פרשנות צוואה
פרשנות צוואה מתחייבת כאשר הצוואה או הוראה בצוואה אינה ברורה ומשתמעת לשני פנים או יותר. במקרה שכזה, מנסה בית המשפט לענייני משפחה, לבקשת אחד הצדדים להליך, לעקוב אחר רצונו האחרון של המנוח באמצעות בחינה של לשון הצוואה, ניסוח הצוואה ו- נוסח הצוואה ובמקרים מיוחדים, גם של הנסיבות החיצוניות האופפות את עריכתה של הצוואה. פירוש הצוואה נדרש לשם צמצום אי בהירותה של הצוואה ולכן הוא מחייב דיון לגופו של עניין ביחס לכוונתו של המנוח בצוואתו, משעה שהצוואה היא הצהרתו של אדם בדבר האופן שבו יחולק רכושו לאחר פטירתו. המסקנה היא, כי כל דיון בענייני צוואתו של אדם שאינה ברורה על פניה, עוסק בניסיון להתחקות אחר רצונו האחרון והחופשי של המנוח ומה היה אומד דעתו. כל פעולותיו של בית המשפט לענייני משפחה מכוונות לקבוע, מה אכן רצה המוריש לתת לאחר פטירתו ומי יהיו יורשיו, ולדאוג למימושו של רצון זה, מקום שבית המשפט קבע בפרשת כלפה ורבות אחרות, כי מצווה היא לקיים דברי המת: "כל מאבק סביב צוואתו של אדם מעלה מצידו את שאלת 'כבוד המת', השלוב בעיקרון הכללי של 'כבוד האדם', אשר היה לעיקרון-על במשפטנו עם קבלת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקת בית משפט זה לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת"[i] פרשנות צוואה מבוססת על סעיף 54 לחוק הירושה. לפי החוק, יש להסתמך בראש ובראשונה על הדברים הרשומים בצוואה ואם הדברים אינם ברורים, ניתן לעקוב אחר רצונו של המצווה בהתאם לנסיבות החיצוניות לעריכת הצוואה. בפסק הדין בע"א 239/89 שורש נ' גלילי נקבע כי מפרשים את הצוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, אך במידה והיא אינה משתמעת מתוכה, ניתן להתבסס גם על נסיבות הצוואה. המבחן במקרה כזה הוא של פרשנות צוואה חד שלבית . בודקים את לשון הצוואה ואם לא ניתן להבין מתוכה למה התכוון המנוח, ניתן לפנות לנסיבות החיצוניות. אך בה בעת, הרחיבה פסיקת בתי המשפט הרחיבה את דיני פרשנות צוואה מעבר לאמור בסעיף 54 לחוק הירושה ובפסק דין שורש נ' גלילי. בפסק הדין בעניין אפרופים, עלה כי ניתן לפרש את הצוואה גם במובן נרחב יותר, אשר אינו נצמד ללשון הכתובה בה, אלא לנקוט בדרך של פרשנות צוואה דו שלבית. נשיא בית המשפט העליון א' ברק קבע כי ניתן לעשות זאת במספר מקרים: כאשר יש צורך לתקן טעות שנפלה בצוואה, כאשר יש להשלים הוראה חסרה בצוואה, כאשר לא ניתן לממש את הוראת הצוואה אך ניתן לממש אותה בקירוב, וכאשר מבקשים להגשים את אומד דעתו של המצווה באופן חליפי לכוונה הרשומה בצוואה עצמה. דומה כי השאלה כיצד תפורש צוואה כיום היא שאלה שתלויה גם בגישתו האישית של השופט היושב בדין, מקום שקיימים שופטים המרחיבים את יריעת פרשנות הצוואה בהתאם למשנתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס א' ברק וישנם כאלו הדוגלים בצמצום של פרשנות הצוואה, כגון שופט בית המשפט העליון נ' הנדל.
לשון הצוואה
פרשנות צוואה מבוססת על סעיף 54 לחוק הירושה. לפי החוק, יש להסתמך בראש ובראשונה על לשון הצוואה, לאמור – הדברים הרשומים בצוואה ואם הדברים אינם ברורים, ניתן לעקוב אחר רצונו של המצווה בהתאם לנסיבות החיצוניות לעריכת הצוואה. בפסק הדין בע"א 239/89 שורש נ' גלילי נקבע כי מפרשים את הצוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, אך במידה והיא אינה משתמעת מתוכה, ניתן להתבסס גם על נסיבות הצוואה. המבחן הוא דו שלבי. ראשית, בודקים את לשון הצוואה ואם לא ניתן להבין מתוכה למה התכוון המנוח, ניתן לפנות לנסיבות החיצוניות. אך בה בעת, הרחיבה פסיקת בתי המשפט הרחיבה את דיני פרשנות צוואה מעבר לאמור בסעיף 54 לחוק הירושה ובפסק דין שורש נ' גלילי. בפסק הדין בעניין אפרופים, עלה כי ניתן לפרש את לשון הצוואה גם במובן נרחב יותר, אשר אינו נצמד ללשון הכתובה בה. נשיא בית המשפט העליון א' ברק קבע כי ניתן לעשות זאת במספר מקרים: כאשר יש צורך לתקן טעות שנפלה בצוואה, כאשר יש להשלים הוראה חסרה בצוואה, כאשר לא ניתן לממש את הוראת לשון הצוואה אך ניתן לממש אותה בקירוב, וכאשר מבקשים להגשים את אומד דעתו של המצווה באופן חליפי לכוונה הרשומה בצוואה עצמה. דומה כי השאלה כיצד תפורש צוואה כיום היא שאלה שתלויה גם בגישתו האישית של השופט היושב בדין, מקום שקיימים שופטים המרחיבים את יריעת פרשנות הצוואה בהתאם למשנתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס א' ברק וישנם כאלו הדוגלים בצמצום של פרשנות הצוואה, כגון שופט בית המשפט העליון נ' הנדל. במקרה שבו נוסח הצוואה ברור, אין מקום לפרש אותה ויש ליתן לה תוקף מבלי להתייחס להנחות שונות ומשונות, פרי מחשבות יצירתיות של אחד הצדדים להליך של התנגדות לצוואה. כמו כן, כאשר נוסח הצוואה ברור אין מקום להתייחס לנסיבות החיצוניות לעריכת הצוואה, חייו של המנוח או מערכת יחסיו עם היורשים, שכן אומד דעתו של המצווה ברור. בע"א 412/79 מנחם נ' שילה נקבע: "לא הייתה לשון זו 
משתמעת לשתי פנים, חזקה עליה שהיא מביעה כוונת המצווה. לנסיבות חיצוניות ניתן להזדקק, אם אומד דעתו אינו משתמע מתוך הצוואה עצמה". עינינו הרואות, חייבת להיות שאלה של ממש לגבי כוונת המצווה בהוראת הצוואה, על מנת שבית המשפט לענייני משפחה יפנה לפרש את הצוואה.קיימות שתי דרכים לפירוש הצוואה: פרשנות צוואה חד שלבית, פרשנות צוואה דו שלבית.
ניסוח הצוואה
כל אמרה או ציווי של אדם בצוואתו, אף אם נאמרה בלשון בקשה או מחילה, יכולה לשמש כהוראת צוואה ובלבד שניתן להבין את ההוראה על כל סמנניה. אדם יכול לערוך צוואה בעצמו, אלא שמומלץ להסתייע בעורך דין ירושה או עורך דין צוואות, נוכח החשיבות האדירה שיש לניסוח המדוייק שיש להשתמש בו וכן לצורך לצפות התנגדות ממי שנושל מהצוואה. על מנת שהצוואה תיערך כדין, יש להקפיד להימנע מכל מעורבות בעריכתה ומכל ניסיון להשפיע באופן שאינו הוגן על המצווה, ונדגיש כי השפעה סתם היא השפעה מותרת. אין כל פגם בפניה למצווה בבקשה שיוריש את עזבונו לפונה, אלא אם הפניה נעשתה בכפיה, בעושק, תוך ניצול מצבו או חולשתו של המצווה על מנת להביאו לערוך צוואה שאינה פרי רצונו האחרון והאמיתי.
קיום צוואה עדיף
קיום הצוואה עדיף וזהו הכלל המנחה בעת ניסיון לפרשנות הוראת צוואה. העיקרון המצוטט לעיל בפרשת כלפה מנחה את בית המשפט לחתור תמיד לקיים את הצוואה וזוהי ברירת המחדל ורק בלית ברירה, יפסול את הצוואה או חלק ממנה. מימוש רצונו של המנוח הוא עניין מקודש במשפט הישראלי. זהו עניין של כבוד האדם המנוח. הבסיס לקדושת העיקרון טמון בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מושכלות היסוד הן כי האינטרס היחיד הראוי להגנה בצוואה הוא רצונו של המצווה וזכותו של המנוח לצוות כרצונו בצוואתו נשמרת עד ליום פטירתו. זכות זו כה חזקה היא, עד כי לא ניתן להתנות עליה בחוזה או הסכם (למעט אם התחייב בהסכם ממון בו מחולק רכוש כלפי אחר או בצוואה הדדית). לפיכך, לא ניתן לחתום על הסכם המונע מהמוריש לצוות כרצונו ולא ניתן לסכם איתו בימי חייו שימנע מלשנות את צוואתו, גם בתמורה, כפי שנפסק בפרשת טלמצ'יו ואחרות:"אכן, המצווה רשאי לשנות בכל עת את צוואתו. התחייבות (בחוזה או בצוואה עצמה) שלא לשנותה אינה תופסת (סעיף 27 לחוק הירושה). מטרת דין הצוואה בכלל – ודיני פרשנות הצוואה בפרט – הוא להגשים את רצונו ('אומד דעתו') של המצווה" [ii].
פירוש נסיבות הצוואה
חשוב לפרש את הצוואה, ככל שהיא אינה ברורה, בכדי לקיים את רצונו של המנוח. אמנם, עיקרון החופש לצוות קובע כי בית המשפט יטה, ככל שניתן, לקיים את צוואתו של המנוח, אך עיקרון זה אינו חף ממגבלות. בפרשת עופרי נקבע:"כלל זה אין משמעותו כי בית המשפט ייצור צוואות עבור נפטרים שלא עשו כן בעצמם אך ורק מתוך כוונה ליתן ביטוי לרצון משוער של נפטר זה או אחר, אך מקום שהנפטר אמר דברים מפורשים, יש, ככל שהדבר אפשרי, לשאוף לכך שדברים אלה יבוצעו" [iii]
פירושים שונים לצוואה
פירוש הצוואה עשוי לעמוד למול אתגר של ממש, ככל שעומדים בפני בית המשפט שני פירושים לצוואה אחת. היה וקיים פירוש צוואה אחד אשר מקיימה ופירוש צוואה שני שיבטל אותה או הוראה מהוראותיה, יעדיף בית המשפט את פירוש הצוואה המקיים אותה. הבסיס המשפטי לעיקרון הקיום של הצוואה מצוי בסעיף 54(ב) לחוק הירושה אשר קובע כי "צוואה הניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף". עיקרון זה נכון גם לגבי הוראות יחידות או עצמאיות בצוואה. כלומר, כאשר קיימת הוראה בסעיף יחיד הניתנת לשני פירושים, בית המשפט ישאף לפעול באופן שיאפשר את קיום ההוראה. לעומת זאת, במקרה בו קיימים מספר פירושים אשר אין אפשרות להעדיף אחד על משנהו, תהיה הוראת הצוואה סתומה ודינה ביטול, בהתאם להוראות סעיף 33 לחוק הירושה הקובע לאמור "הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה –בטלה".
פרשנות צוואה חד שלבית
פרשנות צוואה חד שלבית היא השיטה ההיסטורית שבה השתמש בית המשפט לשם פרשנות הצוואה. בעבר, פירש בית המשפט את רצונו של המצווה על פי נוסח הצוואה (הטקסט) בלבד בהסתמך על הוראת סעיף 54 לחוק הירושה. אם הצליח בית המשפט להתחקות אחר רצונו של המנוח מתוך שימוש בנוסח הצוואה, הוא הסתפק בכך וקבע את כוונת המוריש על סמך המילה הכתובה בלבד. במקרה שבו בית המשפט לא הצליח להתחקות אחר רצונו של המנוח מתוך צוואתו, הוא פנה לבחון את הנסיבות החיצוניות שבעטיין נערכה הצוואה. פרשנות מסוג זה מכונה פרשנות צוואה חד שלבית, שכן היא נסמכת על שלב אחד בלבד של פרשנות. שיטת פרשנות צוואה חד צדדית נסוגה למול פרשנות צוואה דו שלבית בהתאם למשנתו הליברלית של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק.
פרשנות צוואה דו שלבית
בפרשת טלמצ'יו נקבעה על ידי נשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק, דרך חדשה לפירוש צוואה המבטלת את השיטה החד שלבית, שיטה המכונה פרשנות הדו שלבית או גישת הפרשנות השלובה.עקרונות השיטה הדו שלבית קובעים כי על אומד דעת המצווה ילמד בית המשפט מכל מקור אמין ולא יבחין בין פרשנות של לשון או נוסח צוואה (פרשנות פנימית) ופרשנות הנסיבות החיצוניות לצוואה (פרשנות חיצונית) [iv]. בכך, התווה בית המשפט לראשונה דרך חלופית להתחקות אחר כוונתו של המצווה. בפסק דין ידוע זה נקבע למעשה, כי אפילו אם לשונה או נוסח הצוואה ברורה, עדיין ניתן ללמוד מן הנסיבות החיצוניות, כי כוונתו של המצווה המנוח היתה שונה בצוואתו, שכן "במתח הפנימי שבין "הגוף" (הטקסט של הצוואה) לבין "הנשמה" (אומד דעת המצווה), יש ליתן, בפרשנות הצוואה, משקל מיוחד ל"נשמה". הטעם לגישה פרשנית זו של הצוואה, נעוץ בעובדה שהאינטרס היחיד הראוי להגנה בצוואה הוא רצונו של המצווה. לפיכך,בית המשפט בוחן אם הצוואה סבירה על פי הבנתו של בית המשפט את הגיונו של המצווה. בחינה זו נעשית על יסוד הראיות המלמדות על תמונת חייו של המצווה בטרם כתב את צוואתו, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו. שיטת הפרשנות השלובה מאפשרת לנו להתחקות באופן יעיל יותר אחר הגיונה של הצוואה, והאם ההוראות הרשומות בה אכן מתיישבות עם אמונותיו ורצונותיו של המנוח או שמא הן תולדה של השפעה בלתי הוגנת או מעורבות בעריכת הצוואה וכו'. בדרך שכזו, ניתן גם להתחקות ביתר פירוט אחר גמירות דעתו של המנוח לצוות בצוואה כפי שמשתמע מהוראותיה.
פסקי דין פרשנות צוואה
[i] ע"א 724/87 – ורדה כלפה (גולד) נ' תמר גולד, פ"ד מח(1), 22
[ii] ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 826; ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג(1) 772, 781; ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר, פ"ד מה(2) 81, 85; ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 705
[iii] ע"א 449/88 עופרי נ' פרלמן, פ"ד מה (1) 600, 607 (1990), ע"א 360/93 אוברזנסקי נ' גרין, תק-על 95(3) 441
[iv] ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג (2), 817
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
ייצוג בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה מפני התנגדות לצוואה, ותביעות לביטול מתנה, עריכת צוואה
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
