יורש אחר יורש
"יורש אחר יורש" הוא הסדר אשר מופיע בסעיף 42 לחוק הירושה ומורה כך: המוריש רשאי לצוות את רכושו ליורש א', ולאחר מותו של יורש א' לצוות את הרכוש שנותר בעזבון ליורש ב'. עד להגעת העיזבון לידיו של יורש ב' קיימת תקופת ביניים, בה יורש א' הוא הבעלים של הרכוש שירש, והוא רשאי לעשות בו כבשלו. לכן, יורש ב' יירש רק את שהותיר יורש א'. על יורש א' מוטלת מגבלה מיוחדת – הוא אינו רשאי לגרוע מחלקו של יורש ב' ע"י עריכת צוואה. לפיכך, בהסדר "יורש אחר יורש" רשאי יורש א' לעשות כרצונו ברכוש שיירש, ואף להעבירו לאחר, ובלבד – שלא יצווה אותו בצוואה משלו. בהתאם קבע בית המשפט בפרשת רזניק "יורש ראשון הוא איפוא בעלים לכל דבר … אכן, יורש ראשון יודע שהמצווה ביקש כי הנכסים יגיעו, כעיקרון, לידיו של יורש שני, אך ידיעה זו – כשהיא לעצמה – אין בה כדי להטיל מגבלה משפטית על כוחו לעשות במה שקיבל שלו: יכול ורשאי הוא לכלות את נכסי העיזבון – כולם או חלקם – ומבחינה משפטית גרידא עושה הוא על דרך זה כדין"[i]. המשפט הישראלי מגביל בסעיף 42 לחוק הירושה את האפשרות לצוות ליותר משניים, ולכן ניתן לצוות פעם אחת ובזה תם מיצוי הזכות להסדר. מכאן, שהמצווה אינו רשאי לקבוע להוריש ליותר משני יורשים חליפיים. ההסדר האמור יכול שיתקיים בצוואה אך גם יכול שיתקיים לפי סעיף 49 לחוק הירושה. ההסדר מוצא קיום גם במסגרת צוואה הדדית כאשר בני זוג קובעים שהנותר מביניהם יירש את עיזבון הנפטר ולאחר פטירתו יחולק כל העיזבון בין הילדים המהווים את היורשים הנוספים. סוגיות נוספות הנוגעות להסדר הן ההבדל בינו לבין הסדר יורש במקום יורש, מה הדין כאשר ה-יורש השני נפטר, מהי זכות העקיבה של היורש השני, כיצד פועלים בעת הסתלקות של יורש, מה הדין ביחס לרישום הערת אזהרה על הורשה על זכויות שיתכן ויעברו ליורשים הנוספים, זכותו של היורש הראשון והמגבלות החלות עליו ביחס לעיזבון שירש, היחס בין צוואה הדדית להסדר בסעיף 42 לחוק הירושה,
סעיף 42 לחוק הירושה
סעיף 42 ל-חוק הירושה קובע את הזכויות של כל אחד מהיורשים בהסדר האמור. ככלל, זכויותיו של היורש הראשון בהסדר על פי הן שמותר לו לעשות במה שירש כבשלו, כמנהג בעלים, בשני חריגים עיקריים. החריג הראשון הוא שנאסר עליו להוריש או לגרוע מתוך העיזבון שקיבל ומיועד ליורש השני בצוואה משלו. החריג השני חל במקרה שבצוואה שבה ירש זכויות כיורש ראשון רשומות מגבלות המונעות ממנו לעשות כבשלו בעיזבון שירש, מתוך כוונה לשמור על אותן זכויות עבור היורש השני. הנה כי כן מותר ליורש הראשון לעשות כרצונו בעיזבון שירש מהמנוח ובלבד שלא יצווה את חלקו של היורש השני לאדם אחר בצוואתו. כך, יתכן והמצווה יקבע בצוואתו תנאי המגביל את יורש א' מלעשות כרצונו בעזבון שירש, כגון להעניקו במתנה או להעבירו לאחר ללא תמורה, וזאת במטרה למנוע ממנו לסכל את רצונו בהעברת העזבון לאחר פטירתו אל היורש השני. בתקופת הביניים, שבין פטירת המצווה לפטירת היורש הראשון, הוא בעל הזכויות בעזבון והוא רשאי לעשות בו כאמור כבשלו וכפי שנפסק בפרשת זמיר [ii] "בתקופה זו היורש הראשון הינו הבעלים של הרכוש שירש". להרחבה ראו גם "על מה לחשוב כשעורכים צוואה".
לכן, בהעדר ציווי מפורש בצוואה, זכותו של הראשון היא לתת במתנה את חלקו של היורש השני לאחר, לכל מי שימצא לנכון, ואין בכך כל פסול מבחינה חוקית, אף שימצאו רבים שיסברו כי מדובר בהיתר מקומם ובלתי מוסרי, שהרי בדרך זו יכול הראשון ילנשל את השני ובכך לדלג על רצונו של המצווה בצוואתו. אך האמת היא, שהכל מצוי בידי המצווה בצוואתו, שהרי הוא רשאי לקבוע תנאי האוסר על העברת העיזבון לאחר ולחייב את היורש הראשון לשמור על הרכוש שאמור לעבור לשני. אשר על כן, אם מבקש המצווה להגן על זכויותיו של השני, עליו לקבוע הוראה בצוואה, האוסרת עלהראשון לצמצם את היקף העיזבון שמיועד ליורש השני באמצעות העברה לאחר. על המצווה לדעת, כי השליטה על היקף הפעולה של הראשון שמקבל את עיזבונו נתונה בידו, ואם יקבע בצוואה הוראה מגבילה, הרי שההוראה תכובד והראשון לא יהיה רשאי לנשל את השני בדרך כלשהו.
היורש השני חסר כל זכויות בנכסי העיזבון שעברו לבעלותו של היורש הראשון, וזאת עד למועד שבו הלך לעולמו היורש הראשון. היורש השני אינו רשאי להסתמך על הרכוש שירש ליורש השני, והזכות היחידה העומדת לרשותו היא ההגנה המקופלת באיסור על היורש הראשון לערוך צוואה שבה יגרע מרכוש היורש השני, לאחר לכתו לעולמו. במצב עניינים זה, ואם אין הוראה מיוחדת בצוואה הקובעת ליורש השני זכויות נוספות, ניתן לומר שהיורש השני הוא כלל אינו יורש במועד קיומה של הצוואה ובכל התקופה שבה חי היורש הראשון ועד למותו. במקרה שכזה עשויה לעלות השאלה האם היורש השני הינו מעוניין בדבר לגבי התנגדות לצוואה שבו נקבע שהוא יהיה היורש השני, שהרי הוא כלל לא יורש בשלב זה ויתכן שלעולם לא יהיה יורש. בכך שונה ההסדר האמור מהסדר שבו מוריש המצווה ל-יורשים אחדים במקביל.
זכות העקיבה של היורש השני
היורש השני זכאי לרשת מן היורש הראשון גם את הנכסים שצמחו מהשקעות שביצע היורש הראשון בעזבון שציווה המצווה בצוואתו ליורש השני. כמו כן, היורש השני זכאי לזכויות שצומחות בנכסים חליפיים שרכש היורש הראשון מתוך נכסי העזבון. כך לדוגמא, היורש הראשון זכה בדירה בתל אביב, מכר אותה, וקנה במקומה דירה אחרת. לאחר לכתו, זכות העקיבה של היורש השני קובעת כי הדירה החדשה שייכת אף היא לעזבון שעובר ליורש השני.
יורש שנפטר
סעיף 49 לחוק הירושה עוסק במצב שבו היורש הראשון או היורש השני נפטר עוד לפני המצווה, והצוואה אינה ממנה לו יורש במקומו. במקרה שכזה קובע סעיף 49 לחוק הירושה כי "זוכה על פי צוואה שמת לפני המצווה ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו – אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם. בכל מקרה אחר הוראות הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת.". הווה אומר, במקרה של מות אחד מהיורשים שבהסדר יורש אחר יורש לפני המצווה, זוכים צאצאיו של אותו יורש, אך בכל מקרה אחר, הוראת הצוואה לטובת אותו יורש תתבטל. כך לדוגמא, היורש השני נפטר, אין לו ילדים, אך הוא היה נשוי ואשתו בין החיים. על פי סעיף 49 לחוק הירושה, אשתו של היורש השני אינה זוכה והעזבון יתחלק בהתאם לחוק הירושה או לפי הוראות כלליות שהותיר המצווה בצוואתו.
הסתלקות בסעיף 42 לחוק
הסתלקות בסעיף 42 לחוק הירושה, היא סוגיה משפטית העוסקת במצב שבו היורש הראשון מסתלק מזכותו העתידית לרשת את המוריש, בכדי לעקוף את התנאי שנקבע בצוואה. כך לדוגמא, מצב שבו אב המשפחה ציווה בצוואתו, כי האם יורשת ראשונה, וכל הילדים יירשו את אמם רק לאחר פטירתה, אך האם מגישה תצהיר הסתלקות לטובת כל אחד מילדיה ומסתלקת מירושתה כיורש הראשון. מצב שכזה מותר לפי סעיף 42 לחוק הירושה. הסתלקות שכזו יכולה להיפסל אם בית המשפט קובע שהיא נעשתה בחוסר תום לב, בהתאם להוראה המשולבת בסעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים. כך לדוגמא, הסתלקות שמטרתה למנוע מהנושים של המצווה לרדת לנכסי העזבון היא הסתלקות מירושה שבחוסר תום לב ועשויה להיפסל. הסתלקות של יורש אחר יורש נחשבת כאמור ל-הסתלקות על תנאי או הסתלקות מזכויות שקיימות בעתיד. ניתן להסתלק מזכויות עתידיות אך השאלה העומדת על הפרק נחצית לשני חלקים בדרך כלל. הסוגיה הראשון היא האם ההסתלקות היתה בתמורה והסוגיה השניה היא האם מטרתה ההסתלקות של היורש הראשון היא כאמור לנשל יורש או לפגוע בזכויותיו שלא אחר כגון בעל חוב של המנוח.
מכירת דירה בהסדר לפי ס' 42 לחוק הירושה
מכירת דירה בהסדר לפי ס' 42 לחוק הירושה על ידי מי שירש ראשון, היא מעשה מותר שהרי כבר נקבע שהיורש הראשון זכאי לעשות כרצונו ברכוש שירש. היורש הראשון אינו חייב להתחשב ביורש השני או לקחת לידי משקל את הסתמכותו של היורש השני לזכות בדירה לאחר לכתו לעולמו. היורש הראשון יכול לעשות בעזבון שירש כרצונו ובלבד, כאמור, שלא יוריש את העזבון לאדם אחר מזה שקבע המצווה בצוואתו, אך זאת בתנאי שאין הגבלה בצוואה על זכותו של היורש הראשון לעשות כרצונו ברכוש שירש. כך לדוגמא, ניתן לאסור על היורש הראשון להעניק ב-מתנה את הרכוש שירש לאחר, במטרה מוצהרת למנוע ממנו להעביר את הרכוש לצד שלישי, במטרה לנשל את היורש השני.
רישום הערת אזהרה בהסדר לפי ס' 42 לחוק הירושה
רישום הערת אזהרה בהסדר לפי ס' 42 לחוק הירושה עשויה להיות מהלך טבעי שכן אכן קיימת מגבלה עליו מכוח הוראות הצוואה שלא להוריש לאחר את הזכות שיורש הבא בתור. הערה שכזו בפנקס המקרקעין מציינת כי קיימת הגבלה בירושה והיא נועדה בכדי למנוע ממי שירש ראשון לבצע פעולות אסורות על פי הצוואה בדירת מגורים או בכל נכס אחר שניתן לרשום בפנקס המקרקעין (טבו). את ההערה על זכויות בהסדר יורש אחר יורש ניתן למחוק עם סיומו של ההסדר מכל סיבה שהיא, ואף במסגרת של הסכם בין יורשים, שם הסכימו היורשים, עוד בטרם חולק העזבון, על חלוקה שונה מזו שקבע המצווה ובכך הפכו את ההסדר לריק מתוכן. בנוסף, יש לזכור שהערת אזהרה מסוג זה אמנם מגבילה את פעולת ההורשה אך אינה מגבילה העברה בחיים, בהתאם לזכותו של מי שירש ראשון.
צוואה הדדית וסעיף 42 לחוק
צוואה הדדית וסעיף 42 לחוק עשויים להקים קונפליקטים במספר מימדים. לשיטתנו, הקושי מתעורר במלוא עוזו בצוואה הדדית שנערכה בעקבות תיקון מס' 12 לחוק הירושה, בהתאם לסעיף 8א. לחוק הירושה. מדובר בצוואות שנערכו לאחר 1.8.2005. כידוע, כיום עורכים תכופות בני זוג צוואה הדדית, ובמסגרת הוראות הצוואה ההדדית נקבע גם הסדר בהתאם לסעיף 42 לחוק הירושה (להרחבה ראה גם על עריכת צוואה הדדית). צוואות אלו מקימות הסתמכות של בני הזוג על הוראות מסוימות בצוואה ההדדית. כך לדוגמא, קובע מי מבני הזוג, כי ככל שילך לבית עולמו בטרם בן הזוג הנוסף, יזכה הנותר בכלל רכושו (עיזבונו), ואולם, לאחר פטירתו, יזכה אחיינו ברכושו שנותר. והנה, וכך גם קובע בן הזוג האחר בהוראה זהה בצוואתו. הוראות אלו מקימות הסתמכות מעין חוזית שיסודה בהתחייבות ההדדית של בני הזוג זה לזו (ולהיפך). ברם, בסיפור שלנו, מיד לאחר שנפטר הבעל ואשתו יורשת את העיזבון, היא עורכת צוואה חדשה, ומצווה את שירשה מבעלה לאדם אחר, בסתירה להסכמה שאליה הגיעה עם בעלה. במקרה זה האשה היא היורשת הראשונה ואילו האחיין הוא היורש השני. מחד, בית המשפט עשוי לקבוע, כי פעולה זו, מהווה נישול של אחיינו של הבעל מהרכוש בו זכה על פי הוראות הצוואה ההדדית, ולכן אינה תקפה ודינה ביטול מכיון שהיא נוגדת את הסיכום החוזי. בנוסף, ההסדר בסעיף 42 לחוק קובע כזכור, כי במקרה שכזה האחיין יירש את העיזבון שיוותר לאחר פטירת בני הזוג ועל האשה נאסר לערוך צוואה שבה תישלל זכותו זו של האחיין. המקרה שלעיל מהווה התנגשות חזיתית בין צוואה הדדית המקימה הסתמכות מעין חוזית בין שני בני הזוג. אמנם, בית המשפט עשוי להתייחס להוראות הצוואה ההדדית כתנאי המגביל את האשה מפעולה בהיותה יורש ראשון ולסווג פעולה זו כחוסר תום לב בהתאם לסעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי) אך עיקרון תום הלב טרם מצא ביטויו באופן מובהק במקרים מעין אלו בפסיקת בית המשפט לענייני משפחה. חרף האמור, ניתן לטעון כי סעיף 42 לחוק הירושה אינו קוגנטי, ובני זוג יכולים לסטות ממנו בכל האמור ביחס לזכות לשנות את ההחלטה בדבר זהות היורשים. בנוסף, יש לבחון את הוראות הצוואה ההדדית במטרה לבחון אם בני הזוג בחרו לסטות מהוראות החוק. פתרון משפטי זה מכונה גם "הוראה אחרת בצוואה הדדית" בהתאם לסעיף 8א. לחוק הירושה. לפיכך, נדרשת התייחסות דקדקנית להוראת הצוואה המדוברת ופרשנותה המילולית. במקרים שבהם מכילה הצוואה הוראה האוסרת על ביטול מוחלט של הצוואה ההדדית, יש להניח שתבוטל ההוראה הסותרת את ההתחייבות שבין בני הזוג (להרחבה ראה גם ביטול צוואה הדדית). כך או אחרת, עינינו הרואות כי הסדר יורש אחר יורש משקף בעייתיות המבטאת צורך בעורך דין מומחה לענייני ירושה לשם עריכת צוואה המכילה הוראות מסוג זה. קראו גם על עריכת צוואה בכתב יד, צוואה בעדים ו-צוואה בפני רשות.
הרחבה משפטית
[i] ע"א 598/75 רזניק נ' רזניק, פ"ד ל(1), 749
[ii] בע"מ 10807/03 אליקום זמיר נ' רות גמליאל, פורסם במאגרי המידע
[iii] ע"א 9/74 רחל אינזל, ואח' נ' דורה קוגלמס ואח', פ"מ כט(1) 663
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
