ד"ר רן מובשוביץ מייצג לקוחות ישירות אך ורק בדיני ירושה, צוואה, סכסוכי ירושה ומתנות והענקות בתוך המשפחה. משרדו מדורג בשנת 2026 כמשרד מוביל בתחום הירושה בדירוגים המקצועיים DUN'S 100 ו-BDI Code.
כאשר משפחה מגיעה אלי עם צוואה שנערכה בגיל מבוגר, השאלה הראשונה שאני שומע כמעט תמיד היא רפואית: האם הייתה לו דמנציה? האם היה אלצהיימר? האם הוא כבר היה מבולבל?
אלה שאלות חשובות, אבל הן אינן השאלה המשפטית.
בית המשפט אינו פוסל צוואה משום שהמצווה היה זקן, חולה, מאושפז, שכחן או אפילו מאובחן בדמנציה. סעיף 26 לחוק הירושה מציב מבחן אחר: האם בעת עשיית הצוואה המצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה.
זהו הבדל קריטי. הוא מסביר מדוע לעיתים אדם שסבל מירידה קוגניטיבית משמעותית יימצא כשיר לצוות, ומדוע במקרה אחר, גם ללא אבחנה רפואית דרמטית, ניתן יהיה להוכיח שהמצווה לא הבין באמת את הפעולה שעשה.
לשיטתי, תיק כשירות טוב אינו נבנה מן האבחנה הרפואית אלא מן החיבור שבין מועד הצוואה, תפקוד המצווה, התיעוד הרפואי, העדים שנכחו בזמן אמת והמשמעות המשפטית של כל אלה.
עודכן: אוגוסט 2026
בקצרה: מה צריך להוכיח כדי לפסול צוואה בשל אי-כשירות?
ככלל, מי שטוען שהמצווה לא היה כשיר צריך להוכיח שבמועד עריכת הצוואה הוא לא ידע להבחין בטיבה. אין די להראות מחלה, ירידה קוגניטיבית או התנהגות מוזרה בתקופה כללית. צריך לקשור את המצב לנקודת הזמן שבה נעשתה הצוואה ולמבחן המשפטי של סעיף 26.
להסבר על ההליך עצמו ראו: התנגדות לצוואה, ולמפת העילות המלאה: עילות התנגדות לצוואה.
מה פירוש "ידע להבחין בטיבה של צוואה"?
הפסיקה אינה מסתפקת בשאלה אם אדם ידע לומר את שמו או לזהות את ילדיו. המבחן נוגע להבנת הפעולה הצוואתית.
בפסיקה בעניין בנדל הודגשו שלושה מוקדים מרכזיים שיכולים לסייע בבחינה:
- האם המצווה היה מודע לכך שהוא עורך צוואה;
- האם ידע, באופן סביר, מהו היקף רכושו ומיהם האנשים הטבעיים שעליהם עשויה הצוואה להשפיע;
- האם היה מודע לתוצאה של הוראות הצוואה ולמשמעותן כלפי יורשיו.
אלה אינם מבחני מחשב. בית המשפט אינו מעניק למצווה ציון. המבחן הוא מהותי ונבחן לפי נסיבותיו של כל תיק.
כאשר אני מנתח תיק כשירות, אני שואל שאלה פשוטה יותר: האם ניתן להשתכנע שההחלטה הכתובה בצוואה הייתה החלטה שהוא הבין?
זו אינה שאלה רפואית בלבד. זו שאלה משפטית שהרפואה מספקת לה חלק מן הראיות.
המועד הקובע הוא מועד עריכת הצוואה – לא "התקופה"
זהו בעיני העיקרון החשוב ביותר בתיקי כשירות.
משפחה מספרת שהמנוח היה מבולבל במשך השנה האחרונה לחייו. התיק הרפואי מגלה ירידה קוגניטיבית חודשים לפני הצוואה. לאחר עריכת הצוואה הוא כבר נזקק לעזרה מלאה.
כל אלה חשובים, אבל אינם מחליפים את השאלה: מה היה מצבו ביום שבו חתם?
מצב קוגניטיבי יכול להשתנות. מחלות מסוימות מתאפיינות בתנודות. תרופות משתנות. זיהום, התייבשות, אשפוז או אירוע חריף יכולים להחמיר זמנית מצב קיים. לעומת זאת, גם אדם הסובל ממחלה כרונית יכול להיות ברגע נתון מודע ומסוגל להבין את הפעולה.
מכאן נובעת מסקנה ראייתית חשובה: מסמך רפואי מן השבוע של הצוואה עשוי להיות משמעותי יותר מעשרות מסמכים שנכתבו שנה קודם.
אני בונה את התיק סביב ציר זמן, לא סביב ערימת נייר.
דמנציה ואלצהיימר אינם פוסלים צוואה אוטומטית
זו אחת הטעויות השכיחות ביותר.
דמנציה היא אבחנה רפואית. אי-כשירות לצוות היא מסקנה משפטית.
האבחנה יכולה להיות ראיה חזקה, לפעמים חזקה מאוד, אבל היא אינה זהה למבחן שבחוק. צריך לברר את חומרת המחלה, הביטוי התפקודי שלה, מועד האבחנה, תוצאות מבחנים קוגניטיביים, תיעוד התנהגותי ומה התרחש בזמן עריכת הצוואה.
מנגד, גם היעדר אבחנה של דמנציה אינו "תעודת כשרות". אדם יכול להיות במצב קוגניטיבי קשה שלא אובחן באופן מסודר, או לסבול ממצב חריף שפגע ביכולת ההבנה.
לכן אני נזהר משני המשפטים הקיצוניים:
"הייתה לו דמנציה, ולכן הצוואה בטלה" – לא נכון.
"לא הייתה אבחנת דמנציה, ולכן הוא היה כשיר" – גם לא נכון.
להרחבה: דמנציה, בלבול ומחשבות שווא בצוואה.
האם בלבול, הזיות או מחשבות שווא פוסלים צוואה?
לא מעצם קיומם.
בפסיקה הודגש כי גם כאשר אדם סבל מבלבול, הזיות או מחשבות שווא, יש לבחון אם אלה פגעו ביכולתו להבין את טיבה של הצוואה או אם הם שהוליכו בפועל להוראה שבמחלוקת.
לדוגמה, אם מצווה סבל ממחשבת שווא שלפיה בנו מנסה להרעיל אותו, ובעקבות אותה מחשבה בלבד נישל את הבן – הקשר בין המצב הנפשי לבין הוראת הצוואה עשוי להיות מרכז התיק.
לעומת זאת, אם אדם סבל מדי פעם מהזיות שאינן קשורות כלל למשפחתו או לרכושו, אך ביום הצוואה ידע מה הוא עושה והסביר היטב מדוע הוא מחלק את רכושו בדרך שבחר, עצם קיומן של ההזיות אינו סוף הדיון.
המשפט אינו שואל רק מה הייתה האבחנה, אלא מה עשתה האבחנה לרצון הצוואתי.
להבחנה בין טעות לבין מחשבות שווא ראו: טעות בצוואה.
מה המשמעות של מינוי אפוטרופוס או הפעלת ייפוי כוח מתמשך?
גם כאן נדרשת זהירות.
מינוי אפוטרופוס לאדם אינו זהה להכרזה עליו כפסול דין, והפעלת ייפוי כוח מתמשך אינה כשלעצמה שוללת כשרות לצוות.
אלא שהמסמכים שהובילו למינוי או להפעלת ייפוי הכוח יכולים להיות ראיות חשובות מאוד.
אם חודש לפני הצוואה נערכה חוות דעת שלפיה האדם אינו מסוגל להבין החלטות רכושיות בסיסיות, קשה להתעלם ממנה. מנגד, צריך לבדוק מה בדיוק נבדק, לצורך איזו פעולה, מה היה מצבו לאחר מכן ומהו המרחק בזמן מן הצוואה.
זהו דפוס שאני חוזר אליו בתיקים רבים: הכותרת המשפטית פחות חשובה מן הראיה שנמצאת מתחתיה.
להרחבה: פסול דין וחסוי וצוואת פסול דין.
פסול דין וקטין – כאן הדין שונה
סעיף 26 מונה גם שתי קטגוריות פורמליות: קטין ומי שהוכרז פסול דין.
כאשר הצוואה נערכה בתקופה שבה המצווה היה פסול דין כדין, מדובר במסלול שונה מטענה רפואית רגילה. אין צורך להפוך את הדיון לשאלה אם באותו יום היה רגע של צלילות. החוק עצמו קובע את תוצאת הפסלות.
זו בדיוק הסיבה שצריך להפריד בין פסלות על פי דין לבין אי-כשירות הנלמדת מן הנסיבות הרפואיות והראייתיות.
להרחבה: צוואת פסול דין וקטין.
אילו מסמכים רפואיים באמת חשובים?
בתיק כשירות, "תיק רפואי מלא" הוא לעיתים התחלה ולא תשובה.
אני מחפש במיוחד מסמכים שיש להם זיקה ליכולת להבין ולקבל החלטות:
- הערכות קוגניטיביות;
- מבחני MMSE, MoCA או הערכות דומות, תוך הבנה שמדובר בכלי עזר ולא בפסק דין;
- אבחנות נוירולוגיות, פסיכיאטריות, פסיכוגריאטריות או גריאטריות;
- רישומי אשפוז בסמוך לצוואה;
- תיעוד של בלבול, דליריום, הזיות, חוסר התמצאות או ירידה בשיפוט;
- רשימת תרופות ושינויים משמעותיים בטיפול;
- הערכות תפקודיות;
- מסמכים הקשורים לאפוטרופסות או לייפוי כוח מתמשך;
- תיעוד שנוצר ביום הצוואה או בסמוך מאוד אליו.
אבל גם כאן צריך להיזהר מקריאה משפטית של מילים רפואיות.
המילה "צלול" ברשומה אינה קובעת כשירות משפטית. גם המילה "מבולבל" אינה בהכרח פוסלת. צריך לקרוא את ההקשר.
למה חוות הדעת הרפואית היא רטרוספקטיבית – ולמה זה משנה?
לאחר פטירת המצווה אי אפשר לבדוק אותו.
המומחה שממונה בהליך קורא את הרשומות הרפואיות ומנסה לשחזר את מצבו בזמן אמת. לכן חוות הדעת היא רטרוספקטיבית.
זהו כלי מקצועי חשוב מאוד, ולעיתים הוא הופך לראיה מרכזית בתיק. אבל הוא אינו צילום וידאו של המצווה ביום החתימה.
המומחה אינו יודע יותר ממה שהחומר שהוצג לו מאפשר לדעת.
אם אין כמעט מסמכים מן התקופה הרלוונטית, אם הרשומות סותרות זו את זו או אם המסקנה נשענת על הנחה שאינה עולה מהתיעוד – אלה נקודות שצריך לבחון לעומק.
מצד שני, טעות היא להתייחס לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט כאילו היא עוד מסמך שאפשר להתעלם ממנו. בתי המשפט מייחסים למומחה מטעמם משקל משמעותי, ותקיפת מסקנותיו מחייבת עבודה מדויקת.
להרחבה על תפקידו של המומחה: מומחה רפואי בהתנגדות לצוואה.
האם המומחה הרפואי "מחליט" אם הצוואה תקפה?
לא.
המומחה מחווה דעה רפואית. בית המשפט מכריע בשאלה המשפטית.
ההבחנה אינה תיאורטית.
מומחה יכול לקבוע שאדם סבל מדמנציה בינונית. עדיין נותרת השאלה המשפטית אם במועד הצוואה ידע להבחין בטיבה.
מנגד, מומחה יכול לכתוב שלא ניתן לקבוע בוודאות אי-כשירות, אך בית המשפט רשאי לבחון גם ראיות אחרות – עדויות בזמן אמת, מסמכים, נסיבות והתנהגות.
אני מתייחס לחוות הדעת כאל חלק מרכזי במערכת הראיות, לא כאל פסק הדין עצמו.
עורך הדין שערך את הצוואה והעדים – לעיתים הראיה החשובה נמצאת בחדר
כאשר עורך דין נפגש עם המצווה ביום עריכת הצוואה, הוא רואה דברים שמומחה רטרוספקטיבי לעולם לא יראה: כיצד המצווה מדבר, אילו שאלות הוא שואל, האם הוא מזהה את רכושו, האם הוא מבין את החלוקה ומהו ההסבר שנתן לשינוי.
גם עדי הצוואה יכולים להיות משמעותיים.
אבל איני מקבל אוטומטית את המשפט "הוא נראה לי צלול" כראיה מספקת.
בחקירה אני רוצה לדעת:
- כמה זמן נמשכה הפגישה;
- האם המצווה היה לבדו;
- מי מסר לעורך הדין את המידע;
- האם נשאל על רכושו;
- האם נשאל על יורשים שנושלו;
- האם היו סימנים שהצדיקו בדיקת כשירות;
- האם קיימים תרשומת, טיוטות, הודעות או תיעוד אחר;
- ומה בדיוק עשה עורך הדין כדי לוודא שהוראות הצוואה מובנות למצווה.
הפער בין "התרשמתי שהיה בסדר" לבין תיעוד מקצועי של בדיקת רצון והבנה יכול להיות משמעותי מאוד.
מה המשמעות של תעודה רפואית בצוואה נוטריונית?
כאשר צוואה נעשית בפני נוטריון והמצווה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו במובן המשפטי, תקנות הנוטריונים מחייבות תעודה רפואית שנערכה במועד הנדרש.
קיומה של תעודה כזו עשוי להיות ראיה משמעותית. היעדרה, כאשר הייתה חובה לקבלה, עשוי להקים קושי אחר הקשור לתקינות הפעולה הנוטריונית ולמערך הראיות.
אבל גם כאן אין לערבב בין שתי שאלות:
האם הנוטריון מילא אחר דרישות הדין?
ו-
האם המצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה לפי סעיף 26?
לעיתים העובדות קשורות, אך אלה אינן אותה עילה.
להרחבה: צוואה בפני רשות והתנגדות לצוואה נוטריונית.
נטל ההוכחה באי-כשירות
כאשר צוואה תקינה על פניה, נקודת המוצא היא שחזקה על המצווה שהיה כשיר, ועל הטוען לאי-כשירות להניח תשתית שתשכנע אחרת.
פגם צורני בצוואה יכול להשפיע על מערך הנטלים, אך אין לערבב בין שאלת הפגם לבין סעיף 26.
במילים פשוטות: העובדה שהמשפחה משוכנעת שהמנוח "כבר לא היה הוא" אינה מספיקה. צריך לבנות ראיות.
להרחבה: נטל ההוכחה.
איך אני בוחן תיק אי-כשירות חדש?
אני מתחיל בשישה צירים.
1. ציר הזמן
מתי נערכה הצוואה? מה קרה בחודש שלפניה ובחודש שאחריה? אילו אבחנות ניתנו? האם היה אשפוז? שינוי תרופתי? נפילה? זיהום? אירוע מוחי?
2. תפקוד
האם המצווה ניהל את ענייניו? שילם חשבונות? קבע פגישות? ידע היכן הוא גר? ניהל שיחה מורכבת? זיהה את נכסיו?
3. ההחלטה הצוואתית
מה השתנה לעומת צוואה קודמת? האם המצווה ידע להסביר את השינוי? האם ההסבר מתיישב עם עובדות חייו?
4. יצירת הצוואה
מי יזם? מי התקשר לעורך הדין? מי העביר את פרטי הרכוש? מי הסיע? מי שילם? מי נכח בסביבה?
5. הראיות בזמן אמת
מסמכים רפואיים, תרשומת עורך הדין, הודעות, הקלטות, תיעוד תפקודי ועדויות של מי שפגשו אותו.
6. התזה של הצד השני
אם אני תוקף את הצוואה – מה יאמרו מי שמבקשים לקיימה? אם אני מגן עליה – מהו המסמך הרפואי המסוכן ביותר עבורי?
תיק טוב נבנה גם מתוך ניסיון להבין מראש איפה הצד השני יתקוף.
טעות אסטרטגית: לטעון אי-כשירות רק משום שהמצווה היה מבוגר מאוד
גיל מתקדם יכול להיות חלק מן התמונה, אך אינו עילה.
אני נתקל לעיתים בכתבי התנגדות שבהם הגיל מקבל כמעט מעמד של אבחנה. בן 94, נאמר, ולכן לא יכול היה להבין.
זו טענה חלשה אם אין לה המשך ראייתי.
המשפט מגן על חירותו של אדם לצוות גם בגיל מבוגר. מי שמבקש לשלול ממנו את היכולת הזאת צריך להראות פגיעה ממשית ביכולת להבין את הפעולה, לא רק מספר בתעודת הזהות.
טעות אסטרטגית הפוכה: "עורך הדין ראה אותו ולכן אין תיק"
גם זו הכללה.
עדות עורך הצוואה יכולה להיות חזקה מאוד. לפעמים היא משנה את התיק. אבל צריך לבדוק את איכות המפגש ואת איכות התיעוד.
אם עורך הדין פגש את המצווה עשר דקות, קיבל מראש את כל ההוראות מן הנהנה ולא ערך בירור עצמאי, המשמעות שונה ממקרה שבו התקיימו מספר פגישות, נרשמה תרשומת מפורטת, נשאלו שאלות פתוחות ונבדקה הסיבה לשינוי מהותי בצוואה.
הכותרת "עורך דין ערך את הצוואה" אינה סוף הדיון. גם כאן – הפרטים הם התיק.
כיצד מגינים על צוואה מפני טענת אי-כשירות?
מי שמבקש לקיים צוואה צריך לבנות את התמונה החיובית של המצווה, לא רק לתקוף את המומחה של הצד השני.
אני מחפש ראיות לכך שבמועד הרלוונטי המצווה:
- ניהל שיחות ענייניות;
- ידע להסביר את רכושו;
- קיבל החלטות אחרות בעלות משמעות;
- הבין את היחסים המשפחתיים;
- הסביר את ההיגיון של הצוואה;
- פעל באופן עצמאי מול עורך הדין;
- והתנהלותו מתיישבת עם רצון עקבי ולא עם פעולה מקרית שלא הבין.
לעיתים הראיה החזקה ביותר להגנת הצוואה נמצאת דווקא מחוץ לתיק הרפואי.
להרחבה: הגנה על צוואה מפני התנגדות.
ייעוץ וליווי לעורכי דין – שירות נוסף, לא מרכז הפעילות
הייצוג הישיר של לקוחות בסכסוכי ירושה הוא מרכז עבודתי. לצד זאת, אני מעניק גם לעורכי דין ייעוץ וליווי מקצועי בתיקים מורכבים בתחום הירושה והצוואה.
בתיקי כשירות, הליווי עשוי להתמקד בבניית ציר הזמן הרפואי, בניתוח חוות דעת, בהכנת שאלות הבהרה וחקירה נגדית, בבחירת התזה המרכזית ובהערכת הקשר שבין המסמכים הרפואיים לבין המבחן המשפטי.
זהו שירות נוסף לעורך הדין המייצג, אשר ממשיך לנהל את התיק ואת הקשר עם לקוחו.
להרחבה לעורכי דין: ייעוץ וליווי מקצועי לעורכי דין בענייני ירושה וצוואה.
שאלות נפוצות
האם אדם עם דמנציה יכול לערוך צוואה?
כן. עצם האבחנה אינה מבטלת צוואה. השאלה היא אם במועד העריכה ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה.
האם צריך חוות דעת רפואית כדי לטעון לאי-כשירות?
בתיקי כשירות יש משמעות מרכזית לראיות רפואיות, ובמקרים המתאימים בית המשפט עשוי למנות מומחה רפואי מטעמו. אופן הגשת חוות דעת מומחה בבית המשפט לענייני משפחה כפוף להסדר הדיוני המיוחד החל שם.
האם מינוי אפוטרופוס מוכיח שהצוואה פסולה?
לא. יש להבחין בין מינוי אפוטרופוס לבין הכרזה על פסלות דין, ולבדוק את הראיות שהובילו למינוי ואת מצבו של האדם במועד הצוואה.
האם מבחן מיני-מנטל נמוך מוכיח אי-כשירות?
הוא עשוי להיות ראיה חשובה, במיוחד כשהוא סמוך למועד הצוואה, אך אינו מחליף את המבחן המשפטי ואינו עומד לבדו.
האם בית המשפט חייב לקבל את חוות דעת המומחה שלו?
לא. לבית המשפט הסמכות להכריע, אך לחוות דעת מומחה מטעמו יש בדרך כלל משקל משמעותי. תקיפתה מחייבת בסיס מקצועי וראייתי.
האם צוואה "לא הגיונית" מוכיחה אי-כשירות?
לא. חוסר היגיון בעיני היורשים אינו עילה. שינוי חריג יכול להיות נתון שדורש בדיקה, בעיקר כשהוא מצטרף לראיות אחרות.
סיכום: כשירות אינה אבחנה – היא מסקנה משפטית על רגע מסוים
תיק אי-כשירות אינו צריך להפוך לתחרות בין שמות של מחלות.
השאלה היא האם במועד שבו נעשתה הצוואה, המצווה הבין שהוא מצווה, הבין באופן סביר את רכושו ואת האנשים שעליהם החלטתו משפיעה, והבין את תוצאות ההוראות שנתן.
לכן תיק כזה מוכרע לעיתים בפרטים הקטנים: שורת רופא שנכתבה בזמן אמת, תרשומת של עורך הדין, שיחה שהתקיימה באותו שבוע, שינוי תרופתי או פער בלתי מוסבר בין מה שהמצווה ידע לבין מה שנכתב בצוואה.
כאשר אני בוחן טענת אי-כשירות, איני שואל תחילה איזו מחלה הייתה למצווה. אני שואל מה ניתן להוכיח שהוא הבין – או לא הבין – ברגע שבו קבע מה ייעשה ברכושו לאחר מותו.
אודות ד"ר רן מובשוביץ
ד"ר רן מובשוביץ מייצג לקוחות ישירות אך ורק בתיקים בדיני ירושה, צוואה, סכסוכי ירושה ומתנות והענקות בתוך המשפחה. לצד הייצוג הישיר, הוא מעניק גם לעורכי דין ייעוץ וליווי מקצועי בתיקים מורכבים בתחום, לרבות ליווי אסטרטגי-משפטי.
ד"ר מובשוביץ הוא מחבר הספר "סכסוכי ירושה – הלכה למעשה" ועורך האנציקלופדיה לדיני ירושה, צוואות ועיזבון.
משרדו מדורג בשנת 2026 כמשרד מוביל בתחום הירושה בדירוגים המקצועיים DUN'S 100 ו-BDI Code.
מקורות משפטיים מרכזיים
- חוק הירושה, תשכ"ה-1965, סעיף 26 ("צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה").
- ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101.
- ע"א 160/80 ש' נ' ש' – הפסיקה בעניין מבחן הכשירות והערכת רצון המצווה.
- ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק – היחס בין מצב נפשי/מחשבות שווא לבין תוקף הצוואה ("פגם בכושר השיפוט, היעדר כושר הכרעה, חוסר כוח לפעול בתבונה ועוד – צירופי תיבות האמורים להגדיר פגם בכשרות").
- ע"א 4377/04 גורן-הולצברג נ' מירז – יישום מבחן "ידע להבחין בטיבה של צוואה" והערכת הראיות.
- תקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 – מינוי מומחה והגשת חוות דעת.
- תקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977 – תעודה רפואית במקרים הקבועים בתקנות.
המאמר נועד למידע כללי ואינו מחליף ייעוץ משפטי פרטני בהתאם לעובדותיו של כל מקרה.
משרד עורכי דין ד”ר רן מובשוביץ
רח’ ז’בוטינסקי 9, מגדל הכשרת היישוב, בני ברק 5126417
טל: 072-3310205 | פקס: 03-6850723
וואטסאפ: 054-8089547 | info@the-lawyer.co.il
כל הזכויות שמורות למשרד עורכי דין ד”ר רן מובשוביץ | עורך דין ירושה וצוואה |
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.
