יצירת הקדש בצוואה
יצירת הקדש בצוואה או במילים אחרות, יצירת מנגנון נאמנות בצוואה, הינה אחת הפעולות המשפטיות העומדות לרשותו של עורך הצוואה, כאשר הוא מבקש להתנער מהוראות חוק הירושה. המקור החוקי להקמת הקדש בצוואה מצוי בסעיף 17(א)(2) לחוק הנאמנות. למעשה, הדרך היחידה להקים "נאמנות" בצוואה היא באמצעות "הקדש". מטרתו של ההקדש בצוואה מאפשרת כאמור למצווה בצוואה לדלג מעל הוראותיו של חוק הירושה, ולקבוע על פי ראות עיניו את התנאים שבהם יחולקו נכסי ההקדש או במילים אחרות, כיצד יתנהל עיזבונו לאחר לכתו לבית עולמו. ההקדש הינו ביטוי לסוג של נאמנות. מטרתו של ההקדש הנוצר באמצעות "כתב הקדש" היא "להקדיש" נכס או נכסים לטובת הנהנה. בעת עריכת צוואה ניתן להקים גם הקדש (נאמנות) לטובת אחד או יתר מהיורשים בצוואה או למען מטרה ציבורית באמצעות הטמעות הוראות כתב ההקדש בתוכן הצוואה.ההבדל בין נאמנות בצוואה לבין הקדש בצוואה נעוץ בדרך כלל בעובדה שהקמת ההקדש נעשית באופן חד צדדי, על ידי מקים ההקדש, בעוד שנאמנות מוקמת בדרך כלל באמצעות חוזה או הסכם נאמנות. המצווה רשאי להקים הקדש פרטי בצוואה או הקדש ציבורי, אשר נבדלים זה מזה במטרותיהם. פרטי יצירת הקדש בצוואה מקימה יתרונות על דיני הירושה. מקובל לומר כיום, כי מטרת הקמתו של הקדש בצוואה היא לשמר את "שלטון היד המתה" ובמילים אחרות לאפשר למוריש לדלג מעל ההגבלות שבחוק הירושה בכל הנוגע לניהול רכושו לאחר פטירה. בשל כך, מקובל השימוש בכלי המשפטי של ההקדש לשם ניהול רכוש רב. להקמת הקדש בצוואה יתרונות רבים, שהעיקרי שבהם הוא שליטתו של הנפטר למשך זמן בלתי קצוב לאחר פטירתו, על האופן שבו יעשה שימוש באותו חלק של העיזבון שאותו הגדיר כנכסי ההקדש. מנגד, הקמת הקדש בצוואה נחשבת פעולה משפטית סבוכה, אשר דורשת תכנון ארוך טווח, כאשר על המצווה ליטול לכדי חשבון, שההוראות שישאיר אחריו, יקוימו ככתבן וכלשונן. הוראות הקמת ההקדש בצוואה נמצאות בסעיפי חוק הנאמנות כמפורט להלן: סעיף 17(א) לחוק הנאמנות עוסק בהרחבה בכללי להקמת ולניהול ההקדש ונכסיו והוא מסדיר, בין היתר, את אופן הקמת ההקדש, כך שהינו דורש מסמך בכתב. מכאן אף עולה, כי לא ניתן להקים הקדש במסגרת צוואה שבעל פה. סעיף 17(ב) לחוק הנאמנות קובע כי תחילתו של ההקדש הינו בעת העברת השליטה בנכסיו לידי הנאמן. באספקט של דיני צוואות, המשמעות היא כי עם מתן צו קיום צוואה, מוקם גם ההקדש שבצוואה. סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות מאפשר לבית המשפט להכריז על הקמת הקדש על נכסים שלא הוסדרו בכתב הקדש, אך בפועל הינם נכסי הקדש. סעיף 18(א) לחוק הנאמנות קובע כי יוצר ההקדש וצד שלישי רשאים להוסיף נכסים נוספים לנכסי ההקדש. מבחינת דיני צוואות, יוצר ההקדש הינו המנוח, כך שהוא בוודאי שאינו יכול להוסיף נכסים להקדש שיצר, אך הצד השלישי, שהינו כל גורם נוסף, רשאי להוסיף נכסים להקדש, כאמור. כך לדוגמא, אם נכסי ההקדש מושקעים בקרן נאמנות ומניבים ריבית, ברור שאותה ריבית תתווסף לנכסי ההקדש. היה ונכס ההקדש מושכר ומניב דמי שכירות, הרווח הפירותי מדמי השכירות יתווסף לנכסי ההקדש. סעיף 18(ב) לחוק הנאמנות קובע כי יוצר הנאמנות אינו רשאי לשנות את תנאיו, לגרוע מנכסיו או לבטל אותו, אלא אם שמר לעצמו זכות לכך בכתב ההקדש או שבאו על כך הסכמת הנהנים או אישור בית המשפט. מסעיף זה עולה, כי לאחר הקמת ההקדש, הדרך היחידה לשנות את תנאיו, לגרוע מנכסיו או לבטלו היא באמצעות אישור של בית המשפט. סעיף 18(ג) לחוק הנאמנות מתיר למי שהקים הקדש בצוואה לבטל את צוואתו ויחד עימו יבוטל ההקדש.
כתב הקדש בצוואה
כתב הקדש בצוואה נוצר באופן שונה מכתב הקדש סתם. באופן רגיל נוצר הקדש שהינו מנגנון של נאמנות על ידי עריכת כתב הקדש שהינו בגדר הסכם בין יוצר הנאמנות לבין הנאמן, אך חוק הנאמנות קובע כי גם צוואה יכולה להכיל בתוכנה כתב הקדש, כך שבמצב של עריכת צוואה, מדובר בפעולה משפטית חד צדדית של המצווה בלבד. כתב ההקדש בצוואה דורש הגדרה של הנכס המהווה את רכוש הנאמנות או רכוש ההקדש, מינוי נאמן להקדש, שהינו בעל תפקיד שמטרתו לנהל את ההקדש בהתאם למטרותיו, הגדרת הוראה לפעולה עבור הנאמן, וכן הגדרת הנהנה או מהי המטרה של ההקדש בצוואה.
נאמן להקדש
נאמן להקדש הוא בעל התפקיד שמטרתו לנהל את נכסי ההקדש בהתאם למטרות שקבע יוצר ההקדש בצוואתו. המנוח יכול למנות כל אחד הכשיר משפטית לשמש נאמן להקדש. לעיתים ממנה המנוח את המוציא לפועל של הצוואה או מנהל העיזבון שקבע בצוואה גם כנאמן על ההקדש שהקים בצוואתו. במקרה שכזה, חייב נאמן ההקדש לפנות לבית המשפט בבקשה למנותו כמנהל עיזבון, תוך ציון העובדה שאחד מתפקידיו כמנהל עיזבון הוא לשמש כנאמן להקדש שהוקם בצוואה. מנהל העיזבון ימציא את צו המינוי ואת צו קיום הצוואה לרשם ההקדשות לשם רישומו כנאמן להקדש שבצוואה.
הקדש פרטי בצוואה
הקדש פרטי בצוואה הוא הקדש המוקם מכוח הוראת צוואה לטובת נהנה שאינו בגדר מטרה ציבורית. כבכל כתב נאמנות, המצווה רשאי לקבוע תנאים שונים בהקדש שעל יסודם יורשה הנהנה בהקדש לעשות שימוש בנכסיו או שלא לעשות שימוש בנכסיו של ההקדש. מבחינה משפטית, תנאי ההקדש הפרטי בצוואה דומים לתנאים שניתן לקבוע בצוואה רגילה, לאמור, תנאי מפסיק או תנאי מתלה בהקדש. לדוגמא, המנוח מקים הקדש המנוהל באמצעות עורך דינו, המשמש כנאמן לאחר פטירתו, כאשר הנהנה הינו בנו היחיד. הוראות ההקדש הפרטי בצוואה קובעות כי ביתו של המנוח לא ימכר אלא יושכר, וכי מדי חודש בחודשו תשולם לבן היחיד קצבה חודשית עד למועד פטירתו. ההקדש הפרטי שבצוואה אף כולל הוראה לנאמן, כי הוא רשאי, על פי שיקול דעתו הבלעדי, למשוך סכומים נוספים מתוך חשבונות הבנק של המנוח שהינם חלק מנכסי ההקדש לטובת טיפולים בריאותיים בבנו וכן לצורך תשלום שכר טרחתו.
תנאי מתלה בהקדש
תנאי מתלה בהקדש שהוקם בצוואה משמעו התניה של הזכויות המוענקות לנהנה ההקדש, כך שרק בהתקיים התנאי, יזכה הנהנה בהקדש בזכות ההנאה מנכסי ההקדש. דוגמא לתנאי מתלה בהקדש היא כאשר המצווה קובע בצוואה, כי עד הגיעו של בנו הבכור לגיל 30 שנים, לא יהיה זכאי להירשם כבעל הדירה המיועדת לו, ועד למועד זה, ישכיר הנאמן את הדירה ויפקיד את דמי השכירות בחשבון בנק נפרד. התנאי המתלה בהקדש הוא הגיעו של הבן לגיל 30 שנים. תנאי מתלה בהקדש ירשם כהערה בפנקס המקרקעין, אם מדובר בתנאי החל על נכס מנכסי ההקדש. מנגנון ההגבלה בהקדש דומה בעיקרו למנגנון הגבלה בצוואה או במתנה. העקרונות החלים על תנאי מתלה בהקדש זהים לאלו החלים על תנאי מתלה בצוואה או במתנה על תנאי.
תנאי מפסיק בהקדש
תנאי מפסיק בהקדש שהוקם בצוואה משמעו התניה כי בנסיבות מסוימות יחדל הנהנה בהקדש מזכותו בנכסי ההקדש המיועדים לו. דוגמא לתנאי מפסיק בהקדש הוא תנאי הקובע כי היה ובנו של המוריש יעזוב את ישראל למגורים בחו"ל לתקופה של למעלה מ-6 חודשים, תאבד זכותו לעולמי עד להנאה ממגורים ללא תשלום בדירת המגורים במרכז תל אביב, והיא תושכר וכספי השכירות יתרמו על ידי נאמן ההקדש לקרן ליב"י. תנאי מפסיק בהקדש ירשם כהערה בפנקס המקרקעין, אם מדובר בתנאי החל על נכס מנכסי ההקדש. כשם שהתנאי המתלה בהקדש דומה בעקרונות לתנאי מתלה בצוואה כך גם לעניין התנאי המפסיק. תנאי מתלה בהקדש או תנאי מפסיק בהקדש אינם אלא ביטוי מובהק לשלטון היד המתה, עליו נרחיב בהמשך מאמר זה.
הקדש ציבורי בצוואה
הקדש ציבורי בצוואה הוא סוג של נאמנות המוקמת בצוואה, אשר מטרתה לקבוע את אופן השימוש בנכסי ההקדש למטרה ציבורית או חברתית. ההקדש הציבורי יוקם בדרך כלל לטובת מטרה בתחום החינוך, הבריאות, המחקר המדעי, הספורט וכיוב' עניינים
תרבותיים, ומטרתו תהיה מטרה לטובת הציבור. בכך שונה ההקדש הציבורי בצוואה מההקדש הפרטי שבו הנהנה אינו הציבור או מוסדות הציבור כך לדוגמא, המנוח מצווה בצוואתו על הקמת הקדש ציבורי, אשר יחלק מדי שנה מתוך כלל העיזבון מלגות בסכום כולל של חצי מיליון ₪ לחוקרים בתחום הרפואה האונקולוגית באוניברסיטת תל אביב. הנאמן שהמנוח מינה בצוואתו יפעל בהתאם להוראות ההקדש ויחלק את המלגות מדי שנה, בהתאם להוראות ההקדש הציבורי שהוקם בצוואה. בית המשפט הינו הגורם היחיד המוסמך לשנות את מטרותיו של ההקדש הציבורי שהוקם בצוואה, אך הוא יעשה זאת אך ורק אם ישתכנע ששינוי המטרות הולם את כוונתו של המנוח או אם חל שינוי מהותי בנסיבות מן המועד שבו הקים המנוח את ההקדש. כך לדוגמא, אם המנוח הקים הקדש ציבורי שמטרתו תמיכה באירגון צדקה ואותו אירגון פסק מלפעול, יקבע בית המשפט אירגון אחר שיזכה לתמיכת ההקדש, בשים לב למטרות הזהות שהינו מקדם, ובכך ייממש את רצונו של יוצר ההקדש המנוח.
הקדש דתי בצוואה
יצירת הקדש דתי בצוואה מתייחסת בדרך כלל להוראה של אדם דתי בצוואתו הנוגעת להקמת הקדש למטרה דתית. השאלה העיקרית הנשאלת במקרה שכזה הוא למי תהיה סמכות השיפוט בעניינים הנוגעים להקדש הדתי. החוק קובע כי בענייניו של ההקדש ידון בית המשפט המחוזי, ואולם בפרשת הקדש שלמה מוסאיוף נ' הקדשות הבוכרים, קבע בית הדין הרבני הגדול כי אם ביקש אדם דתי לייסד הקדש דתי ולא כונן אותו בפני בית הדין הרבני, ניתן לחזור ולהקים מחדש את ההקדש לפני בית הדין הרבני, ובכך להקנות לו סמכות לדון בענייניו של ההקדש הדתי.. בפרשת חנוכה מתתיהו, קנה בית הדין הרבני זכות לדון בענייניו של הקדש דתי שנוצר על ידי אדם דתי. מטרתו של ההקדש היתה להקדיש את נכסי המנוח לצורך בית כנסת ולימוד תורה, כאשר המנוח ממנה את אנשי הוועד המנהל את בית הכנסת של העדה הבוכרית, כנאמני ההקדש.
רשם ההקדשות
כאשר מוקם הקדש ציבורי בצוואה, יש לקבל את עמדתו של רשם ההקדשות בהקשר להסדרת פעולתו של ההקדש. רשם ההקדשות הינו רשות במשרד המשפטים, ופעמים רבות מכהן בתפקיד זה מי שמכהן בתפקיד רשם העמותות. רשם ההקדשות מפקח על הקמת ההקדש שבצוואה באמצעות רישום "בפנקס ההקדשות" המכיל את כל ההקדשים הציבוריים בישראל, אשר פתוח לעיון הציבור. הרשם מפקח על הנאמנים המנהלים את ההקדש, ומטרת הפיקוח היא להבטיח שהנאמנים ישמרו על נכסי ההקדש, ישקיעו את הנכסים שאינם נדרשים לפעולתו השוטפת של ההקדש, ויפעלו לטובת מטרות ההקדש בלבד, בשקידה ראויה.
שלטון היד המתה
שלטון היד המתה הינו תיאור למצב שבו המנוח שולט על נכסיו לאחר פטירתו. מצב זה הקים את אחת הטענות העיקריות כנגד הקמת הקדש בצוואה, שכן משמעותו בפועל הינה מתן אפשרות למנוח שהלך לעולמו לשלוט על הנכסים שהותיר אחריו, באופן המרוקן מתוכן את המושג "קניין" או "בעלות" ומבטל הלכה למעשה את חוק הירושה. כידוע, כאשר אדם הולך לעולמו, הוא מאבד את הכושר לשאת בזכויות ובחובות, כך שהוא כבר אינו יכול להיות בעלים של נכס מסויים. במילים אחרות, זכות הקניין בנכסיו של המנוח ניטלת ממנו. לאחר לכתו לעולמו, נכסיו של הנפטר הופכים לעיזבונו, עד שהם מוענקים ליורשיו בהתאם לצוואתו או להוראות חוק הירושה. מעת שנכסי העיזבון עברו ליורשי הנפטר, הם שייכים להם, והם בבעלותם ובקניינם המלא. ברם, הקמת ההקדש מאיינת את הוראות חוק הירושה, ומאפשרת למנוח לסכל את זכות הקניין של היורשים החיים, ולהמשיך לשלוט לאחר מותו ברכוש שהוריש ליורשיו, ובאופן שכזה, לשמר בצורה מלאכותית את זכות הקניין שפגה עם פטירתו. עוד ראוי לציין, כי המנגנון של שלטון היד המתה בא לכדי ביטוי דווקא בעת הקמת הקדש פרטי בצוואה.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
