פסלות להוריש
פסלות להוריש מוסדרת בחוק הירושה. קיימים שני נתיבים לזכות ההורשה.
א. הורשה לפי דיני ירושה על פי דין.
ב. הורשה לפי צוואה.
הזכות להוריש
כל אדם זכאי להוריש על פי כללי הורשה לפי דין. כללים אלו מוסדרים בחוק הירושה וקובעים מי יקבל את עיזבון המוריש לאחר לכתו לעולמו. בירושה על פי דין אין משמעות לכך שאדם הינו פסול דין או קטין שכן יורשיו נקבעו בחוק הירושה וזכותם אינה תלויה בהחלטתו של המוריש.
לעומת זאת, הזכות להוריש על פי החלטה מוגבלת. המוריש חייב להיות כשיר לנשיאה בזכויות וחובות משפטיות על מנת שיוכל להורות בצוואה את הסדר חלוקת נכסי עיזבונו..
מכאן עולה, כי אם הצוואה נערכה על ידי קטין או מי שהוכרז כפסול דין על ידי בית המשפט הרי שהיא פסולה כמצוות סעיף 26 לחוק הירושה, ואין זה משנה אם יוכח שהאדם פסול הדין ידע להבחין בטיבה של הצוואה שערך.
צוואתם של קטין או פסול דין מתבטלת מאליה, ובלבד שהוכח שנערכה בשעה שהאדם היה קטין או פסול דין.
הוכחת הסטטוס פשוטה יחסית, מכיון שכל שיש להביא, הוא פסק דין של בית משפט אשר קובע כי המוריש הינו פסול דין במועד עריכת הצוואה או הוכחה לגילו של עורך הצוואה.
האם חסוי, אדם שמונה לו אפוטרופוס הוא פסול דין שנאסר עליו לערוך צוואה? להרחבה קרא כאן על צוואת חסוי.
הורשה של פסול דין וקטין
צוואה שנערכה על ידי קטין או פסול דין פסולה מראשיתה, והדבר היחידי שיש להוכיח הוא את המצב העובדתי המוכל על המצווה במועד עריכת המסמך.
קטין הוא מי שבמועד עריכת הצוואה היה "אדם שלא מלאו לו 18 שנים". ככל שמדובר בקטין, יש להגיש לבית משפט תעודת לידה רשמית אשר תוכיח את גילו.
פסול דין הוא מי שהוכרז ככזה בידי בית המשפט כאשר "מחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייניו" [i]. ככל שמדובר בפסול דין, הרי שיש להציג פסק דין תקף הקובע את העדר כשירותו המשפטית של המצווה. ראוי להדגיש כי ניסיון לדילוג על הדרישות שלעיל, באמצעות טענות בדבר היותו של המצווה בא בימים, קשיש וזקן ומעורפל במחשבתו בשל גילו, כנימוק לפסילת הצוואה (משעה שלא ידע להבחין בטיבה) לא יצלח אלא אם צורפה לטענות אלו תשתית ראייתית ברורה ומבוססת דבר מצבו הבריאותי של המצווה. תשתית זו עשויה להוביל למינוי מומחה מטעם בית המשפט על מנת שיקבע אם המנוח אכן היה במעמד של פסול דין מבחינת כישוריו השכליים.
צוואת קטין ופסול דין
בהתאם, נפסק בפרשת בנדל כי סטטוס של קטינות או פסלות דין מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין או פסול הדין ידעו להבחין בטיבה של צוואה. ובכל מקרה אחר, הצוואה תהא בטלה רק אם יוכח, בעדות רפואית או אחרת, כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה.
הטענה שאדם נמצא במעמד של פסול דין היא טענה שכיחה בהליך התנגדות לצוואה ומכונה גם עילת אי כשרות.
נטל השכנוע בעניין זה מוטל על הטוען לחוסר כשרות זו[ii]. לכן החזקה היא כי אדם כשיר לעריכת צוואה, אלא אם יוכח אחרת. לפיכך, לא ניתן לתבוע בבית המשפט ביטול צוואה בטענה של אי כשירות המצווה, ולדרוש מן הנתבע להמציא תעודה שכזו כראיה לנכונות טענות התביעה. מנגד,
על מנת להוכיח את מצבו הבריאותי של המנוח, ניתן לבקש מבית המשפט להורות לנתבע או לכל צד שלישי, כגון מוסד רפואי, להמציא לידיו כל מסמך הנוגע למצבו הבריאותי של המוריש עורך הצוואה, ובדרך כלל יעתר בית המשפט לבקשה מעין זו, אם קיימות ראיות ראשוניות למצבו הרעוע של המנוח.
שאלת הוכחת אי כשירותו של המנוח במועד עריכת הצוואה עולה בשעה שעומדות בפניו ראיות חולקות או שאינן מובהקות, באופן שקשה לקבוע על פניהן, אם המוריש ידע להבחין בטיבה של צוואה. מקרים מעין אלו מחייבים, כאמור, קיום הליך מלא, לרבות הכנת חוות דעת רפואית על ידי מומחה מטעם בית המשפט וחקירתו על ידי עורכי הדין של הצדדים, במטרה לחשוף את מצבו הרפואי בעת כתיבת הצוואה.
הרחבה על פסלות להוריש
[i] חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962
[ii] ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, 105 (1981)
משרד עורכי דין ד"ר רן מובשוביץ
רח’ אחד העם 35, תל אביב – יפו 6520206
טל: 03-6912307 | פקס: 03-6912312 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי-דין ד"ר רן מובשוביץ
