פסקי דין נבחרים בדיני ירושה
פסקי דין נבחרים בדיני ירושה הינו מאגר מידע המכיל פסקי דין המכילים הכרעות משמעותיות או יוצאות דופן שפורסמו בעניינים הנוגעים לדיני ירושה וסכסוכי ירושה. פסקי הדין נאספים על ידי עורכי דין במשרד עוה"ד של ד"ר רן מובשוביץ – עורך דין ירושה ומפורסמים לציבור הרחב.
ביטול צוואה
במשפט אחד: ביטול צוואה על ידי מצווה דורש מהאחרון ביצוע פעולה בהתאם לאחת הצורות שבהן נעשית צוואה. ניסיון לבטל צוואה באופן אחר, כגון במשלוח מכתב ביטול לעורך דין שהיה עד לצוואה, אינו מבטל את הצוואה.
מספר הליך: ת"ע 19609-03-20 פלונית נ' אלמונים מיום 09/08/21 בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת בפני כב' השופט הבכיר, אסף זגורי. (פורסם על ידי מערך הדוברות).
תיאור ההליך: התיק הנדון דן בתובענה לביטול צו קיום צוואה בטענה כי היא בוטלה על ידי המנוח כעולה ממכתב ביטול שנשלח לעורך הדין שהחזיק בצוואה והיה עד לעריכתה.
טענות הצדדים: המבקשת טענה כי המנוח ביטל מפורשות את הצוואה במכתב שנערך בכתב ידו ובחתימתו, ובכך מילא את דרישות סעיפים 19 ו-36 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. מנגד, טענו המשיבים כי המנוח לא ביטל את צוואתו, ועובדה היא שהצוואה נשמרה בביתו או בחזקת אשתו המנוחה עד יומו האחרון, ולא נעשתה על ידו צוואה חדשה. בנוסף טענו המשיבים כי לאור העובדה שצוואתו של המנוח היא צוואה בפני עדים, ניתן לבטלה רק בהשמדתה או על ידי עשיית צוואה אחרת.
הכרעת בית המשפט לענייני משפחה: בית המשפט פסק כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שהמנוח אכן ביטל את צוואתו. בפסק דינו ציין בית המשפט כי העובדה כי שלושה מילדי המנוח טוענים כי המנוח ביקש לבטל את הצוואה ומהלך בקשת קיום הצוואה לא נעשה בשיתופם מעוררת בו אי נוחות רבה, אך אין בה כדי להתגבר על העובדה שהמנוח הותיר אחריו צוואה שידע שעליו להשמידה על מנת לבטלה, וכאשר אין ראיות מכלי ראשון אודות רצונו של המנוח לבטל את הצוואה.
בית המשפט הוסיף כי "ביטול מפורש" של צוואה מהווה פעולה משפטית חד צדדית ומידית של המצווה, וצריך שיעשה "באחת הצורות לעשייתה" של צוואה. בית המשפט הבהיר כי אין זה משנה באיזו צורה נערכה הצוואה אשר כעת מתבקש ביטולה. עוד קבע בית המשפט כי יש לקיים את הדרישות המהותיות של צורת הביטול, בלא לדקדק בצורות הפורמאליות, ובלבד שביהמ"ש שוכנע בגמירת דעתו של המצווה להצהיר על בטלות הצוואה. על כן גם אם ביהמ"ש שוכנע באמיתותה של הצהרת הבטלות, הוא ייתן לה תוקף גם אם נפל בה פגם או חסר פורמאלי, ובלבד שקוימו ייתר הדרישות המהותיות.
בית המשפט לא שוכנע בכל הנוגע לנסיבות עריכת מכתב הביטול וכתיבתו על ידי המנוח, ולא הוכח שהוא נכתב על ידו או נחתם על ידו, או כי נמסר על ידו לעורך הדין. ניכר מהראיות שהונחו לפני בית המשפט כי המנוח יתכן ושקל או רצה בשלב מסוים לבטל את הצוואה, אולם הוא מימש מחשבה זו עד תום כאשר העובדה שנותרה צוואה מקורית בביתו סותרת את האינדיקציות הנטענות על ידי המבקשת.
בית המשפט דחה את הבקשה לביטול צו קיום צוואה וקבע כי צוואתו של המנוח בת תוקף.
נטל השכנוע להוכחת השפעה בלתי הוגנת יוותר על הצד הטוען לקיומה
במשפט אחד: גם אם נטל הראיה התהפך לצד המבקש לקיים את הצוואה, נטל השכנוע יוותר על כתפו של הטוען להשפעה בלתי הוגנת.
מספר הליך: עמ"ש 19634-11-20 א. ואח' נ' א.– מיום 19/07/21 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפני כב' השופטים ורדה פלאוט, צבי ויצמן ורמי חיימוביץ.
תיאור ההליך: התיק הנדון דן בסוגייה בה נערכה צוואה הדדית בשנת 1997, לפני חקיקת סעיף 8א לחוק הירושה, שנערכה על ידי המנוח ואשתו הראשונה ז"ל, שהלכה לעולמה לפניו, ובקיומה של צוואה מאוחרת שנערכה על ידי המנוח, ובה הדיר את ילדיו והוריש את כל עזבונו לאשתו השניה. המערערים טענו לאי כשירותו של המנוח, והעלו טענות מטענות שונות להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיבה כלפיי המנוח ועל מעורבותה בעריכת הצוואה, ולכך שלא ניתן לקיים את צוואתו המאוחרת של המנוח לאור קיומה של צוואתם ההדדית של המנוח ואשתו הראשונה.
ערכאת הערעור קבעה כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בקביעות עובדתיות שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא אשר דן במכלול טענות המערערים, בחן את כלל הראיות שהונחו לפניו תוך שהוא בורר היטב בין טענה שהוכחה לבין כזו שנטענה מבלי להוכיחה עד תום.
ערכאת הערעור פסקה כי כאשר עסקינן בטענות שעניינן השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה או מעורבות בעריכתה – נטל הראיה ונטל השכנוע להוכחת הטענה מוטלים על שכמו של הטוען לכך. כך שגם אם הצליח הטוען להעלות תמיהות ופירכות בגרסת הצד שכנגד ואף להעביר את נטל הראיה לשכמו- בית המשפט עדיין יידרש לבחון האם עלה בידו של הטוען לעמוד בנטל השכנוע הכולל. ערכאת הערעור פסקה כי "נאמר שעלה בידי המערערים להעלות תמיהות כאלה ואחרות באשר לנסיבות הקשורות בעריכת הצוואה…לא עלה בידם לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי הופעלה על המנוח השפעה בלתי הוגנת".
בנוסף, נפסק כי עצם העובדה שהמערערים בחרו להעלות שלל טענות כנגד אמיתות הצוואה וכשירותו של המנוח, בעוד שהמערערים ידעו היטב כי המנוח היה כשיר לצוות במועד עריכת הצוואה, וכל טענותיהם נטענו כלאחר יד ואך ורק בשל כך שניתן היה להעלותן – בית המשפט שלערעור קבע כי יש בדבר כדי להשליך אף על טענותיהם האחרות וכי "זה שאינו מהסס וטוען מכל הבא ליד מתוך תקווה שמא תעלה ותצלח אחת מהטענות הנטענות על ידו – ראוי לפקפק בטיב טענותיו".
לעניין טענתם של המערערים לקיומה של צוואה הדדית הקודמת לעריכת הצוואה שנערכה על ידי המנוח, קבע בית המשפט כי מדובר בצוואה הדדית שנערכה בשנת 1997, דהינו לפני חקיקתו של סעיף 8א לחוק הירושה, כאשר קודם לתיקון לא היתה כל מניעה לבטל צוואה הדדית קודמת. בנוסף קבע בית המשפט כי עצם העובדה שהמנוחה שינתה את צוואתה ההדדית בשנת 2002, מלמדת כי הצדדים הבינו כי אין מניעה מצד מי מהם לשנות את הצוואה.
מחיקת תביעה בענייני ירושה בשל פטירת התובעת
במשפט אחד: על מנת להמשיך בניהול הליך בדיני ירושה שאחד הצדדים בו נפטר, חובה על יורשיו להיכנס בנעליו, שאחרת דין התביעה להימחק.
מספר ההליך: ת"א 65112-06-18 רוידי ואח' נ' רוידי ואח'- מיום 26/07/21 בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופטת חיה זנדברג.
תיאור ההליך: התביעה הוגשה כאשר אחת התובעות בה הלכה לעולמה. מניסוח התביעה עולה כי התובעת האמורה מהווה חלק אינטגרלי, בלתי ניתן להפרדה מהתביעה ומהסעדים שנתבעו במסגרתה. התובעים לא הבהירו מה הדין ביחס לאותם סעדים שלא ניתן עוד לקיימם לאור פטירתה של אחת התובעות, והנתבעים טענו כי לא ניתן להמשיך בניהולה של התביעה בדרך בה נוסחה על ידי התובעים.
בית המשפט הורה על מחיקת תביעתם של התובעים בתיק הנדון, וזאת לאחר שורה ארוכה של מחדלים דיוניים שנעשו על ידם. בין מחדליהם של התובעים נקבע כי התובעים לא נקטו בכל מהלך דיוני שהוא לאחר פטירתה של אחת התובעות בתיק, תביעתם הוגשה לפני למעלה משלוש שנים אך עד לעת מתן החלטה זו, ההליך לא התקדם וזאת מחמת שניתנה לתובעים האפשרות להסרת מחדלים דיוניים כאלו ואחרים.
מחדלם הדיוני האחרון הוא ששבר את גב הגמל, ובית המשפט קבע כי הוא כזה שאינו מאפשר את המשך ניהולה של התביעה, מקום שהתובעים עצמם אינם נוקבים במועד בו בכוונתם להסירו ונראה כי אין בכוונתם לעשות כן.
במתן החלטתו ביסס ביהמ"ש קביעתו על החלטתו של בית המשפט העליון שניתנה בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן פ"ד לח(2) 143 (1948), ועל יסוד סעיף 12(ב) לחוק הירושה התשכ"ה-1965, הקובע כי "פעולה של אחד ואחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית המשפט, מראש או למפרע".
בית המשפט אף קבע כי אכן על דרך הכלל, מקום בו בעל דין נפטר, ועל מנת שניתן יהיה להמשיך את ההליך בעניינו, מצורפים יורשיו במקומו על פי בקשה מתאימה. הדברים אמורים בייחוד במקרה בו הנפטר הינו התובע עצמו, שאז רשאי הנתבע לעמוד על הצירוף האמור לבל ייאלץ לשוב ולהתדיין מספר פעמים באותו עניין.
אך כאמור, במקרה הנדון התובעים לא ביקשו לתקן את כתב התביעה על דרך צירוף יורשיה של התובעת ז"ל כצד להליך.
נקבע כי התובעים הם שפתחו בהליך, ועליהם מוטלת החובה לדאוג לכך שניתן יהיה לנהל את ההליך. מאחר ובמקרה הנדון נתבעות זכויות נטענות מכוח ירושה, ואחת היורשות – שמלכתחילה הייתה, ולא בכדי, צד להליך – נפטרה, לא ניתן להמשיך בהליך מבלי שמתבהרת עמדת יורשיה ביחס להליך. החובה לעשות כן מוטלת על התובעים שפתחו בהליך. ומאחר שלא עשו כן, לא ניתן להמשיך בניהולה של התביעה, ודינה להימחק.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב – יפו 6520206
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה. .
