חוק הירושה, תשכ"ה-1965- סעיף 7
עו”ד דיני צוואה ומתנה
חוק הירושה, תשכ"ה-1965
פרק ראשון: הוראות כלליות
עסקאות אחרות בזכות היורש
- (א) לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעזבון.
(ב) העברה ושעבוד כאמור מצד קטין ומצד מי שהוכרז פסול-דין טעונים אישור בית המשפט.
(ג) העברה, שעבוד או עיקול כאמור אינם מקנים זכויות אלא כדי המגיע ליורש בחלוקת העזבון; הם שוללים מן היורש את הזכות להסתלק מחלקו בעזבון.
(ד) זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העזבון.
מטרות
חוק הירושה מכיר ב-2 דרכים להעברת זכויותיו של יורש לאחר. האחת, הסתלקות, כפי ראינו בסעיף 6, כלומר: יורש רשאי בתקופה המסוימת להסתלק מחלקו בעיזבון. במקרה זה כבר לא ייחשב כ"יורש" ולא יהיה חב בחובות העיזבון, ויראוהו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. השנייה, העברה או שיעבוד לפי סעיף 7. סעיף זה מאפשר ליורש "לעשות עסקאות" עם חלקו הצפוי בעיזבון. עסקאות אלו לא ישפיעו על מעמדו כיורש. הן אינן שוללות מהיורש את מעמדו, אלא רק מקנות לנעבר את הזכויות המגיעות ליורש בעת חלוקת העיזבון[1]. נעיר, כי פעולות אלה אין בהם כדי להשפיע על תוכנו של צו הירושה, הקובע את חלקו של היורש בעיזבון, לעומת הסתלקות, שמשפיע על הצו. אם יורש הסתלק שלא כדין, לדוגמה הסתלק שלא לטובת בן זוגו או דמות אחרת המופיעה בחוק, אזי הסתלקותו אינה חוקית ולכן יש לבחון אם מדובר בהעברת זכויות לפי ס' 7[2].
חלקו של היורש יחושב באחוזים מכלל העיזבון ולא בנכס ספציפי, שהרי העיזבון עדיין לא חולק סופית, זכותו עדיין לא התגבשה, ולכן עדיין לא ניתן להתחייב על הנכסים המסוימים. לפי ס' 130 לחוק הירושה יורש כזה אף נותר חייב בחובות העיזבון.
סעיף 7 קובע אלו פעולות מותרות ליורש בתקופה הזו, ומדגיש, כי אותו חלק יחסי, שבוצעה בו פעולה המותרת על פי הסעיף, הינו עד למה שמגיע חלקו של אותו היורש, ולא יותר (סעיף 7(ג)).
הסעיף גם משאיר אותנו באותה התקופה אליה מתייחס גם סעיף 6: לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון.
כמו כן לא נדרש אישור בית המשפט לפעולות המותרות בסעיף 7. גישת המחוקק המונחת ביסוד הוראות החוק הזה היא, שאין לחייב אדם לקבל ירושה בניגוד לרצונו (גישה זו קיבלה ביטוי גם בסעיף 3 לחוק המתנה, תשכ"ח- 1968).
רכיבי הסעיף
סעיף קטן (א) מגדיר כאמור את התקופה, שהיא טרום חלוקת העיזבון. עסקה בזכות בעיזבון נדרשת להיערך בהסכם ובכתב. התחייבות לעשות עסקה בעל פה לא תיחשב כעסקה. היורש גם יכול לעשות עסקה על כל חלקו בעיזבון או על חלקו.
יורש יכול גם לשעבד חלק מעיזבונו, ונושים יכולים לעקלו. על הנושים לשים לב הן לעיתוי והן לפעולותיו של היורש. הטלת עיקול יכולה להתבצע בתקופה המדוברת הנ"ל, ובלבד שהיורש לא הסתלק מחלקו בעיזבון. נושה הרוצה למנוע הסתלקותו של היורש מחלקו בעיזבון, החוק מחייבו להזדרז ולהטיל את העיקול לפני[3] שהיה סיפק בידי היורש להגיש הודעת הסתלקותו. משהגיש היורש הודעת הסתלקותו כדין, שוב אינו יורש עוד – ואין נפקא מינה שטרם ניתן צו ירושה, או שההסתלקות לא אושרה על-ידי בית-המשפט[4]. אם יתברר כי לא הגיש הסתלקותו כדין, העיקול יהיה תקף.
השופט טירקל[5] מאיר את עינינו בנוגע לתום הלב. פעולת ההסתלקות או ההעברה עלולות להתבצע בתחבולה, בכדי לבטל למעשה את הצוואה, ולחזור ולזכות לאחר מכן בחלקים מהעיזבון, שלא לפי רצון המצווה. שימוש בהוראת דין, שלא למטרה שלשמה נועדה, הוא בגדר חוסר תום לב ובגדר שימוש לרעה בזכות[6].
מובן, כי מרגע שזכויותיו של יורש מעוקלות, אין הוא רשאי עוד להסתלק מן העיזבון. פעולה כזו היתה נחשבת להפרת חוזה עם הנושה.
סעיף קטן (ד) מחדד, כי מדובר "בעיקול של זכות שטרם באה לעולם, דהיינו זכות היורש בנכס אחרי חלוקת העיזבון"[7]. עסקה בנכס מסוים בתקופת הביניים, מהווה רק התחייבות[8] של היורש להעביר את זכויות הקניין בנכס, אשר יוקנו לו בבוא היום עם חלוקת העיזבון[9]. בית המשפט העליון אף קבע[10], כי לעניין תוקפה של התחייבות מעין זו אין נפקא מינה שהדרך בה מתכוון אדם להשיג את זכות הבעלות היא דרך הירושה. הדבר תואם את הוראות חוק המכר בדבר מכירת נכס עתידי שטרם נרכש בידי המוכר[11].
בנוגע לעיקול, נציין, כי בתחרות בין זכות היורש לזכותו של המעקל, יש לבחון מתי בוצע העיקול[12]. בבחינה זו נגלה על שם מי היו רשומות הזכויות במועד זה. העיקול עצמו איננו יוצר זכות קניינית בנכס לטובת המעקל אלא מהווה "סעד דיוני". עיקול שנרשם בתקופת הביניים, בטרם חלוקת העיזבון יהא תקף, בניגוד לעיקול של נכס מסוים.
סעיף קטן (ב) מהווה הגנה על קטין או פסול דין, כשהוא דורש את אישור בית המשפט לביצוע העברה ושיעבוד מצידם. לא נדרש אישור לנושה, המבקש לעקל את זכויותיהם.
[1] ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייבר, מז(2) 441 (1993)
[2] ע"א 4372/91 יגאל סיטין נ' מיכל סיטין, מט(2) 120 (1995)
[3] ע"א 639/69 מרים שלכטר נ' נפתלי חרש, כד(2) 138 (1970)
[4] ע"א 4372/91 יגאל סיטין נ' מיכל סיטין, מט(2) 120 (1995)
[5] רע"א 5103/95 דשת נ' אליהו
[6] ע"א 8034/95 מאור- חברה לדלק בע"מ נ' לאה ג'ון
[7] ע"א 834/75 זיק נ מד"י
[8] ע"א 682/74 אברהם יקותיאל נ' בינה ו-אסתר ברגמן, ע"א 489/78 פנינה סנוב נ' אריה סנוב
[9] עמ"ש (מחוזי ירושלים) 49602-02-14 ר' א' א' נ' עיזבון המנוחה ח' ס' א' א' (נבו 09.05.2017)
[10] ע"א 682/74 אברהם יקותיאל נ' בינה ו-אסתר ברגמן
[11] א' זמיר, חוק המכר, תשכ"ח-1968 (1987) בעמ' 96-89
[12] ה"פ (מחוזי חי') 30541-11-09 דפנה זריף נ' עו"ד שחר לוינסון (נבו 24.11.2010)
