סעיף 8א לחוק הירושה – צוואות הדדיות, הסתמכות וביטול צוואה הדדית
עו”ד דיני צוואה ומתנה
ד"ר רן מובשוביץ מייצג לקוחות ישירות אך ורק בדיני ירושה, צוואה, סכסוכי ירושה ומתנות והענקות בתוך המשפחה. משרדו מדורג בשנת 2026 כמשרד מוביל בתחום הירושה בדירוגים המקצועיים DUN'S 100 ו-BDI Code.
סעיף 8א לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 מסדיר את מוסד הצוואות ההדדיות. ייחודה של צוואה הדדית הוא בכך שהיא אינה מבטאת רק את רצונו העצמאי של כל מצווה ביחס לרכושו, אלא נערכת מתוך הסתמכות של בן זוג אחד על צוואתו של בן הזוג האחר.
מכאן גם הקושי. בדיני צוואות הכלל הוא חופש לצוות: אדם רשאי לשנות את צוואתו ואף לבטלה עד יום מותו. בצוואה הדדית נכנס לתמונה אינטרס נוסף – ההסתמכות שנוצרה בין בני הזוג. סעיף 8א מנסה לאזן בין שני העקרונות הללו.
במילים פשוטות: צוואה הדדית אינה חוזה, אך היא גם אינה עוד צוואה רגילה.
נוסח סעיף 8א לחוק הירושה
צוואות הדדיות
(תיקון מס' 12) תשס"ה-2005
8א. (א) בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה – צוואות הדדיות).
(ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:
(1) בחייהם של שני בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים;
(2) לאחר מות אחד מבני הזוג –
(א) כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;
(ב) לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש;
(ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.
מדוע היה צורך בסעיף 8א לחוק הירושה?
תיקון מס' 12 לחוק הירושה, שבמסגרתו נוסף סעיף 8א, הסדיר בשנת 2005 מוסד שהיה מוכר עוד קודם לכן בפרקטיקה ובפסיקה. אלא שהצוואה ההדדית יצרה מתח ברור עם כמה מעקרונות היסוד של דיני הירושה.
צוואה רגילה היא פעולה משפטית אישית וחד-צדדית. המצווה אינו זקוק להסכמת יורשיו, אינו חייב להם דבר, ורשאי לשנות את רצונו. צוואה הדדית בנויה אחרת: כל אחד מבני הזוג קובע את הוראות צוואתו בידיעה מה מצווה האחר ומתוך הסתמכות על כך.
זוהי הסיבה לכך שהצוואה ההדדית מזכירה לעיתים הסדר חוזי. היא עדיין צוואה, אך לתוכה נכנס יסוד שאינו אופייני לצוואה רגילה – הסתמכות.
כאן בדיוק התערב המחוקק. במקום לבחור באופן מוחלט בחופש הציווי או, מנגד, בכבילת בני הזוג להסכמותיהם, נקבע מנגנון ביניים: ניתן לבטל צוואה הדדית, אך הביטול כפוף לתנאים.
מהי צוואה הדדית?
סעיף 8א(א) מציב בלב ההגדרה שני יסודות: בני זוג והסתמכות.
הצוואות יכולות להיערך במסמך אחד או בשני מסמכים שנערכו באותה עת. הזוכה אינו חייב להיות בן הזוג האחר; בני הזוג יכולים, לדוגמה, לקבוע כי לאחר מותם יעבור הרכוש לילדיהם או לצד שלישי.
העובדה ששתי צוואות נערכו באותו יום, ואפילו העובדה שהן זהות כמעט לחלוטין, הן אינדיקציות חשובות – אך השאלה המרכזית היא מהותית: האם ההסדר שקבע כל אחד מן המצווים מבוסס על ההסדר שקבע האחר?
במילים אחרות, האם ניתן לומר שאחד מבני הזוג לא היה עורך את צוואתו באותו אופן אלמלא ידע כיצד בן זוגו מצווה.
לא כל שתי צוואות דומות הן בהכרח צוואות הדדיות. מנגד, גם העובדה שהמילים "צוואה הדדית" אינן מופיעות בכותרת אינה מכריעה לבדה את העניין. בית המשפט יבחן את לשון המסמכים, מבנם, היחס בין הוראותיהם ובמקרה הצורך גם את נסיבות עריכתם.
ההסתמכות היא לבה של הצוואה ההדדית
ההסתמכות שעליה מגן סעיף 8א היא בראש ובראשונה הסתמכותו של המצווה האחר, ולא זכות עצמאית של הילדים או של יורשים עתידיים לקבל את הרכוש.
נניח שבני זוג קובעים שכל אחד מהם יוריש את מלוא רכושו לשני, ולאחר מות שניהם יעבור הרכוש לילדיהם בחלקים שווים. כל אחד מהם עשוי להסכים להוריש את מלוא רכושו לבן הזוג דווקא מפני שהוא מסתמך על ההסדר שקבע בן הזוג האחר.
אם לאחר פטירת הראשון יוכל השני לקבל את הרכוש ולשנות מיד את תוכנית ההורשה, ברור מדוע מתעוררת בעיית הסתמכות.
אלא שכאן נדרשת זהירות: עצם קיומה של צוואה הדדית אינו אומר בהכרח שכל רכושם של בני הזוג "ננעל" לעד. יש להבחין בין עצם ביטול הצוואה, בין השימוש בנכסים בחיים, ובין הוראות של יורש אחר יורש או מגבלות מפורשות שהטיל המצווה הראשון על הנכסים שהוריש.
להבחנה הזאת חשיבות גדולה במיוחד בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בשנים האחרונות.
כיצד מבטלים צוואה הדדית כאשר שני בני הזוג בחיים?
כאשר שני המצווים בחיים, מי שרוצה לבטל את צוואתו ההדדית חייב למסור לבן הזוג האחר הודעה בכתב על הביטול.
משנמסרה הודעה כדין, התוצאה שקבע המחוקק חריגה: שתי הצוואות ההדדיות בטלות.
כלומר, אחד מבני הזוג יכול להביא לא רק לביטול צוואתו שלו אלא גם לפקיעת ההסדר ההדדי כולו.
הרציונל ברור. משנשמט הבסיס שעליו הסתמך המצווה האחר, אין הצדקה להשאיר דווקא אותו כבול לצוואה שנערכה על יסוד ההדדיות.
עם זאת, התוצאה עלולה להיות קשה כאשר בן הזוג האחר כבר אינו כשיר לערוך צוואה חדשה. הסוגיה הזאת העסיקה את בתי המשפט, וביתר שאת ביחס לצוואות שנערכו לפני תיקון מס' 12.
כיצד מבטלים צוואה הדדית לאחר מות אחד מבני הזוג?
לאחר פטירת אחד מבני הזוג משתנה נקודת האיזון.
כל עוד העיזבון טרם חולק, בן הזוג שנותר בחיים ורוצה להשתחרר מן הצוואה ההדדית צריך להסתלק מן המנה או החלק בעיזבון שאותם הוא אמור לקבל מכוח צוואתו של בן הזוג שנפטר.
אם העיזבון כבר חולק, עליו להשיב לעיזבון את מה שירש על פי הצוואה ההדדית. כאשר השבה בעין אינה אפשרית או אינה סבירה, עליו להשיב את שווי המנה או החלק שקיבל.
הרעיון פשוט למדי: קשה לאפשר למצווה ליהנות מן החלק האחד של ההסדר ההדדי – הירושה שקיבל מכוח צוואת בן זוגו – ובה בעת להתנער מן החלק האחר שעליו הסתמך בן הזוג שנפטר.
האם אפשר לקבוע בצוואה מנגנון ביטול אחר?
כן.
סעיף 8א(ג) קובע במפורש שמנגנוני הביטול שבסעיף קטן (ב) חלים אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת.
זהו פרט חשוב ולעיתים נשכח.
המחוקק יצר ברירת מחדל, אך אפשר לבני הזוג לעצב בעצמם את היחסים ביניהם: לקבוע מה יקרה במקרה של שינוי, אילו נכסים יוחזרו, האם בן הזוג שנותר בחיים יהיה רשאי לשנות את זהות היורשים, ומה יהיה מעמדם של נכסים שהתקבלו מן המצווה הראשון.
עם זאת, יש גבול לאוטונומיה הזאת: לא ניתן לשלול לחלוטין מאחד מבני הזוג את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג.
מכאן גם החשיבות של נוסח הצוואה. לעיתים כמה שורות שנראות בעת עריכת הצוואה כעניין טכני יקבעו, שנים רבות לאחר מכן, אם בן הזוג שנותר בחיים רשאי לשנות את תוכנית ההורשה.
ומה הדין בצוואות הדדיות שנערכו לפני שנת 2005?
כאן נדרשת הבחנה יסודית.
תיקון מס' 12 פורסם ביום 1.8.2005. הוראות סעיף 8א אינן מוחלות בדיעבד על צוואות הדדיות שנערכו לפני התיקון. לגבי צוואות אלה יש לבחון את הדין שהיה קיים קודם לכן, את לשון הצוואות ואת הפסיקה שהתפתחה ביחס לצוואות הדדיות.
הבחנה זו קיבלה חיזוק משמעותי בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין בע"מ 7884/23 פלוני נ' פלונית, שניתן ביום 10.9.2024.
באותו מקרה נערכה הצוואה ההדדית בשנת 2002. לאחר תיקון החוק אישרו בני הזוג בפני עורכת דין כי הצוואה מבטאת את רצונם, והיא אף הופקדה אצל הרשם לענייני ירושה. למרות זאת קבע בית המשפט העליון כי אין לראות בכך צוואה חדשה שנערכה לאחר התיקון, ולכן סעיף 8א אינו חל עליה.
בית המשפט חזר אל הדין שקדם לתיקון ואל הלכת זמיר. נקבע כי בהיעדר הוראה מגבילה בצוואה ההדדית, אין למנוע ממצווה לשנות את צוואתו מכוח החלת עקרון תום הלב החוזי כמעין "מסלול עוקף" לחופש הציווי. הדבר נקבע אף בנסיבות שבהן בן הזוג האחר כבר לא היה בעל כשירות קוגניטיבית שאפשרה לו להגיב ולערוך צוואה חדשה.
נעיר, עם זאת, כי השופט שטיין הוסיף באותו פסק דין הסתייגות חשובה. לשיטתו, כאשר בן הזוג שנותר בחיים כבר ירש את רכושו של בן הזוג הראשון ולאחר מכן פוגע באינטרס ההסתמכות שעל בסיסו קיבל אותו, עשוי להתעורר סעד של השבה מכוח הדין הכללי. הדברים אינם זהים להלכה שנקבעה ביחס לסעיף 8א, וראוי שלא להציגם כאילו הוראות התיקון הוחלו בדיעבד.
צוואה הדדית אינה מחליפה את דיני "יורש אחר יורש"
פסק דין נוסף שיש לו כיום חשיבות רבה הוא בע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית, מיום 2.12.2024.
גם שם דובר בצוואות הדדיות ישנות, משנת 1996. אלא שהצוואות לא הסתפקו באמירה כללית בדבר הדדיות. הן קבעו שהרכוש יעבור תחילה לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מותו לילדי בני הזוג בחלקים שווים, ואף כללו הגבלה על העברת הנכסים שהתקבלו מן המצווה הראשון.
בית המשפט העליון הבחין בין שתי שאלות שלעיתים מערבבים ביניהן:
האחת היא האם אדם רשאי לשנות את צוואתו שלו.
השנייה היא האם באמצעות צוואה חדשה הוא יכול לשנות את גורלם של נכסים שקיבל מבן זוגו המנוח בכפוף להוראות שקבע אותו בן זוג בצוואתו.
התשובה אינה בהכרח זהה.
כאשר צוואתו של המצווה הראשון יוצרת הסדר של "יורש אחר יורש", סעיף 42 לחוק הירושה קובע שהיורש הראשון רשאי, ככלל, לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, אולם אינו יכול לגרוע מזכותו של היורש השני באמצעות צוואה. בבע"מ 1857/24 נקבע כי בן הזוג שנותר בחיים לא היה רשאי באמצעות צוואתו המאוחרת להתעלם מן ההסדר שקבעה אשתו ביחס לנכסים שהגיעו ממנו מכוחה.
זוהי הבחנה מהותית.
לא כל מחלוקת בצוואות הדדיות מוכרעת בשאלה "האם מותר היה לבטל את הצוואה ההדדית". לעיתים השאלה האמיתית היא אחרת: איזה רכוש בכלל היה המצווה המאוחר רשאי לצוות מחדש?
צוואה משותפת וצוואה הדדית – האם זה אותו הדבר?
לא בהכרח.
צוואה משותפת עשויה להיות תוצאה של החלטה משותפת של שני מצווים ביחס לתוכן צוואותיהם. צוואה הדדית מוסיפה רכיב נוסף: ההסדר שקובע האחד מבוסס על ההסדר שקובע האחר.
לכן עצם העובדה שבני זוג ישבו יחד אצל אותו עורך דין, חתמו באותו יום או השתמשו בנוסח דומה אינה סוף הבדיקה.
יש לחפש את ההדדיות עצמה.
הוראות מקבילות, מבנה זהה, העברת הרכוש האחד לשני ולאחר מכן לילדים, הוראות המתייחסות במפורש לצוואת בן הזוג האחר ונוסח המלמד על תוכנית הורשה אחת – כל אלה עשויים לשמש אינדיקציות להסתמכות הדדית.
כאשר קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה אם הצוואות אכן הדדיות, נטל השכנוע מוטל ככלל על בעל הדין הטוען לקיומה של ההדדיות.
האם הכותרת "צוואה הדדית" קובעת?
הכותרת חשובה, אך אינה חזות הכול.
מסמך שכותרתו "צוואה הדדית" יכול להכיל הוראות שאינן יוצרות בפועל הסתמכות הדדית; ולעומת זאת שתי צוואות נפרדות שאינן נושאות כותרת כזאת עשויות, לפי תוכנן ונסיבות עריכתן, להיחשב לצוואות הדדיות.
כמו בכל פרשנות צוואה, נקודת המוצא היא לשון הצוואה. כאשר אומד דעת המצווה אינו משתמע בבירור מן הלשון, ניתן להידרש גם לנסיבות עריכתה.
בצוואות הדדיות יש לקרוא את שתי הצוואות יחד. לעיתים משמעותה של הוראה בצוואת האחד מתבררת רק כאשר קוראים את ההוראה המקבילה בצוואת האחר.
האם בן זוג יכול לשנות צוואה הדדית אחרי פטירת בן זוגו?
כן, אולם התשובה תלויה קודם כול במועד שבו נערכה הצוואה ובתוכנה.
אם הצוואה ההדדית נערכה לאחר תיקון מס' 12, נקודת המוצא היא מנגנון סעיף 8א: לפני חלוקת העיזבון נדרשת הסתלקות מן הזכויות הרלוונטיות, ולאחר החלוקה נדרשת השבה, אלא אם הצוואות כוללות הוראה אחרת.
אם מדובר בצוואה שנערכה לפני תיקון מס' 12, אין להחיל עליה באופן אוטומטי את מנגנוני סעיף 8א. יש לבדוק את נוסח הצוואה ואת הדין שקדם לתיקון. כך הודגש בבע"מ 7884/23.
ובשני המקרים יש לבדוק בנפרד אם קיימות הוראות "יורש אחר יורש" או מגבלות אחרות על הרכוש שהתקבל מבן הזוג שנפטר.
האם אפשר לבטל צוואה הדדית בלי להחזיר את הירושה?
בצוואות שעליהן חל סעיף 8א, ברירת המחדל היא שלא.
לאחר פטירת אחד המצווים המחוקק קשר בין האפשרות להשתחרר מן ההסדר ההדדי לבין ויתור על טובת ההנאה שקיבל בן הזוג מכוח אותו הסדר: הסתלקות לפני החלוקה או השבה לאחריה.
עם זאת, סעיף 8א(ג) מאפשר לבני הזוג לקבוע בצוואותיהם הוראה אחרת, ולכן לפני שמסיקים שחלה חובת השבה יש לקרוא את הצוואה עצמה.
האם ילדים יכולים לטעון שההורה שנותר בחיים הפר את הצוואה ההדדית?
לעיתים כן, אך אין די בטענה שההורים "בוודאי רצו" שהרכוש יגיע לילדים.
יש לזהות את המקור המשפטי להגבלה: סעיף 8א, הוראה מפורשת בצוואות, מנגנון של יורש אחר יורש, חיוב שהטיל המצווה הראשון או הוראה אחרת בדיני הירושה.
אינטרס ההסתמכות שבבסיס הצוואה ההדדית הוא בראש ובראשונה של המצווים עצמם. הילדים אינם הופכים בשל עצם עריכת הצוואה לבעלי קניין בנכסי הוריהם.
לסיכום
סעיף 8א לחוק הירושה יצר מסגרת מיוחדת לצוואות הדדיות ומנסה ליישב בין שני עקרונות שקשה ליישב ביניהם: חופש הציווי של כל אדם מצד אחד, וההסתמכות שנוצרת בין בני זוג מצד שני.
כאשר הצוואה נערכה לאחר תיקון מס' 12, סעיף 8א הוא נקודת המוצא לבחינת אפשרות ביטולה: הודעה בכתב כאשר שני בני הזוג בחיים; הסתלקות מן העיזבון לאחר פטירת הראשון וכל עוד לא חולק; והשבה לאחר שכבר חולק העיזבון – אלא אם בני הזוג קבעו מנגנון אחר בצוואותיהם.
כאשר מדובר בצוואה הדדית שנערכה לפני תיקון מס' 12, התמונה שונה. פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 7884/23 חידדה שאין לייבא אל צוואות אלו את סעיף 8א בדיעבד. יש לפרש אותן לפי הדין שהיה קיים במועד עריכתן ולפי תוכנן.
ובע"מ 1857/24 מוסיף נדבך חשוב נוסף: גם כאשר המצווה רשאי לשנות את צוואתו שלו, אין פירוש הדבר שהוא רשאי להתעלם מן ההוראות שקבע בן זוגו המנוח לגבי נכסים שירש ממנו, ובמיוחד כאשר קיים הסדר של יורש אחר יורש או מגבלות מפורשות על אותם נכסים.
זו גם הסיבה שבמחלוקת על צוואה הדדית אין די לשאול אם "מותר היה לשנות את הצוואה". צריך לברר לפחות ארבע שאלות נפרדות: מתי נערכה הצוואה, האם היא אכן הדדית, מה קבעו המצווים לגבי אפשרות השינוי, ואיזה רכוש מבקש המצווה שנותר בחיים להעביר בניגוד להסדר המקורי.
נושאים קשורים:
פסיקה ומקורות נבחרים
- ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין
- ע"א 4402/98 מלמד נ' סולומון (אמרת אגב, סטייה מהלכת שפיר)
- בע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל
- אהרן ברק, פרשנות במשפט – פרשנות הצוואה, כרך חמישי, עמ' 69
- ת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 8339-02-19 מ.ד נ' מ.א (נבו 16.7.2020)
- הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 12), 15.3.2005, עמ' 130-131
- רע"א 9262/12 שותפות האחים סבירסקי נ' מגדל גבולות בע"מ (נבו 13.1.2013)
- בע"מ 7884/23 פלוני נ' פלונית (10.9.2024)
- בע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית (2.12.2024)
- סעיפים 27, 42, 53 ו-54 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965
- ת"ע (משפחה ירושלים) 25797-12-15 ז.ק.ק נ' ג.ס (נבו 19.12.2018)
- עמ"ש (מחוזי מרכז) 39317-10-22 ד.י.א נ' ג.ק (נבו 2.10.2023), השופטת יעל מושקוביץ
- ע"א 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (נבו 1.2.2009) — נטל ההוכחה בטענת הדדיות
- ע"א 2150/74 — דרישות צורה בצוואה בכתב יד
משרד עורכי דין ד”ר רן מובשוביץ
רח’ ז’בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד”ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
