נטל הוכחה מוגבר בהליכי ירושה
נטל הוכחה מוגבר בהליכי ירושה הוא למעשה מצב שבו בית המשפט דורש מבעל דין נטל הוכחה ברמה גבוהה יותר ממאזן ההסתברויות הנדרש בדין האזרחי, אך עדיין נחות מ"למעלה מכל ספק סביר" הנדרש בדין הפלילי לשם הוכחת טענה. מצב זה מתרחש במספר תרחישים: ראשית, כאשר בעל הדין מעלה טענות בעלות גוון פלילי במסגרת הליכי ירושה כנגד יריבו. מדובר בטענות כגון מרמה, הונאה או מעילה בכספיו של מצווה בצוואה. הרציונל לדרישה לנטל הוכחה מוגבר מבוסס על דרישת המחוקק לרמת הוכחה גבוהה יותר ביחס לטענות המטילות באדם דופי מעין פלילי. כלל זה הובא מהמשפט הפלילי אל המשפט האזרחי, כך שיש לדרוש הוכחה ברמה מוגברת של טענות בעלות אופי פלילי או עונשי בכדי לחייבו בדין האזרחי. נוכח דרישת ההוכחה המוגברת, קיים היגיון בהימנעות מהעלאת טענות שכאלו, לטובת הקטנתו של הנטל להוכיח את מעשיו של היריב. כך לדוגמא, אין צורך לתבוע בגין מעילה, כאשר ניתן לתבוע בגין הטעייה או רשלנות, עילות שהן קלות יותר להוכחה מבחינה משפטית, כאמור. בהתאם, נפסק בפרשת כהן, כי נטלי הראיה הנדרשים מהתובע אשר טוען לתרמית או הונאה, כבדים יותר מהרגיל במשפט האזרחי, וקשה להרימם ולהצליח בתביעה בעילה זו [i]. הגברת נטל ההוכחה היא תוצאה של חומרת הטענות. הרציונל העומד מאחורי דרישה זו הוא שטענות כה חמורות דורשות גם הוכחות ברורות ומובהקות. מקרה נוסף של דרישה לנטל הוכחה מוגבר מתרחש כאשר הצד שכנגד הינו בעל דין "חלש" אשר יכולתו להתגונן נמוכה, כגון "עיזבון" או חסוי או פסול דין או קטין. הרציונל כאן הוא איזון בין בעלי דין המתמודדים, כאשר אחד מבעלי הדין חלש יותר מרעהו בנסיבות אובייקטיביות. כך לדוגמא, עיזבון (אף שאינו בעל דין) אינו מסוגל להשיב לטענות מרמה שכן המנוח כבר הלך לעולמו. על כן, פסק בית המשפט בפרשת מלק:
"המדובר בענייננו בתביעה נגד עיזבון. בתביעה מסוג זה "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל וכי מן התובע נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו 
שלו" (דברי הנשיא שמגר בע"א 843/87 כוכב נ' עיזבון המנוח חיטרוש שמעון ז"ל ואח'….)" [ii].
הימנעות מנטל הוכחה מוגבר
עורך דין מנוסה ימנע, בדרך כלל, מלהעמיד טענת תרמית בהליכי התנגדות לצוואה, אלא אם כן יש בידו ראיות חד משמעיות המלמדות על מהותו של הצד שכנגד ופעולותיו.
כך לדוגמא, במסגרת תיק שבו ייצג עו"ד ד"ר רן מובשוביץ בתיק שניהל, התברר לו שמי שזכתה במרבית נכסיה של אמה המנוחה בצוואתה, היתה מעורבת באותם ימים שבהם נערכה הצוואה, בניסיון לעקוץ אשה זקנה אשר העניקה לה את דירתה במתנה, מבלי להבין את משמעות מעשיה. מזימתה של הבת נחשפה, ובית המשפט המחוזי קבע קביעות קשות על אמינותה של הבת הזוכה בצוואה ובעלה שסייע בידה, במטרה להשתלט על דירתה של הקשישה.
פרט מעין זה עשוי להיות בעל חשיבות רבה בדיון בבית משפט על תוקפה של צוואה, כאשר בפניו עומד פסק דין של ערכאה גבוהה, הקובעת קביעות חמורות כנגד מהימנותה של הזוכה בצוואה, ומעשי התרמית וההונאה שבהם היתה מעורבת לשם קבלת רכוש.
יחד עם זאת, מדובר ביוצא הדופן. במקרים שבהם אין ראיות חד משמעיות, נכון יותר לתבוע תביעה בעילת רשלנות, אשר יכולה לכלול גם זדון, מרמה והונאה, והיא עדיין עילה קלה יותר להוכחה מתביעה הגורסת תרמית.
לדוגמא, שמואל תבע את אחותו הילה. בכתב הטענות תיאר שמואל כיצד "רימתה" הילה את אמם הקשישה, ושכנעה אותה למסור לרשותה סכומי מזומן, אותם תפקיד בחשבון הבנק שלה. אך במהלך הדיונים התברר, כי להילה לא היתה כל כוונה לרמות את האם, והיא חשבה בטעות שהעברת הכסף לחשבון הבנק שלה, תסייע בשמירתו. מכיון שעילת התרמית מחייבת כוונת זדון, נכשלה תביעתו של שמואל. לו היה תובע שמואל בעילת הרשלנות, יכול ובית המשפט היה מקבל את התביעה, שכן רשלנות אינה מחייבת כוונה, ומתמקדת בתוצאה של המעשה, בעוד שמרמה דורשת הוכחת כוונה, דרישה קשה לביצוע, כפי הידוע לכל עורך דין צוואות מנוסה.
הרחבה על נטל הוכחה מוגבר בהליכי ירושה
[i] ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן, פורסם במאגרי המידע
[ii] ע"א 6002/92 דוד מלק נ' מנהל עיזבון הרב יהושע דויטש ז"ל ואח', פ"ד נא (5) 1, עמ' 10
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ ז'בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
