התנהגות שלא בתום לב של המסתלק. הסתלקות מעיזבון יכול ותחשב לפסולה וכפעולה שנעשתה בחוסר תום לב כאשר המניע שעמד מאחוריה הינו מניע פסול. היינו, המבחן לבחינת פסלות ההסתלקות אינו מבחן התוצאה בלבד אלא גם מבחן המניע והכוונה". נטל השכנוע לחוסר תום לב המסתלק מוטל על הטוען לכך, אך כשהנטל מתהפך, בהתאם לנסיבות המקרה, על המסתלק לנמק את סיבות הסתלקותו מהעיזבון. הנימוק אינו מספק אם מגיע רק מבא כוחו, אלא על המסתלק לכתוב את נימוקיו ולהגישם לביהמ"ש בתצהיר, אחרת לא יורם הנטל, וההסתלקות תבוטל.

" בהודעה בכתב לרשם לעניני ירושה, או לבית המשפט כאשר הענין הועבר אליו לפי סעיף 67א " – הסתלקות איננה יכולה להתבצע בע"פ, לא ע"י ייפוי כח[9] או כתב ויתור[10] או תצהיר[11] בפני עורך דין (שלא הוגש לרשם/ביהמ"ש) או בתצהיר עדות ראשית[12] ולא בחיי המוריש, אלא בתצהיר כתוב (ה"ש 2), שיוגש לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, אם הרשם החליט להעביר את ההכרעה לבית המשפט[13]. עפ"י הפסיקה, הודעת הסתלקות אשר תוגש בניגוד לדרישות אלה לא תזכה להכרה משפטית, ולא ניתן יהיה לראות בה ככזו השוללת את זכותו של יורש לרשת[14]. חריג לכך התקבל בבית משפט לענייני משפחה[15], שקבע שמספיקה הודעה בע"פ בדומה לחריג, שנקבע בעניין ס' 8 לחוק המקרקעין בדבר דרישת הכתב[16]. ביהמ"ש נתמך בפרשנותו של שילה בעניין, כי "דרישת הכתב היא הוכחה ולא קיום ועל כן, בהתקיים נסיבות מיוחדות "גם הודעה בעל פה לבית המשפט תוכל להוות הסתלקות". ביהמ"ש בודק את מיכלול הראיות, ואם ניתן להסתפק בהסתלקות בע"פ[17]. אך ביהמ"ש מציין, כי " אדם צריך לדעת, כי הוא מבצע פעולה של הסתלקות מירושה. הסתלקות מירושה היא אקט רצוני ואישי. בשל טיבה וטבעה של פעולה זו ולנוכח חשיבותה ורגישותה, קבע המחוקק תנאים ברורים לשם התקיימותה, דרישת הכתב והתצהיר" (ה"ש 10).

"להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו" –  המסתלק יציין במסמך (ה"ש 1) את שיעור ההסתלקות ולטובת מי הוא מוותר על חלקו. כלומר המסתלק רשאי לקבוע מאיזה אחוז מהעיזבון הוא מסתלק. החוק אינו מפרט מתי המסתלק יכול לחזור בו מהסתלקותו, ש'ננעלת', ברגע בו הוגש התצהיר כנדרש לרשם/ביהמ"ש, אך יש ישנה גם גישה שונה בפסיקה, "שלפיה מדובר בלאקונה וכאשר הסתלקותו של יורש מחלקו בעיזבון נעשתה ללא תמורה, ניתן לראותה כמתנה וחלות עליה הוראות סעיף 5 לחוק המתנה, לרבות ההוראות בדבר חזרה מההתחייבות, וזאת אף לאחר שניתן צו הירושה"[18]. ביהמ"ש יבחן אם מדובר במתנה מוגמרת או בהתחייבות לתת מתנה. המתנה, היא הזכויות בירושה, ולכן זכויות אובליגטוריות. עצם הגשת תצהיר הסתלקות, כמוהו כהשלמת מתת המתנה, ולכן ההענקה הושלמה. ניתן לבטלה רק בעילות של חוק החוזים (עושק, מרמה והטעיה)[19] או פגם אחר בכריתה. ביהמ"ש גם יבחן האם צדדים שינו באופן מהותי את מצבם בהסתמך על תצהיר ההסתלקות, האם התנהגו בצורה מחפירה כלפי המעניק, ואם כן, אזי קמה עילה לביטול ההסתלקות מכח הדין המהותי.

"או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה" – מנה מוגדרת בחוק הירושה[20] כ"נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו". כלומר או נכס מוחשי או זכויות. ס' 51 מגדיר "מנה של נכס מסוים – זוכה בו כפי שהיה במות המצווה", וס' 52 – מנה של נכס בלתי מסוים – נכס מסוג בינוני.

הרעיון העומד מאחורי ה"מנה", הוא שהיא מוגדרת וסופית, למשל, דירה. וכל זמן שהיורש אינו יורש אותה באופן וודאי, אלא רק פוטנציאלית, איננו יכול להסתלק מחלק ממנה, רק מכולה. פרופ' שילה ז"ל היה סבור, כי אם המנה ניתנת לפיצול, אזי ניתן להפריד בין החלקים בהתאם לרצון המוריש. אך העליון קבע[21], שלא ניתן להסתלק מנכס מסוים שאיננו מנה, אלא רק ממנה.

סעיף קטן (ב) מסביר מה קורה עם החלק בעיזבון, שהסתלק ממנו היורש.

"מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה" –

ובכן, המסתלק, כבר איננו נחשב יורש וכאילו לא היה כזה כלל. עצם ההסתלקות מסירה מעל המסתלק את זכויותיו וחובותיו בנוגע לעיזבון[22]. כמובן, שאם ההסתלקות לא נעשתה על פי הכללים הנדרשים, ובית המשפט קובע כי היא בטלה, אותו אדם יחזור וייחשב יורש[23].

המשמעות של 'כאילו לא היה יורש מלכתחילה' היא כי חלקו בעיזבון מתווסף לחלקם של יורשים אחרים[24]. נשים לב, להוראות סעיף 14, כי " ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו". על פי הפסיקה לא מדובר בסתירה בין הסעיפים, אלא בניסוח לקוי של החוק.

הסתלקות גם משפיעה על יורש שני, בסעיף 42 לחוק הירושה – 'יורש אחר יורש', מאחר ואם היורש הראשון מסתלק, מאחר ורואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה, גם היורש השני לא ייחשב יורש. אך לא כל הוראת 'יורש אחר יורש' תיחשב גם כהוראת 'יורש במקום יורש' לפי ס' 41 לחוק. יש לאפשר לזוכה השני להוכיח כי זו הייתה כוונת המצווה בצוואתו באמצעות תובענה לפרשנות צוואה[25].

"אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש" –

הזכויות והחובות של היורש המסתלק עוברות למי שהמסתלק קבע, ורק אם הם בני משפחה כאמור בסעיף זה ובסעיף החדש 6א. למעשה המחוקק קבע, כי מסתלק יקבע יורש אחר אליו יועברו זכויותיו בעיזבון, כשהאחר הוא מאותו מעגל קירבה, כך שאם המסתלק לא היה יורש מכח צוואה, אזי היה אותו אדם חליפי יורש על פי דין. כפי שציינו, הכל נשאר במשפחה. אין אפשרות להסתלק לטובת חבר או אדם זר, וגם אין אפשרות שלא לקבוע למי להעביר את הזכויות[26]. במקרה כזה, ההסתלקות בטלה. במידה ואין צוואה, אזי הזכויות תועברנה ליורשים ע"פ דין[27].

   (ג)     "הסתלקות של קטין ושל מי שהוכרז פסול-דין טעונה אישור בית המשפט" – הוראה זו בשילוב הוראות התקנות[28] מחייבת מסתלק קטין / פסול דין לאשר הסתלקותם מזכויותיהם בעיזבון ע"י בית המשפט. מובן שהסתלקותם ואישורה היא באחריות האפוטרופוס שלהם[29] ומטרתה להוות עוד שכבת הגנה עבורם. מקרה נפוץ, שהזכרנו לעיל, הוא מקרה בו אב המשפחה נפטר מבלי להשאיר צוואה. האם זוכה ע"פ דין במחצית הזכויות בעיזבון האב, וילדיהם במחצית השנייה. בית המשפט יבחן במקרה זה את הפגיעה אם ישנה בקטינים בטרם יאשר את הסתלקותם לטובת האם.

נציין, כי בהעדר הגדרות לקטין ופסול דין בחוק הירושה, נלקחות אלו מחוק הכשרות והאפוטרופסות[30]. בשימת דגש, כי חסוי, שאיננו קטין או פסול דין, רשאי לבצע פעולות כמו הסתלקות או להיות עד לצוואה, שאסור לנ"ל.

   (ד)     "הסתלקות על תנאי – בטלה" – אין להתנות כל תנאי לביצוע ההסתלקות[31]. לא ייתכן שאדם מסתלק, רואים אותו כאילו מעולם לא היה יורש, ומנגד הוא מבצע עסקאות בנוגע לעיזבון. גם במקרה זה רצוי לבחון תום לב, עושק והטעיה. הסתלקות מנכס מסוים שאיננו מנה, שהזכרנו לעיל, בלתי אפשרית מפאת סעיף קטן זו, כי מדובר בהסתלקות על תנאי (ה"ש 21).

   (ה)     "בחוק זה, "רשם לעניני ירושה" – כמשמעותו בסעיף 65א" – תוספת בתיקון מס' 9 לחוק משנת 1998 בדבר הרשם, הכשרתו כשופט שלום ועוד.

[1] סעיף 110 לחוק הירושה

[2] בנוסף על תקנה 16 לתקנות הירושה

[3] ע"א 4372/91 סיטין נ סיטין

[4] ע"א 2042/05 מחקשווילי נ מיכשווילי

[5] חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, סימן ב' לפרק ב'

[6] בש"א (מחוזי ת"א) 15465/06 חנן זלצמן נ' עו"ד גיורא בלופרב ועו"ד איל ארנברג – הנאמנים (נבו 16.02.2009)

[7] פש"ר (מחוזי י-ם) 5313-08 עו"ד ענת גרין, נאמנת נ' קארולין גזאוי (נבו 01.01.2012)

[8] ת"ע (משפחה באר שבע) 43928-05-17 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ע.א (נבו 03.01.2019)

[9] ע"א 8331-03 בשארה נ טנוס

[10] ת"ע (חיפה) 32505-07-10 עיזבון המנוח מ. ל. ז"ל נ' ש. ל

[11] ב"ל (נצרת) 2868-03 רוקיה אבו ראס – המוסד לביטוח לאומי

[12] תמ"ש (משפחה ירושלים) 29170/05 עיזבון המנוחה ענת אלימלך ז"ל נ' עזבון דוד אפוטה ז"ל (נבו 20.02.2011), ע"א 734/90 זובידאת נ' זובידאת

[13] תוספת בתיקון מס' 9 בדבר העברת העניין לבית המשפט, ע"פ החלטת הרשם (ס' 67א לחוק).

[14] ת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 26072-05-19 ח. פ נ' ש.כ (נבו 18.04.2021), לא ניתן לראות יורש ש"הפקיר" את זכויותיו, כמי שהסתלק מזכותו בעיזבון

[15] תמ"ש (קריות) 13123-07-17 א.א נ ש.ש

[16] ע"א 986/93 קלמר נ גיא, "זעקת ההגינות"

[17] תמ"ש (משפחה קריות) 13123-07-17 א.א נ' ש.ש (נבו 04.09.2019)

[18] ת"ע (משפחה נצרת) 1026-03-15 ע.ע.י נ' י.ע.מ.י. (נבו 07.02.2018)

[19] ת"ע (משפחה נצרת) 51856-12-18 מ.כ נ' ח.ח. (נבו 16.01.2022)

[20] סעיף 40(2) לחוק הירושה

[21] ע"א 834/75 זיק נ מד"י

[22] ע"א 43/74 מוניץ נ דקלו

[23] עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 3126-05-17 א.ר נ' ר.ח (נבו 02.02.2020)

[24] ע"א 545/81 אמליה סימה הימלפרב נ' האפוטרופוס הכללי, לו(3) 302 (1982)

[25] עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 41825-10-22 ש' ש' נ' י' א' (נבו 06.12.2023)

[26] ת"א (מחוזי חי') 58818-06-15 ויויאן וקנין נ' נטליה ציציאשוילי (נבו 17.12.2020)

[27] ע"א 1022/90 היועמ"ש נ כהן

[28] תקנה 16 לתקנות הירושה

[29] ת"ע (משפחה ירושלים) 44140/05 עיזבון המנוחה א' ס' נ' האפוטרופוס הכללי ירושלים (נבו 23.10.2006)

[30] (בתי-הדין הרבניים אשדוד) 33040/ אלמוני ואח' נ' פלונית (נבו 10.08.2011)

[31] ת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 29215-02-18 ש. מ נ' ק. ט (נבו 18.08.2019)