חוק הירושה, תשכ"ה-1965- סעיף 8א

פרק ראשון: הוראות כלליות

צוואות הדדיות

(תיקון מס' 12) תשס"ה-2005

8א. (א) בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).

(ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

 (1)       בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על

ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;

 (2)       לאחר מות אחד מבני הזוג –

(א)       כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;

(ב)       לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש;

(ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.

מטרות

תיקון מס' 12 הסדיר את מוסד ה"צוואות ההדדיות", שהיה נהוג בפרקטיקה, ונבע מן הצורך של בני זוג להסדיר ביניהם את ההורשה תוך יצירת הסתמכות זה על צוואתו של זה, ואילולא הסדרים אלו לא היו נערכות. הבעיה העולה מעצם היות הצוואות הדדיות היא סתירתן לסעיפים שונים בתוך חוק הירושה (8(א), 27, 28, 35), החל מעיקרון החופש לצוות. עצם ההתחייבות להוריש על יסוד התחייבות מקבילה של המצווה השני קרובה יותר לחוזה מאשר לצוואה. בניגוד לדיני חוזים בצוואה רגילה מדובר ברצון חד צדדי של המצווה[1], ללא תלות ברצון היורשים בכח. כאן כל מצווה נענה לרצון המצווה השני, כך שיש הדדיות ונוצרת הסתמכות.

אינטרס ההסתמכות הראוי להגנה הוא של המצווה האחר ולא של היורשים.[2] זאת בדומה לגמירת דעת בחוזה. תום הלב חל גם על פעולות משפטיות כמו צוואה, שאיננה חוזה[3] (סעיף 61(ב) לחוק החוזים).

נזכיר, כי הצוואה אמורה להיות מעשה אישי, לא זוגי. כל בן זוג מהווה עד וגם נהנה בצוואת האחר, והרי בצוואה רגילה אין לזכות את מי שערך אותה או היה עד לעריכתה. גם אפשרויות ביטול הצואה שונות מצוואה "רגילה". על צורת הצוואה ה"רגילה" לעמוד בדרישות הצורה בחוק לעומת חוסר הדרישות לגבי עריכת צוואות הדדיות[4].

צוואה היא משותפת[5] כאשר היא תוצאה של החלטה משותפת בדבר תוכנה, וצוואה משותפת היא הדדית[6], כאשר ההסדרים שקבע האחד מבוססים על ההסדרים שקבע המצווה השני, ולא היו נערכים ללא הסדרים אלה. אך עצם ההדדיות[7] אינה מלמדת על רצון משותף להגביל זה את זה לשנות את הצוואה לאחר מות בן הזוג. בית המשפט יבחן, אם יש אינדיקציה לכך בהוראות הצוואות, המאפשרת לבן הזוג לשנות את צוואתו.

סעיף זה מאזן בין החופש לצוות לבין ההגנה על אינטרס ההסתמכות. אומד דעת המצווה נלמד בשלב הראשון מלשון הצוואה, ואם איננה ברורה, אזי בשלב הבא יש לברר את הנסיבות של עריכתה.

נעיר, כי הוראות סעיף זה אינן חלות על צוואות הדדיות שנערכו בטרם נכנס לתוקף תיקון מס' 12 לחוק (שנת 2005). על צוואות אלה תחול ההלכה הפסוקה והן ייבחנו ע"פ אומד דעת המצווים בהתאם ללשונן[8].

רכיבי הסעיף

סעיף קטן (א) נותן 3 תנאים לקיומן של צוואות הדדיות:

בני זוג – עורכי הצוואות, אמנם לא נכתב בחוק "בלבד", אך ע"פ דברי ההסבר לחוק אין מדובר בכל אדם. אפשר שהזוכה בצוואה/ות יהיה גורם שלישי.

הסתמכות – על הצוואות ליצור הסתמכות של בן זוג אחד בצוואת משנהו. יש לבחון האם כל צד ציפה שהאחר לא ישנה את הוראותיו. לפי דעת המיעוט של השופט ברק בפרשת מלמד, במקרה בו המצווים לא ציוו במפורש בצוואותיהם, שיוכלו לשנות את צוואתם, אזי אין הסתמכות של המצווה האחד בשני. ציווי כזה נחשב ל"הוראה אחרת" המופיעה בסעיף 8א(ג). "שתיקה" של הצוואות בעניין, דהיינו אי הופעת הוראות הסתמכות, תביא להחלת הוראות סעיף 8א(ב) בדבר אופני הביטול האפשריים בחוק, ותכלול גם השבה[9] במקרה בו נפטר אחד מבני הזוג[10].

צורה – שני מסמכים שנערכו באותה העת או מסמך אחד.

על פי דברי ההסבר לחוק[11], צוואה הדדית היא צוואה משותפת של שני מצווים, כאשר ההסדרים שקבע האחד מבוססים על ההסדרים שקבע השני, ולא היו נערכים לולא נקבעו הסדרים כאמור. עוד נאמר בדברי ההסבר, כי ההסתמכות ההדדית היא ש"אין לבטל חד צדדית את הצוואה. עקרון העומד בניגוד לעקרון הבסיסי המוגן בחוק הירושה – הוא החוק לצוות, שבשלו ניתן עד רגע המוות לשנות את הצוואה". וכך במטרה לאזן בין העקרונות נקבעו אפשרויות הביטול לשני המצווים בסעיף 8א(ב).

מן הדברים הללו ניתן להבין, כי רק בני זוג יכולים לערוך צוואות הדדיות, ובלבד שההסדרים בצוואה אחת נסמכים על ההסדרים בצוואה השנייה.

דרישת מועד עריכת הצוואות היא רק לגבי 2 מסמכים, בעוד שבצוואה הדדית שנערכה במסמך אחד, אין דרישה כי 2 המצווים יחתמו בו זמנית. זאת בניגוד לנוסח המופיע בדברי ההסבר.

כותרת הצוואה – ישנן שתי גישות בפסיקה, האחת שהכותרת אינה קובעת את מהות המסמך[12], והשנייה בהתייחס לצוואה, שיש משמעות לכותרת[13]. כך הכותרת יכולה לסייע בקביעת אומד דעת המצווים.

הוראות אופן ביטול צוואה הדדית בסעיף (ב) מפרידות בין מצב בו שני בני הזוג חיים לבין מצב בו לאחר מות אחד מהם. במקרה הראשון, על המצווה, המבקש לבטל צוואתו, למסור לשני הודעה בכתב. במקרה זה תבוטלנה שתי הצוואות של שני המצווים. פעולת הביטול כופה אם כן את ביטול צוואת השני מבלי שרצה בכך. התוצאה חמורה, כי במידה ואין המצווה השני כשיר עוד לערוך צוואה חדשה, רכושו יחולק ע"פ דין, על אף שע"פ סעיף 8א(ג) אסור למצווים לשלול לחלוטין את זכותם לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג[14]. כאן יש להבחין בין צוואות שנערכו בטרם נכנס לתוקפו תיקון מס' 12 לבין צוואות שנערכו לאחריו. המצב הראשון יצדיק פגיעה בזכות המצווה לשנות צוואתו בכל עת נוכח טעמים שביושר ועקרון תום הלב[15].

לאחר מות אחד מבני הזוג, הנותר בחיים המעוניין לבטל צוואתו, ייאלץ להסתלק מהעיזבון שאמור היה לקבל לפי הצוואה ההדדית (לטובת ילדו או אחיו של המוריש – ראה ס' 6), אם העיזבון עדיין לא חולק, ואם כן, אזי ייאלץ להשיב לעיזבון את כל שירש לפי הצוואה ההדדית השבה בעין של כל הכנסים שקבל, ואם אין הדבר אפשרי או סביר, אזי את שווי החלק שירש.

סעיף קטן (ג) לא מופיע בהצעת החוק. הוראותיו מתייחסות לסעיף קטן (ב) של סעיף 8א (ולא של 8א(ב)(2)). הוראות אלו הן דיספוזיטיביות ויחולו רק אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת. כלומר אם בני הזוג לא קבעו בצוואותיהם מנגנון לביטולן, יחול מנגנון זה. המחוקק נתן עדיפות למנגנון שייקבע ע"י המצווים, אך אם לא קבעו, לא יישאר חלל ריק.

לסיכום, צוואות הדדיות מאופיינות בצורתן ובמהותן. הוראות זהות בלשון אחידה מלמדות על כוונה לציווי הדדי והסתמכות הדדית ומקימות חזקה שהן הדדיות. נטל ההוכחה על הטוען להדדיות[16].  בני זוג שערכו צוואות הדדיות מתוך הסתמכות האחת על השנייה, אינם יכולים לבטלה, אלא אם הודיע המבטל לשני בכתב בחייו או החזיר חלקו בעיזבון של בן הזוג שנפטר ראשון. אבל אם הורו בצוואותיהם במפורש "הוראת אחרת" בדבר הביטול, הוראה זו תחול, ואין נפקות לעניין ההשבה.

[1] ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין

[2] ע"א 4402/98 מלמד נ' סולומון

[3] מלמד- אמנם רק אמרת אגב, אך מהווה סטיה מההלכה בשפיר.

[4] 2150/74 מלבד צוואות בכתב יד, אז נדרש שכל מצווה יכתוב בעצמו את כל צוואתו.

[5] ע"א 4402/98 מלמד נ' סולומון

[6] א' ברק "פרשנות במשפט-פרשנות הצוואה" (התשס"א-כרך 5), עמ' 69

[7] 10807/03 זמיר נ' גמליאל

[8] בע"מ 7010-21 פלוני נ' פלונית

[9] סעיף 8א(ב)(2)(ב) לחוק הירושה

[10] ת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 8339-02-19 מ.ד נ' מ.א (נבו 16.07.2020)

[11] הצ"ח 15 במרס 2005 עמ 130-131

[12] רע"א 9262/12 שותפות האחים "סבירסקי" נ' מגדל גבולות בע"מ (נבו 13.01.2013)

[13] ת"ע (משפחה ירושלים) 25797-12-15 ז.ק.ק נ' ג.ס (נבו 19.12.2018)

[14] בהתאמה להוראות סעיף 27(ב) לחוק הירושה

[15] עמ"ש (מחוזי מרכז) 39317-10-22 ד. י. א נ' ג. ק. (נבו 02.10.2023), השופטת יעל מושקוביץ בקשה להותיר בצריך עיון את השאלה בדבר מעמדה של צוואה הדדית (לאחר התיקון לחוק), שבוטלה על ידי אחד המצווים כאשר חברו עדיין בחיים אך הינו פסול דין ואינו יכול לשנותה אף הוא

[16] ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (נבו 01.02.2009)