הסכם ממון מול צוואה
"הסכם ממון" ו-"צוואה" הם שני כלים משפטיים שונים ונפרדים, שנועדו להשלים זה את זה, אך בפועל גורמים לקשיים מעשיים במועד שבו אחד מהם נכנס לתוקף. בפועל, קיים שוני בין צוואות להסכמי ממון. בנוסף, אין כל ספק שמצבים מסוימים מקימים סתירה בין הסכם ממון לצוואה. ההסכמים הם מסמכים שנערכו ונחתמו על ידי בני זוג, ומטרתם להסדיר את ההתנהלות הכלכלית בניהם במשך חייהם ואת אופן חלוקת הרכוש במקרה של פרידה, עקב גירושין או מוות. הסכמי הממון קובעים בסוגיות של רכוש משותף ומה גורלו של הרכוש לאחר פרידה או פטירה. לעומת הסכמי הממון, צוואות מוגדרות כמסמך משפטי, אותו עורך אדם בחייו, ושתכליתן לקבוע את אופן חלוקת נכסיו לאחר מותו ואת זהות היורשים שיזכו בעיזבונו, בהתאם רצונו החופשי. הבעיה העיקרית הנוצרת מקיומם של מסמכים אלו במקביל היא המתח הנוצר בין סעיפיו "הצוואתיים" של הסכם הממון לבין הוראותיו הנוגדות של המנוח בצוואתו. מתח זה יוצר סתירה בין הוראות שני המסמכים, אזי מתעוררת השאלה – מיהו המסמך הגובר, ובהתאם לאילו הוראות יחולק רכושו של המנוח, הוראות הסכם הממון או הוראות הצוואה. מצבים מעין אלו עשויים לגרום ל-התנגדות לצוואה, להביא לתובענה בנושא פרשנות הצוואה וכן להליכים משפטיים לביטול של הסכם הממון או הוראה בהסכמי הממון. נקודה משמעותית נוספת שיש לקחת בחשבון היא העובדה שהסכמי ממון מאושרים בדרך כלל בבית המשפט, כך שקשה מאד לטעון כי אחד מהצדדים לא הבין את המשמעות של ההוראות. במאמר זה נסקור בתמצית את המתח שנוצר ב-הסכם ממון מול צוואה, מהו ה-שוני בין צוואות להסכמי ממון, נגדיר את תכליתו של הקושי לאזן בין הוראות שני המסמכים האלו, ונדון בקצרה בשאלת העקרונית: הוראותיו של מי ממסמכים אלו גוברות בפרוץ סכסוך הירושה. כמו כן, נציג בפתרון אפשרי לבעיית הסתירה שבין שני המסמכים ונסיים בהמלצה מעשית למי שערכו את שני המסמכים.
שוני בין צוואות להסכמי ממון
ה-שוני בין צוואות להסכמי ממון נעוץ במטרתם של המסמכים הללו לרבות באופן שבו הם נערכים. ברקע לשוני העקרוני, הוראת חוק הירושה הקובעת כי רק צוואה מהווה מסמך משפטי היכול לקבוע את גורלו של הרכוש שהותיר אדם שנפטר אחריו. מכאן עולה, כי הוראה בהסכם ממון העוסקת ב-חלוקת ירושה של
אחד מבני הזוג אינה תקפה. ברם, קיימות פסיקות העוסקות במצב שבו מופיעה בהסכם ממון "הוראה ירושתית" ובתי המשפט כן מעניקים בפועל משקל להוראה שכזו בשים לב לתמונה הכוללת המבטאת את כוונת בני הזוג. מכאן נפנה ל-שוני בין צוואות להסכמי ממון.
ראשית, הצוואה הינה מעשה חד צדדי התלוי ברצונו של המצווה בלבד והוא עוסק ברכוש של המצווה בלבד (העיזבון), בעוד שהסכם הממון הינו תולדה של החלטה משותפת בין בני הזוג בדבר המשטר הרכושי שיחול על הרכוש שצברו לבד בטרם נישואיהם ומה יהא גורלו של אותו הרכוש שנצבר במהלך תקופת חייהם המשותפת של בני הזוג.
שנית, על מנת שצוואה תהא תקפה, חובה ליתן עליה צו קיום צוואה שניתן רק לאחר פטירת המצווה. לעומת זאת, הסכם ממון יאושר בעת שבני הזוג בחיים על ידי בית המשפט, אשר יברר עם הצדדים שהבינו את תכלית ההסכם והוראותיו.
שלישית, הצוואה ממוקדת בחלוקת הרכוש של המצווה (העיזבון) לאחר פטירתו ועם מתן צו קיום צוואה עליה, בעוד שהסכם הממון עוסק בחלוקת הרכוש של בני הזוג במקרה של סיום היחסים ביניהם, לאו דווקא במקרה של מוות של אחד מהם.
רביעית, קיים הבדל מהותי ביחס לאופן של שינוי או ביטול הסכם ממון וצוואה. בעוד ש-שינוי צוואה או ביטול צוואה על ידי עורכה יכול להתרחש בכל שלב בחייו, ללא כל צורך באישור של גורם נוסף (לרבות צוואה הדדית – אותה ניתן לבטל על ידי מסירת הודעה בהתאם לסעיף 8א' לחוק הירושה), את הסכם הממון ניתן לבטל רק בהסכמה הדדית של בני הזוג שערכו אותו, ובכפוף לאישורו של בית המשפט בדבר השינוי או הביטול המבוקש.
המתח בין צוואה להסכם ממון
רמזנו לעיל על הסיבות למתח שבין צוואה להסכם ממון, ועתה ניכנס לטרקלין ונדון במתח הקיים לגופו. מחד, חוק יחסי ממון בין בני זוג מאפשר לבני הזוג לחרוג מהוראותיו, אשר נוגעות לחלוקת הרכוש, ומאפשר לבני הזוג להתנות עליהן, לפי רצונם המשותף, על ידי עריכת הסכם ממון כאמור. מצד שני, סעיף 8 לחוק הירושה אוסר על אדם ליצור התחייבות ו/או הסכם מכל סוג הנוגע לירושה העתידית שלו, חוק הירושה קובע כי הסכם מסוג זה נחשב לעסקה אסורה בירושה (עסקאות בירושה עתידית) ודינו להתבטל. הוראה זו הינה קוגנטית במובן שאין להתנות עליה, גם לא באמצעות הסכם ממון הדדי של בני זוג. רק צוואה שהותיר אדם אחריו תהיה המסמך המכריע והמשקף את רצונו של אדם בנוגע לחלוקת רכושו לאחר מותו. לפיכך, הסכם ממון, כמו כל הסכם אחר בו מתחייב אדם להעביר לאחר רכוש או זכות מסוימת עם פטירתו, הינו חסר תוקף משפטי ואין בו כדי לקבוע את אופן חלוקת הירושה של נפטר. הוראות אלו משקפות את עיקרון היסוד המוצג ב-דיני הירושה הישראלים, לפיו יש לכבד את רצון המת. לפיכך, הגבלת החופש החוזי במתחם של דיני הירושה נועדה, בעיקרה, לאפשר למצווה להביע את רצונו בנוגע לאופן חלוקת עיזבונו וזהות יורשיו באופן הליברלי והחופשי ביותר בצוואתו.
צוואה או הסכם ממון – מי גובר
במצב שבו הוראת הסכם ממון סותרת את הוראת הצוואה, יבחן בית המשפט לענייני משפחה אם מדובר בהוראה הנוגדת את רצונו של המצווה בצוואתו. רצון המצווה יהיה בעדיפות על הסכם ממון (ולמעשה כל הסכם) אשר מכיל הוראות בנוגע לירושתו המיטיבות עם צד שני להסכם ממון. ברירת המחדל היא כי הצוואה גוברת על הוראת הסכם ממון בכל הנוגע לחלוקת רכוש לאחר פטירה של המצווה על פי צוואתו. בפסיקת בתי המשפט, נחלקו דעותיהם של שופטים בנוגע ליחס בין חוק הירושה לחוק יחסי ממון. בפרשת דרור (תמ"ש 32240/96) עמד בית המשפט בפני הצורך להכריע בשאלת הסתירה שבין הסכם ממון בין בני זוג לבין צוואה שהותיר אחד מהם עם פטירתו. שם נקבע כי הסדר ספציפי בין בני זוג בהסכם ממון גובר על הוראות סעיף 8 לחוק הירושה, זאת לאור העובדה כי חוק הירושה הוא חוק כללי, שנדחה בפני חוק יחסי הממון בהיותו חוק מאוחר יותר וספציפי. החלטה זו אמנם נסמכת על פרשנות ידועה המעניקה עדיפות לחקיקה ספציפית ומאוחרת על פני חקיקה מוקדמת וכללית, אך היא נוגדת לכאורה את חופש הציווי. בפרשת פלוני (בע"מ 7468/11), קבע בית המשפט העליון כי "עשייה כמצוותו – כלל גדול היא", ובכך חזר בית המשפט העליון והניח דגש מיוחד על העדיפות שיש לרצון המצווה בצוואתו על פני הטמעת הוראה צוואתית בהסכם ממון בין בני זוג,וכי הוראת הסכם שכזה הנוגדת את חופש הציווי, הינה הוראה בטלה.
סתירה בין הסכם ממון לצוואה
הפתרון למניעת סתירה בין הסכם הממון לצוואה נעוץ במודעות מקצועית בעת עריכת המסמכים למתח שבין שניהם. כפי שסקרנו לעיל. נקודת המוצא לעריכת הסכם הממון חייבת ליטול לכדי חשבון, כי הסכם ממון שנערך בין בני הזוג אינו מהווה תחליף לצוואה עבור כל אחד מבני הזוג. לפיכך, בעת עריכת הסכם ממון, יש לתת את הדעת לגבי החשש שמעוררות הוראות "צוואתיות" בהסכם, כאלו המתייחסות לחלוקת ירושה עתידית במקרה של פרידה מסיבת מוות של אחד מבני הזוג. שומה על עורכי הסכם הממון והצוואה לזכור, כי חוק הירושה יגבר על הוראות אלו, ככל שהן מופיעות בהסכם ממון. נוסף לכך, בעת עריכת צוואה יש לקחת בחשבון את קיומו של הסכם ממון והוראות העשויות לסתור את הצוואה. הפתרון המומלץ ביותר יהא, איפוא, פתרון הנוטל לכדי חשבון את קיומם של צוואה והסכם ממון, ומתייחס לניסוח ההוראות בשני המסמכים באופן שלא יסתרו זה את זה בכל קונסטלציה אפשרית.
צוואה הדדית מול הסכם ממון – פתרון חלקי
צוואה הדדית יכולה להוות פתרון חלקי למצב שבו עורכים בני זוג הסכם ממון ומבקשים לקבוע את גורל הרכוש לאחר פרידה בשל מוות של אחד מבני הזוג. עריכת צוואה הדדית מהווה למעשה מעין הסכם בין בני הזוג העוסק באופן שבו יחולק עיזבונו של כל אחד מבני הזוג לאחר פטירה. מדובר באחד מהמצבים העיקריים המעוררים כאמור מתח בין שני סוגי המסמכים: צוואה והסכם ממון. לפיכך, עריכת צוואה הדדית בין בני זוג בצמוד להסכם ממון, יכולה להביא לפתרון המשקף הסכמה של בני הזוג ותקף לאחר פטירת אחד מבני הזוג. הסכם הממון יעסוק כאמור, במתרחש בשעת פרידה שאינה בשל מוות של אחד מהצדדים, וצוואה הדדית תעסוק בחלוקת העיזבון בין בני הזוג, לאחר פטירת אחד מבני הזוג.
חריגים לעדיפותה של צוואה
לא תמיד עדיפה הוראת צוואה על פני הוראת הסכם ממון. ראשית, קיימת סתירה בין הסכם ממון לבין דיני הירושה, והוראות של ירושה על פי דין, בהתאם ל-שיטת הפרנטלות בירושה וסעיף 11 לחוק הירושה עדיפות גם הן על פני הוראת הסכם הממון. הטעם לכך הוא כי אמנם המצווה רשאי לסטות מהוראות חוק הירושה, בהיותן
בלתי קוגנטיות, אך סטיה זו תעשה אך ורק באמצעות צוואה. לא ניתן להתייחס להסכם ממון כצוואה,ועל כן סטיה מדיני הירושה במקרה שכזה היא סטיה אסורה ובטלה מעיקרה (ex tunc). לפיכך, כאשר אדם נפטר מבלי שהותיר אחריו צוואה, בית המשפט יפעל על פי הוראות חוק הירושה בבואו לחלק את רכושו של הנפטר (ירושה על פי דין) ולא על פי הוראות הסכם הממון, בכל מקרה. כך לדוגמא, הסכם ממון שערכו בני הזוג בחייהם, הגם שהוא מכיל הוראה לפיה עם פטירת אחד מהם יעבור כל רכושו לצד שנותר בחיים, הינו הסכם בטל. בנוסף, הוראה שכזו בהסכם הממון אף נוגדת הוראות הורשה על פי דין, לפיהן היורשים על פי דין במקרה שאין צוואה הינם צאצאיו של המנוח, כך שברור שלא ניתן ל-"צוות" באמצעות הסכם הממון את נישולם של הצאצאים. כדוגמא נוספת לכך, נביא מצב של הענקת מתנה בירושה המסתיימת רק לאחר פטירה של נותן המתנה. גם מתנה שכזו אינה תקפה. לא ניתן לתת מתנה לאחר פטירה והיא מהווה עילה ל-ביטול הסכם מתנה. המתנה חייבת להסתיים בחיים. שנית, קיים הבדל מהותי בין עסקה אסורה בירושה לבין עסקה מותרת בעיזבון. הפסיקה הפרידה בין המונחים ירושה ועיזבון, ובכך יצרה מצב שבו קיימות עיסקאות בהסכם ממון בין בני זוג, הנדמות לכאורה כעסקאות אסורות בירושה כאשר בפועל מדובר בעסקאות מותרות בעיזבון. המבחן העיקרי המבדיל בין שני סוגי עיסקאות אלו הוא מטרת העיסקה. ככל שמטרת העיסקה היא לנשל יורש פוטנציאלי מירושתו, הרי שמדובר בעסקה אסורה בירושה. ניתוח משפטי מדוייק של העסקה יכול להביא אותנו למסקנה בדבר תוקפה והפוטנציאל לביטולה העתידי בשל היותה חלק מהסכם הממון.
המלצות לעריכת צוואה ועריכת הסכם ממון
ככל וערכתם צוואה ולצידה אף נערך הסכם ממון, ראוי ומומלץ לפנות לעורך דין מומחה לדיני ירושה, על מנת שיבחן את הפוטנציאל לתאונה משפטית במועד שבו יכנס לתוקף אחד משני המסמכים. ככל שמתקיים פוטנציאל לסתירה בשל המתח שבין הסכם הממון לצוואה, נכון יהא לפעול לתיקונו של אחד המסמכים או לעריכתה של צוואה הדדית כאמור, כך שההוראות הסותרות בין שני המסמכים ינוסחו באופן משתלב וצופה פני עתיד. בכך, ניתן יהיה להביא לפתרון בסוגיה העקרונית של שוני בין צוואות להסכמי ממון.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
