יורשים אחדים
עו”ד דיני צוואה ומתנה
הסדר "יורש אחר יורש" הקבוע בסעיף 42 לחוק הירושה מורה, כי המוריש מצווה רכושו ליורש הראשון, ואולם, במותו של היורש הראשון יירש את העזבון יורש שני.
"42. (א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר. (ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה. (ג) השני יזכה אם היה כשר לרשת את המצווה בשעת זכייתו, אף אם לא היה כשר לכך במות המצווה; מת השני לפני שעת זכייתו או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת. (ד) הוראת צוואה על דרך זו ליותר משניים – בטלה, זולת הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בשעת עשיית הצוואה."
האם היורש הראשון הוא בעלים של נכסי הירושה
עד להגעת העזבון לידיו של היורש השני, היורש הראשון הינו הבעלים של הרכוש והוא רשאי לעשות בו כבשלו, לרבות העברתו בימי חייו לאחר, בתמורה או שלא בתמורה. היורש השני יורש איפוא רק את שהותיר היורש הראשון, ככל שהותיר. ברם, על היורש הראשון מוטלת מגבלה מיוחדת – הוא אינו רשאי לגרוע מחלקו של היורש השני ע"י עריכת צוואה כאמוא בסעיף 42(ב) לחוק הירושה:
"יורש ראשון הוא איפוא בעלים לכל דבר … אכן, יורש ראשון יודע שהמצווה ביקש כי הנכסים יגיעו, כעיקרון, לידיו של יורש שני, אך ידיעה זו – כשהיא לעצמה – אין בה כדי להטיל מגבלה משפטית על כוחו לעשות במה שקיבל שלו: יכול ורשאי הוא לכלות את נכסי העזבון – כולם או חלקם – ומבחינה משפטית גרידא עושה הוא על דרך זה כדין"
עמדת הפסיקה היא, כי אין להתערב במעשיו של היורש הראשון, אפילו בזבז את כל נכסי העזבון, בשעה שידוע לו, כי המצווה ביקש להורישו גם לאחר. אמנם, אפילו נדמה כי מהלך הבזבוז של היורש הראשון הינו בלתי מוסרי לכאורה כלפי היורש השני, אין בכך ולא כלום, שכן הדבר מותר לו.
האם אחד היורשים עדיף על רעהו
אף שאין צורך לנמק את זכותו של היורש הראשון, יש ליתן את הדעת שאין מקום ואין יסוד לקבוע, בהעדר תנאים אחרים שנקבעו על ידי המצווה, כי ליורש השני זכות עדיפה משל זכותו של הראשון, שעליה יש להגן, במיוחד לאור העובדה, שהמצווה עצמו בחר להעדיף את היורש הראשון בעצם ציונו ובחירתו כקודם לשני.
אכן, עדיפותו של היורש הראשון אינה מוחלטת כאמור, ואולם ההגבלות על עשייה ברכוש תלויות רק ברצונו של המצווה ובו בלבד, וזה העיקר. יש להניח, כי ככל שהיה ברצון המצווה להגביל את היורש הראשון מעשייה בירושתו, חזקה עליו שהיה עושה כן. תכלית ההוראה בסעיף זה מיוסדת בכיבוד רצונו של הנפטר, לשלוט ברכושו לאחר פטירתו, במגבלות מסוימות.
כאמור, אף אם המצווה לא הגביל את ה-יורש הראשון מעשייה בירושה שקיבל, מורה סעיף 42(ב) לחוק הירושה על הגבלתו של היורש הראשון מלהוריש את הרכוש שקיבל לאחר באמצעות צוואה. הסיבה הברורה למגבלה זו הינה ההגנה על רצונו של המצווה, כפי שהופיעה בצוואה, שלאחר היורש הראשון יזכה היורש השני.
זכות להעביר את נכסי העיזבון
זכותו של המצווה לקבוע מה יעשה ברכושו מיוסדת גם בהוראות חוק נוספות. סעיף 45 לחוק הירושה מאפשר למוריש להתוות בצוואה הוראות המצוות או מגבילות את היורש הראשון מלעשות בירושתו כאוות רצונו. סעיף 53 לחוק הירושה מקנה למוריש זכות להתנות את הירושה והשימוש בעזבון בתנאים שיקבעו, וקובע כי סעיפים 41-52 לחוק הירושה לא יחולו אם הצוואה מכילה הוראות הנוגדות אותן. נקבע בין היתר: "המחוקק קבע כי ליורש הראשון תהא זכות לעשות ברכוש כבשלו, הוראה זו ניתנת לשינוי רק "בהוראה אחרת" על פי סעיף 53 חוק הירושה והוראה כזו צריכה להימצא בצוואה". אחת המשמעויות העולות מן האמור לעיל היא, שהמצווה רשאי להורות בצוואתו, כי היורש הראשון יוכל להעניק לאחר את הרכוש שירש בצוואתו, אם ירצה בכך, אף לאדם אחר, שאינו היורש השני, אם יבחר בכך.
סוגי הגבלות על הירושה
3 סוגי ההגבלה שניתן להחיל על היורש הראשון בהסדר יורש אחר יורש הוצגו בפרשת שחם:
"שלושה מצבים מעמידים עצמם לפנינו: הראשון הוא, שמוריש קובע מפורשות ובלשון ברורה הגבלות על כוחו של יורש ראשון לנהוג בנכסי הירושה מנהג בעלים; השני הוא, שמוריש אינו קובע כך מפורשות ובלשון ברורה, אך ניתן להסיק כוונתו זו מכלל הוראות הצוואה ומחומר לגיטימי אחר לפירוש הצוואה… המצב השלישי הוא, שמוריש אינו קובע אלא הוראה של יורש אחר יורש על דרך הסתם … "
הוראה המגבילה את העברת נכסי הירושה
ככל שלא קיימת הוראה המגבילה את זכות היורש לעשות או להימנע מלעשות דבר בזכייתו, הרי שלא חלה כל הגבלה עליו למעט זו המופיעה בסעיף 42(ב) לחוק הירושה כפי שנקבע בפרשת ד.א:
"24. השאלה הטעונה הכרעה היא איפוא האם יש בצוואה הוראה המסייגת את זכותו של המבקש לעשות במה שקיבל כבתוך שלו או הוראה המטילה עליו חיובים במובן סעיף 45 לחוק הירושה, לפיהם עליו להימנע ממכירת הנכס…במקרה שלפניי, המנוחה רצתה להוריש את רכושה בראש וראשונה לבעלה, הוא המבקש. היא כתבה זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים בסעיף 4 לצוואה. האם ביקשה המנוחה להגביל את כוחו של המבקש לעשות בחייו בנכסים כרצונו? לא מצאתי לכך תימוכין לא בהוראות הצוואה ולא בנסיבות שאפפו את עריכתה, על פי התמונה שמצטיירת מן התצהירים. מלבד מילותיו המופרשות של סעיף 4, בסעיף 5 מוסיפה המנוחה וקובעת כי רכושה יעמוד לרשותו, לשימושו להנאתו של המבקש עד לפטירתו. לו רצתה המנוחה להגביל את הרשות, השימוש או ההנאה של המבקש מהרכוש, מה היה טבעי יותר מלכלול את ההגבלה בסעיף 5 לצוואה? והנה, אין בצוואה כל חיוב או הגבלה המופנים כלפי המבקש, לא בסעיף 5 ולא באף אחת מההוראות האחרות בצוואה".
האם מותר לערוך צוואה ולהוריש את הנכסים
מנגד, המגבלה על המצווה בסעיף 42(ד) לחוק הירושה הינה בגדר הוראה קוגנטית ולא ניתן לשנותה, גם בהוראת צוואה מפורשת. מדובר בהסדר חיובי, לפיו רשאי המצווה לצוות את עיזבונו לשניים בלבד, ומכאן עולה, שהמחוקק כיוון לכך כי הוראת הציווי תכיל את זהותו של מי שיירש ולא זהותו של מי שלא יירש, כך שלא ניתן לטעון לכאורה כי המצווה התכוון לקבוע מי ינושל באמצעות הסדר של יורש אחר יורש.
המחוקק הגביל איפוא את האפשרות לצוות ליותר משניים בדרך של יורש אחר יורש. כאמור, מדובר בסעיף קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו באמצעות צוואה. התוצאה היא כי הוראת צוואה במסגרתה קבע המוריש כי לאחר היורש הראשון יקבל את עיזבונו היורש השני ולאחריו, היורש השלישי, אינה הוראה כשרה בהתייחס ליורש השלישי ואילך.
עורך דין ירושה – עו"ד דר' רן מובשוביץ הוא עורך דין צוואות וירושת המתמחה באופן בלעדי בהליכי התנגדות לצוואה, הגנה על צוואה, הגנה על הסכם מתנה וביטול הסכם מתנה.
