מהו יורש אחר יורש
מדובר בהסדר בחוק הירושה אשר מאפשר לאדם לצוות את רכושו בצוואה לשני יורשים, בזה אחר בזה. המוריש מצווה את רכושו לאחר לכתו לעולמו ליורש הראשון וקובע בצוואה, כי במותו יירש את העיזבון שיוותר היורש השני.
האם היורש השני הוא יורש? התשובה שלילית. הכלל הוא שעד להעברת העיזבון לידיו של היורש השני קיימת תקופת ביניים, בה היורש הראשון הוא הבעלים הייחודי של הרכוש, והוא רשאי לעשות בו כבשלו. התוצאה לכך היא שהיורש השני יירש רק את מה שהותיר יורש הראשון מהעיזבון.
מתי מקובל להשתמש בהסדר יורש אחר יורש
בדרך כלל נעשה שימוש בהסדר זה בין בני זוג, באופן שכל אחד מהם מוריש לאחר את רכושו לאחר פטירה, ומציין כי לאחר לכתו של בן הזוג הנותר לעולמו, יועבר הרכוש שנותר לצאצאים של בני הזוג. מכאן גם אפשר להבין את הקושי בהתניית תנאים במסגרת הסדר זה, המונעים מהיורש הראשון לעשות כרצונו ברכוש שירש, שכן במצב העניינים הנתון, בדרך כלל רצונו של המצווה הוא לדאוג לכך שליורש הראשון (בן הזוג) לא יחסר, והוא יוכל להמשיך את חייו ללא חשש מפני קשיים כלכליים.
האיסור על היורש הראשון
על היורש הראשון מוטלת מגבלה מיוחדת – הוא אינו רשאי לגרוע מחלקו של היורש השני ע"י עריכת צוואה. לפיכך, בהסדר "יורש אחר יורש" רשאי היורש הראשון לעשות כרצונו ברכוש שיירש, ואף להעבירו לאחר, במתנה או בתמורה ואף בתרומה, ובלבד – שלא יצווה אותו בצוואה משלו בניגוד להוראות של המצווה שהוריש מלכתחילה את העיזבון.
לכן נפסק בהלכת רזניק כי "יורש ראשון הוא איפוא בעלים לכל דבר … אכן, יורש ראשון יודע שהמצווה ביקש כי הנכסים יגיעו, כעיקרון, לידיו של יורש שני, אך ידיעה זו – כשהיא לעצמה – אין בה כדי להטיל מגבלה משפטית על כוחו לעשות במה שקיבל שלו: יכול ורשאי הוא לכלות את נכסי העיזבון – כולם או חלקם – ומבחינה משפטית גרידא עושה הוא על דרך זה כדין"[i].
כאן המקום להדגיש, כי בית המשפט אינו מתערב בנקודה זו באספקט המוסרי של מעשי היורש הראשון, אף שנדמה כי מהלך של שימוש בנכסי העיזבון בשעה שידוע ליורש הראשון כי המצווה ביקש להוריש גם ליורש השני, הינו מהלך בלתי מוסרי לכאורה. עדיין, לו פעל היורש הראשון לגריעת חלקו של היורש השני שלא באמצעות צוואה, הרי שפעל על פי דין. אגב זאת, אל לנו לשכוח, כי כאשר המצווה הוריש את העזבון בהסדר "יורש אחר יורש" חזקה עליו שידע כי היורש הראשון רשאי לעשות כרצונו ברכוש שהוענק לו, ולמרות זאת בחר שלא להגביל את זכותו. כאן המקום לציין, כאמור, כי המצווה רשאי להגביל את היורש הראשון מעשייה ברכושו באמצעות תנאים שיקבע בצוואתו, אף כי בדרך כלל זכות זו אינה באה לכדי ביטוי.
הגבלה על מספר היורשים החליפיים והחריג
מכיון שהמשפט הישראלי מגביל בסעיף 42 לחוק הירושה את האפשרות לצוות ליותר משניים, הרי שניתן לצוות פעם אחת את זהותו של היורש השני ובזה תם מיצוי הזכות. מכאן, שהמצווה אינו רשאי לקבוע להוריש ליורש אחר יורש אחר יורש.
ברם, הדין מאפשר למצווה להקים הקדש או במילים אחרות קרן, שתכלול את הרכוש שאותו הוא מבקש לחלק, ובכך לגרום למצב שבו הקרן שהוקמה בהוראתו, תחלק כספים ורכוש בהמשכיות עד אין סוף, והכל בכפוף להוראותיו והעקרונות שקבע בצוואתו. במקרים שכאלו ממנים מנהל עיזבון או נאמן שינהל את הקרן ויממש את הוראותיו של המצווה. שינויים בהוראת הצוואה לקרן מחייבים את אישור בית המשפט, ואישור כזה ינתן אך רק בתנאי שהשינוי המבוקש תואם את רצונו וכוונתו של המוריש.
לפיכך, אם קבע המצווה שהזוכה בעיזבון היא קרן (הקדש) שמטרתה חלוקת רכושו לנהנים עד קץ כל הימים, הרי שהוראה זו כשרה. זוהי למעשה יצירת סוג של נאמנות (פרטית) אשר הוכרה במשפט הישראלי ונקבע בפרשת אינזל כי אין מניעה להורות כך בצוואה[iii].
הקמת קרן בצוואה אינה מהווה עילה להתנגדות לצוואה. הדרך להקמת ההקדש (הקרן) בצוואה גמישה שכן על פי הוראות חוק הנאמנות, ניתן לייצור נאמנות גם באופן משתמע, ועל כן, אפילו לשונה של הצוואה אינה קובעת מפורשות הוראה להקמת הקדש, אלא שניתן להבין ממנה באופן ברור, כי זו היתה כוונתו של המוריש, הרי שדי יהא בכך, בדרך כלל, בכדי לשכנע את בית המשפט, כי יש להקים הקדש כאמור. מבחן רצונו של המצווה להקמת הקדש יתבסס על ניתוח לשונה של הצוואה וקיומם של תנאים בתוכנה, המלמדים על הצורך בהקמת הקדש לצורך מימושם.
יורש אחר יורש וצוואה הדדית
הדוגמא הקלאסית לקונפליקט שיוצר הסדר יורש אחר יורש מצויה בצוואה הדדית שנערכת בדרך כלל בין בני זוג. במסגרת הוראות הצוואה ההדדית קובע מי מבני הזוג, נאמר הבעל לצורך הדוגמא, כי ככל שילך לבית עולמו בטרם לכתה של אשתו, תזכה היא בכלל רכושו, ואולם, לאחר פטירתה, יזכה אחיינו ברכושו שנותר. מיד לאחר שנפטר הבעל ואשתו מקבלת את רכושו, היא עורכת צוואה חדשה, ומצווה את רכושו של הבעל לאחר.
עד לתיקון חוק הירושה בשנת 2005, ניתן היה לשנות את הצוואה ההדדית מבלי להודיע לבן הזוג על השינוי בתוך פגיעה בהסתמכותו והסדר יורש אחר יורש כאמור בסעיף 42 לחוק הירושה הוא זה שמנע את נישולו של היורש השני באמצעות עשיית צוואה אחרת. לכן, במקרה שכזה, יקבע בית המשפט כי הפעולה שתיארנו לעיל, המהווה נישול של אחיינו של הבעל מהרכוש בו זכה על פי הוראות הבעל המנוח, אינה תקפה ודינה ביטול מכיון שהיא נוגדת את ההסדר הקובע כי היורש השני הוא האחיין, כאמור.
מבחינת סיכוי הטענה המשפטית בהתנגדות, מומלץ להתעמק בהבנת אופי ההסדר, שכן זו עשויה לסייע בניסוח עילת התנגדות מתאימה. כך, לו היה מצווה הבעל, כי אשתו תקבל את רכושו, ורק אם תלך לעולמה לפניו, יזכה אחיינו, הרי שהייתה רשאית לעשות כרצונה ברכוש, לרבות לצוותו לאחר, כפי שמאפשר הסדר "יורש במקום יורש".
לפיכך, נדרשת התייחסות דקדקנית להוראת הצוואה המדוברת ופרשנותה המילולית. דרך מהירה לחידוד ההבדל בין ההסדרים היא בזיהוי של תקופת ביניים בו יעשה שימוש ברכוש יורש א'. קיומה של תקופת ביניים שכזו תביא למסקנה שמדובר בהסדר של יורש אחר יורש במקרה שלעיל.
"יורש במקום יורש" והסדר "יורש אחר יורש"
מדובר בשני הסדרים שונים בתכלית, למרות הדימיון בהיגד, ובית המשפט איבחן את השוני ביניהם פעמים רבות. הגדרת בית המשפט להבדל בין ההסדרים בפרשת זמיר[ii] קובעת כך:
"עיון בשני ההסדרים מראה כי ההבדל ביניהם הוא גדול. בהסדר של "יורש אחר יורש" הקבוע בסעיף 42 לחוק המוריש מורה כי במותו יירש אותו יורש א', וכן מורה המוריש כי לאחר מותו של יורש א' יירש את העיזבון יורש ב'. עד להגעת הרכוש ליורש ב' ישנה, בלשונו של הנשיא ברק בענין מלמד "תקופת ביניים" בה יורש א' הוא הבעלים של הרכוש".
"יורש א' בתקופה זו רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו (סעיף 42 (ב) ). יורש ב' יירש רק מה ששייך ליורש א' (שם), ואולם על יורש א' מוטלת מגבלה: הוא רשאי אמנם לנהוג ברכוש כמנהג בעלים אך לא רשאי הוא לגרוע מחלק של יורש ב' על ידי צוואה משלו…
שונה ההסדר של "יורש במקום יורש" הקבוע בסעיף 41 לחוק לפיו המוריש מורה כי רכושו יעבור ליורש א', אך אילו יורש א' לא יירש את המוריש… יבוא בנעליו יורש ב'".
"ייעודו של הסדר זה הוא להסדיר מקרה בו המוריש צופה האפשרות מצב בו מי שנקבע כיורשו, לא יוכל לרשת אותו. המוריש קובע חליפין ליורש הראשון אותו קבע. אין בהסדר זה "תקופת ביניים" כמו בהסדר הקודם. היה ויורש א' יירש את הרכוש, הרי שההסדר מוצה, תם ונשלם. יורש א' יכול להעביר את הרכוש הלאה בחייו ולהוריש אותו – בין בצוואה ובין על פי דין – למי שיחפוץ".
מכאן עולה, כי ההסדר "יורש במקום יורש" אין רשימת המתנה של יורשים. מדובר במצב שבו בעת פטירת המצווה היורש שהיה אמור לרשת את העיזבון אינו יורש אותו, מכיון שהלך לעולמו (או הסתלק מהירושה), ובמקרה כשזה בא בנעליו היורש שמונה במקומו בצוואה. היה והיורש המקורי יורש את העיזבון, ולאחר מכן הולך לעולמו, יחולק עיזבונו בהתאם לדין או לצוואה, והיורש שמונה במקומו בצוואה המקורית אינו זכאי לכל זכות.
[i] ע"א 598/75 רזניק נ' רזניק, פ"ד ל(1), 749
[ii] בע"מ 10807/03 אליקום זמיר נ' רות גמליאל, פורסם במאגרי המידע
[iii] ע"א 9/74 רחל אינזל, ואח' נ' דורה קוגלמס ואח', פ"מ כט(1) 663
קראו עוד: צוואה בכתב יד
קראו עוד: צוואה בעל פה
לקבלת ייעוץ משפטי בנושא בו עוסק המאמר או נושאים אחרים בתחום צוואות וירושות, צרו קשר בטלפון או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
