נאמנות משתמעת במתנה ובירושה
נאמנות משתמעת במתנה ובירושה היא נאמנות בלתי רשומה שמטרתה העיקרית היא הסתרת העיסקה האמיתית מאחורי הסכם מתנה או הצוואה שנערכה. פסיקת בתי המשפט קובעת כי נאמנות משתמעת (Implied Trustee) הינה נאמנות שאין לה תיעוד בכתב והיא עולה מתוך התנהגות הצדדים או בשל הסכמה שבעל פה ביניהם. ב-דיני ירושה וב-דיני מתנה, באה נאמנות משתמעת לכדי ביטוי בשני נתיבים עיקריים: הראשון, הברחת נכסים מתוך עיזבון המוריש על מנת שיורשיו לא יזכו לקבלו חרף הוראת הצוואה, כלומר, מדובר בנאמנות שמטרתה נישול של היורשים. הנתיב השני שבו באה לידי ביטוי נאמנות משתמעת היא הברחת נכס באמצעות הסכם מתנה, כך שכביכול מקבל המתנה נרשם כבעל הנכס, אך בפועל אותו נכס עודו שייך למי שהעביר את המתנה, ואין מדובר בהעברת אמת. במסגרת מאמר זה נעסוק בקצרה בחוק הנאמנות, נאמנות משתמעת ב-עריכת צוואה, נאמנות משתמעת בהענקת דבר מתנה, ההבדל בין נאמן ל-מיופה כוח וכיצד מוכיחים נאמנות משתמעת בירושה ובמתנה במסגרת סכסוכים בבית המשפט לענייני משפחה.
חוק הנאמנות
המקור החוקי למוסד ה-"נאמנות המשתמעת" מצוי בסעיף 2 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979. סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע כי "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש.". מתוך סעיף 2 לחוק הנאמנות עולה כי אין חובה שחוזה עם נאמן יערך בכתב. על כן, מן הידועות היא, שהדין הישראלי אינו מחייב שהסכם נאמנות יהא בכתב, ולכן ניתן ליצור נאמנות על בסיס הסכמה שבעל פה או בהתנהגות הצדדים (בע"מ 7033/15). כך נפסק, כי קיומה של נאמנות אינה תלוי ברישום בפנקס מסויים או בכלל וכי נאמנות שאינה רשומה אינה נוגדת רישום בפנקס המקרקעין (ע"א 8168/09 פרשת ועד חרבת עולי משהד). לכן, אין כל מניעה משפטית לטעון כי הסכם המתנה הינו חלק מחוזה נאמנות שלא נערך בכתב או שהצוואה כולה הינה חלק מהסכם נאמנות משתמעת בלתי רשומה. ראוי לציין, כי במסגרת סעיף 17 לחוק הנאמנות, ניתן להקים נאמנות בצוואה שהינה נאמנות רשומה ומוצהרת. נאמנות זו מכונה הקדש בצוואה אך כאמור, ההבדל בין נאמנות משתמעת לבין נאמנות המוקמת כהקדש בצוואה הוא עצם העובדה שההקדש מוצהר ואילו הנאמנות המשתמעת נדרשת להוכחה.
נאמנות משתמעת ב-צוואה
נאמנות משתמעת בצוואה היא סוגיה חדשנית שרבים מעורכי הדין העוסקים בתחום הירושה אינם מודעים לקיומה. בדיקה משפטית מלמדת כי אין כל מניעה לקבוע כי צוואה עשויה לשמש כחלק מהסכם נאמנות משתמעת, והיא עצמה, כצוואה, מהווה מצג שווא כלפי חוץ, ביחס לכוונות המוריש והזוכה גם יחד. עו"ד ד"ר רן מובשוביץ העלה במסגרת ייצוג בתיק העוסק בסכסוך ירושה, טענה תקדימית, לפיה, הצוואה נשוא ההתנגדות שהוגשה בשם מרשו, אינה אלא חלק מהסדר נאמנות משתמעת שנכרת בעל פה בין המצווה המנוח לבין אחת מבנותיו, וכי הוראות הסכם זה שבעל פה לא באו לכדי רישום במסגרת הצוואה. לימים, הלך לעולמו המנוח, והבת שתועדה במספר שיחות מתחייבת לפעול כמצוות האב ולחלק את העיזבון בין כל ילדיו, שינתה את עמדתה והתכחשה להסדר הנאמנות המשתמעת שבו התקשרה וטענה כי הצוואה שערך המנוח מורישה לה את כל רכושו של האב ומנשלת את כל ילדיו, איתם היה בקשר אוהב עד ליום לכתו. במועד עריכת המאמר, בשנת 2022, טרם ניתן פסק דין בתיק מורכב ותקדימי זה, המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. תקדימיות התיק נגזרת מכך שהועמדה בתוכו עילה לפסילת צוואה שאינה חלק מתוך הרשימה הסגורה שמציג חוק הירושה המכונה עילות התנגדות לצוואה, כך שעמדת בית המשפט בנושא טרם הושמעה.
נאמנות משתמעת ב-מתנה
נאמנות משתמעת בעיסקת מתנה מתבטאת בדרך כלל בהעברת נכס מן המעביר לידי הנעבר ללא תמורה, בתוך מצג שווא כי הנכס שייך בתום עיסקת המתנה לנעבר.לעיתים, הנאמנות מוקמת באמצעות התחייבות להענקת מתנה בעתיד, שטרם הבשילה והסתיימה. הקושי בהוכחת קיומה של נאמנות משתמעת במצב שכזה נובע בעיקר מהעובדה שחוזה המתנה או ההתחייבות להענקת מתנה נערכים בכתב, ואילו הסדר הנאמנות המשתמעת נוצר כתוצאה מהתנהגות או בעל פה, כך שקשה יותר להוכיחו. כאשר מועלית טענה לקיומו של הסדר נאמנות משתמעת בעיסקת מתנה, ענייננו בטענה מקבילה למעשה לכך שעיסקת המתנה היא עיסקה למראית עין, במסגרתה שני הצדדים לעיסקה מציגים כלפי חוץ מצג של העברת הנכס לקניינו של הנעבר, כאשר בפועל הנכס נותר של המעביר, והנעבר הינו הנאמן המבצע את הוראות המעביר, ומחזיק את הנכס עבורו. הסכמי מתנה או התחייבויות להענקת מתנה מסוג זה נערכים לשתי מטרות עיקריות: חסכון בתשלום מיסים, והברחת נכסים מתוך העיזבון לידי צד שלישי, על מנת שיורשי המעביר לא יזכו בנכס. אחת הדרכים להוכיח את קיומה של נאמנות משתמעת הנוגעת להברחת נכסים באמצעות מתנה, היא להוכיח כי השליטה על הנכס נותר ביחדיו של יוצר הנאמנות – מעניק המתנה, חרף העובדה שהינו רשום על שם מקבל הנכס.
נאמן או מיופה כוח
נאמן או מיופה כוח – מהו ההבדל ביניהם. נאמנות משתמעת נוצרת רק כאשר קיים נאמן. בנסיבות אלו ניתן לשאול, אם מיופה כוח הפועל על פי יפוי כח לצורך פעולה מסויימת, הינו נאמן. התשובה לכך היא שלילית מקום שקיים הבדל מהותי בין נאמן לבין מיופה כח. מיופה הכח הינו שלוח "טכני" של רוכש הנכס ומהווה ידו הארוכה של הרוכש. אחריותו של מיופה הכוח מצומצמת בהתאם לדיני השליחות וחוק השליחות. לעומת זאת הנאמן הינו בעל זכות מלאה, האחראי כלפי הצד שעימו נערך חוזה הנאמנות באחריות מלאה, והוא אף עשוי להירשם כאמור כבעלים של הנכס שנרכש, מבלי שהמוכר יודע על מעמדו כנאמן, וכי הקונה האמיתי הוא אדם אחר. סמכותו של הנאמן מוגדרת בהסכם הנאמנות שנערך עם יוצר הנאמנות, ומחויבותו היא גם כלפי יוצר הנאמנות וגם כלפי הנהנה מהנכס שעליו שולט הנאמן. לפיכך, נאמן הינו בעל תפקיד שסמכותו נרחבת משלוח שסמכותו מצומצמת ונקבעת על פי הוראות ייפוי הכוח שניתן לו.
הוכחת נאמנות משתמעת בירושה ומתנה
הנטל להוכיח קיומה של נאמנות משתמעת בירושה ובמתנה מוטל על מי שטוען לקיומה של אותה נאמנות, בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". זהו נטל כבד על פי פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה.
חזקת הנאמנות
ניתן להוכיח קיומה של נאמנות משתמעת שאינה רשומה על ידי הוכחת "חזקת הנאמנות". חזקת הנאמנות היא חזקה המעידה על קיומה של הנאמנות וניתן להוכיחה באמצעות ראיות התומכות בכך שנסיבות העיסקה מצביעות על קיומה של נאמנות בלתי רשומה חרף העובדה שכביכול אין לה מקור בכתב. כך לדוגמא, מימון רכישת נכס על ידי אדם ורישום הערת אזהרה על שמו מעידים כי קרוב לודאי שאותו אדם לא משמש כנאמן לאדם אחר לשם רכישת הנכס (ע"א 9555/10 פרשת הופמן) וזאת מכיון שהנאמן אינו מי שאמור לממן את נכס הנאמנות אלא יוצר הנאמנות שהינו בעל הנכס.
כוונות הצדדים בנאמנות
על פי הפסיקה, יש לבחון את אומדן כוונת הצדדים בנאמנות, ולהוכיח מהותית של את טיב היחסים שבין יוצר הנאמנות המשתמעת לבין הנאמן בזיקה לאותו נכס או אותה מטרה המהווה את ליבת הנאמנות (ע"א 3829/91 אבינועם וולס נ' נחמה גת, ע"א 9555/10) בין היתר, ניתן להתמקד בניסיון להוכיח כי הנאמן הסכים להסדר הנאמנות הנסתר, אף אם הסכמה זו לא ניתנה במפורש או בכתב, אלא התבטאה בהתנהגותו. כך לדוגמא, העובדה שהנאמן מנהל בפועל נכס ושולט בו, חרף העובדה שלכאורה הינו שייך למישהו אחר, עשויה ללמד על קיומה של נאמנות משתמעת.
הסתרת ראיות מבית המשפט בסכסוך על קיום נאמנות
הסתרת ראיות מבית המשפט בסכסוך על קיום נאמנות מצביע על כך שקיימת נאמנות חבויה. הלכה ידועה היא כי "מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי). פועל יוצא לעמדת הפסיקה הוא, כי היה ובעל דין מסתיר מבית המשפט ראיות שלכאורה תומכות בטענותיו, יש בכך כדי ללמד כי לו היו נחשפות אותן ראיות מוסתרות, הדבר היה מעיד שטענותיו של בעל הדין אינן אמת.
בתי המשפט לענייני משפחה ו-נאמנות משתמעת
בתי המשפט לענייני משפחה חזרו והכירו בקיומה של נאמנות משתמעת בפסקי דין רבים שניתנו בסכסוכי ירושה. סכסוכי הירושה בענייני נאמנות נוצרים כאשר החתול שמונה לשמור על השמנת (הנאמן), הופך את עורו ומתכחש להסכמה שבעל פה, ולפתע טוען כי הנכס שעליו מונה לשמור כנאמן שייך לו. בע"א 8168/09 קבע בית המשפט המחוזי, כי בית שנרשם על שם קרובת משפחה שייך בפועל לתובעים, אשר רשמו אותו על שמה כחלק מניסיון לחסוך בתשלומי מיסים. בית המשפט קבע כי הוכח מעל לכל ספק, כי עיסקת הרכישה היתה עיסקה למראית עין שיזמו בני המשפחה יחדיו, על בסיס הסדר של נאמנות משתמעת, ומטרתה היתה לחסוך בתשלום מיסים עבור רכישת הבית.
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
