תניית סילוקין בצוואה
תניית סילוקין בצוואה היא הוראה המופיעה בצוואה (תניה בצוואה) הקובעח איסור על תקיפתה המשפטית באמצעות הגשת התנגדות לקיומה. משמעותה של המילה "תניה" היא תנאי. התנייה מבוססת על סעיף 44א' לחוק הירושה הקובע כי "המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד". במשפט האנגלי
מכונה התניה "no contest clause", כלומר, סעיף האוסר על התנגדות.
דוגמא ל תניה בצוואה
מנחם הורה בצוואתו כי כל מי שיתנגד להוראותיה יקבל 5 שקלים חדשים בלבד אף אם בית המשפט ימצא שהמתנגד צודק. אשתו, אנה, קבעה בצוואתה, כי מי שיהין להתנגד להוראותיה ינושל מכל העיזבון שהורישה לו. שתי ההוראות דנן הן תניות אי סילוקין בצוואה. תניה זו בצוואה היא בפועל סוג של הוראת יורש על תנאי בצוואה, במשמע, כי רק בהתקיים או בחדילת קיומו של תנאי בצוואה, תהא תקפה הוראת ההורשה ליורש כאמור ב-סעיף 44א לחוק הירושה.
אכיפת התניה האוסרת על התנגדות לצוואה
בפרשת אנגלמן נקבע כי איסור תקיפת צוואה יאכף רק בתנאי שההתנגדות הוגשה ממניעים פסולים [i]. לכן, הוראה הקובעת כי יורש בצוואה יאבד את זכויותיו לרשת אם יתנגד לקיום הצוואה לא תאכף, אם ההתנגדות הוגשה בתום לב ומתוך סיבות סבירות.
הסיבה לכך היא שהוראה האוסרת על תקיפת צוואה נוגדת את זכותו של אדם לקבלת יומו בבית המשפט. שוו בנפשכם שאותו יורש יודע ומחזיק בידו הוכחות, כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האחרון של המנוח. האם יעלה על הדעת שנמנע ממנו להביא מידע חשוב זה בפני בית המשפט?! השאלה רטורית, כמובן.
המבחן איפוא הוא זה: האם ההתנגדות הוגשה בחוסר תום לב, מטעמים שאינם מוצדקים או בתוך העלאת טענות טורדניות וקנטרניות. היה ואין הדבר כך, תניית הסילוקין לא תאכף. היה ויתברר כי ההתנגדות הוגשה שלא בתום לב כאמור, תאכף התניה והמתנגד לא יירש את חלקו בצוואה.
כך לדוגמא, הגשת התנגדות לקיום צוואה אשר מטרתה האמיתית היא ניסיון לסחוט את הזוכה בצוואה להתפשר עם המתנגד ולהעניק לו חלק מרכוש המנוח, מבוססת על מניע פסול ופעולה זו עשויה להפעיל את תנאי אי התקיפה. במקרה כזה, יש לאכוף את תניית הסילוקין שבצוואה ולקבוע כי המתנגד אינו זכאי למאום.
סיכון שבתקיפת צוואה
היה וההתנגדות לצוואה הוגשה מסיבות לא מוצדקות, תניית הסילוקין תופעל (no contest clause), אך כאן המקום לבחון, מהו אותו סיכון שנובע מתניית הסילוקין למי שבחר בכל זאת להתנגד לצוואה.
הבה נניח שהצוואה מנשלת את אחד מבניו של המנוח ומצווה כי יקבל 10 שקלים ועוד נקבע, כי היה ומאן דהוא יגיש התנגדות, ינושל מכל חלקו בצוואה. עולה, כי הסיכון שנוטל הבן שנושל וקיבל עשרה שקלים, הוא שווה ערך ל-10 שקלים. ברור שאין פה סיכון אמיתי, ותניית הסילוקין איבדה את יכולת ההשפעה שלה.
המסקנה היא, שלא תמיד יש היגיון בתניית סילוקין ולא תמיד היא "מאיימת" על היורש ומונעת ממנו להתנגד לצוואה. המצווה צריך לקחת בחשבון, בעת שהוא עורך את הצוואה, שתניית הסילוקין תמנע התנגדויות, אך ורק אם למתנגד יש מה להפסיד ואם אין לו, סביר להניח שיגיש את התנגדותו בכל מקרה.
הרחבה על תניית סילוקין בצוואה
[i] ע"א 245/85 אנגלמן נ. קליין, פ"ד מ"ג (1) 772
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
