הלכת החוטים השזורים התקבלה בפסיקת בתי המשפט לעניני משפחה בסמוך לאחר פרסומה ואף בהליכי ערעור בבתי המשפט המחוזיים. ב-ת"ע 34123-10-11 איזכר בית המשפט לעניני משפחה את הלכת החוטים השזורים בעת מתן פסק הדין. בפרשת ע"א 45610-09-12 השתמש בית המשפט באימרה "חוטים שזורים לכדי פקעת אחת" בכדי לציין שחוטים של עילות שונות התלכדו יחדיו לכדי תמונת על גדולה של הנסיבות. בפרשת ת"ע 39538-03-19 קבע בית המשפט כי לא פעם הראיות הן נסיבתיות ולכן יש צורך להשתמש בחוטים של עילות שונות בכדי ללמוד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת. בפסק הדין בערעור בהליך עמ"ש (מחוזי תל אביב – יפו) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' קבע כב הש' שאול שוחט והרכב בית המשפט המחוזי, כי הצוואה נשוא ההליך אינה פרי רצונה של המנוחה, בעודו מגיע למסקנה זו מיישום של הלכת החוטים השזורים. במסגרת פסק הדין דנן, העלה בית המשפט המחוזי על נס את הצורך בגילוי מכלול הנסיבות בדרך לבחינת עילות כגון השפעה בלתי הוגנת בהתאם לסעיף 30 לחוק הירושה, ו-מעורבות בעריכת צוואה בהתאם לסעיף 35 לחוק הירושה. בהליך בבית המשפט לעניני משפחה ב-ת"ע (משפחה תל אביב – יפו) 40917-10-17 ש' א' נ' ד' ג' ש', פסל בית המשפט צוואה בשל העובדה שחוטים שונים של עילות שונות שאינם יכולים לבסס עילה עצמאית לפסילת הצוואה התלכדו לכדי מערכת נסיבות המטה את הכף מבחינת מאזן ההסתברויות לכדי קבלת הטענה כנגד הצוואה. כך גם ב-ת"ע (משפחה תל אביב – יפו) 46864-10-17 פלונית נ' פלוני קיבל בית המשפט את ההתנגדות לצוואה בעילת השפעה בלתי הוגנת, בשים לב להלכת החוטים השזורים. לאור הטמעתה של ההלכה המהפכנית בסכסוכי ירושה, חייב כל עורך דין לענייני ירושה להבין וליישם את קביעות ההלכה בתיקי התנגדות המתאימים להוראותיה.
